אני כותבת מתוך כאב אמיתי. במשך שנים הצבעתי לציונות הדתית מתוך אמונה שהיא מייצגת את הערכים שעליהם גדלנו - תורה, ציונות, אחריות ואהבת המדינה. בימים אלו אני מרגישה שהבית הפוליטי שלי עושה הכל חוץ מלייצג את הערכים בשמו נתתי להם את קולי בבחירות לכנסת.
בעלי, חתניי ובניי למדו בישיבות - מעולם לא ראינו סתירה בין לימוד תורה לנשיאה בנטל
בבית שלנו התורה היא נר לרגלינו. בעלי ושני חתניי למדו בישיבות הסדר, שלושת בניי לומדים בישיבות גבוהות, והחינוך שעליו בנינו את משפחתנו מבוסס על אהבת התורה, אהבת העם ואהבת הארץ. אנחנו חיים את המחיר הכבד שהשירות גובה - במשפחה שלנו, אצל הקרובים לנו, וגם בקרב השכנות, החברות והמשפחות הרבות שסביבנו. הדאגה, ההיעדרויות, השחיקה וההקרבה הפכו לחלק מהמציאות היומיומית שלנו. ובכל זאת, מעולם לא ראינו סתירה בין לימוד תורה לבין נשיאה בנטל. להפך - זו דרכה של הציונות הדתית שעליה גדלנו, ואלו הערכים שחינכנו לאורם את ילדינו.
מתוך אותה תפיסה גם היה ברור לנו שלימוד תורה איננו מנותק מן החיים הלאומיים של עם ישראל. הוא מתקיים לצד האחריות המעשית לשותפות בגורל העם, מתוך הבנה עמוקה שעם ישראל אינו מחולק ל"לומדים" ול-"נושאים בנטל" אלא לעם אחד המחויב זה לזה. בתוך המציאות הזו, השירות בצה"ל אינו סתירה לתורה אלא ביטוי של תורה בחיים עצמם, וההכרה בכך שמצוות הכלל, ובתוכן גם מצוות מלחמת מצוה, מחייבות השתתפות של מי שיכול לשאת בכך. זו איננה רק אמירה רעיונית אלא דרך חיים פשוטה וברורה.
"תורה אינה זקוקה לעסקאות פוליטיות כדי להתעצם"
דווקא מהמקום הזה אני מתקשה להבין את הניסיון לקדם, במסגרת דיל פוליטי, את חוק יסוד לימוד תורה ואת החוק למניעת עצירת המשתמטים. אלו אינם חוקים שמטרתם להרחיב את מעגל המשרתים או לחזק את ביטחון המדינה, ובעיניי הם גם אינם מחזקים את עולם התורה. נדמה כי במקום לעסוק בשאלה כיצד מחברים בין תורה לבין אחריות לאומית וכיצד בונים שותפות אמיתית בין חלקי העם, נוצר כאן מהלך שמעמיק הפרדה ומייצר מציאות שבה מי שאינו משרת זוכה להקלות והטבות, ומי שנושא בעול נותר לבדו עם המחיר. תורה אינה זקוקה לעסקאות פוליטיות כדי להתעצם; היא מתעצמת מתוך מחויבות, אחריות, בחירה אישית ודוגמה אישית.
אני יודעת שאני לא לבד. רבים בציונות הדתית שואלים היום: מי מייצג אותנו? מי משמיע את קולם של לומדי התורה המאמינים בשילוב של לימוד תורה, שירות משמעותי ונשיאה שוויונית בנטל? ויש גם תחושה לא פשוטה של חסר - חסר בבית פוליטי שמצליח להחזיק יחד את שני העולמות הללו בלי לוותר על אף אחד מהם, וחסר בקול ברור שמייצג את מי שחי את המתח הזה יום יום.
אל תותירו אותנו ללא בית פוליטי
עדיין לא מאוחר. אל תותירו אותנו ללא בית פוליטי. התנגדו לכל חקיקה שיזמו ארגוני משתמטים ותכליתה השתמטות רבתי עם כל ההטבות, ובלי שום אחריות לאומית. ולא משנה אם קוראים לזה חוק המעונות, חוק המעצרים או חוק יסוד לימוד תורה. הקול הוא קולה של ההשתמטות.
השמיעו קול ברור ואמיץ. הוכיחו שאפשר לעמוד בנאמנות גם לתורה וגם לאחריות לביטחון המדינה. זהו הקול שבחרנו בו במשך שנים - ואנחנו עדיין רוצים להאמין שהוא קיים.
הכותבת היא תושבת לוד - ממובילות פורום "שותפות לשירות".