נתניהו ניסה להפיל אחריות על מערכת הביטחון - וחשף את המחדל של עצמו

ממש לפני שנגמר השבוע שעבר, החליט ראש הממשלה נתניהו לחשוף את תגובתו המלאה למבקר המדינה, ולבטל סיווג לשורה של פרטים ודיונים ביטחוניים שקדמו לטבח 7 באוקטובר. בין היתר נחשפו דיוני קבינט בדבר כיבוש הרצועה מ־2014 ועמדותיהם של בכירי מערכת הביטחון שעות לפני אותו בוקר. הביקורת על נתניהו התמקדה בעיקר בכך שחשף את הדברים שנוחים לו - כדי להציג את מערכת הביטחון כאשמה המרכזית למחדל. אלא שאם מסתכלים בין השורות, מתגלה מציאות מדאיגה הרבה יותר לגבי ראש הממשלה עצמו.

ראש הממשלה שתק וההקשיב

המציאות שנתניהו ככל הנראה ניסה לשרטט פשוטה: בכל פעם שמדינת ישראל עמדה בפני צומת ביטחונית גורלית, ראשי מערכת הביטחון היו "שבויים בקונספציה" וסירבו ללכת עד הסוף - מה שבפועל הותיר את חמאס על כנו והוביל לבוקר 7 באוקטובר. כך מתועדות אמירות של איזנקוט שלפיהן כיבוש הרצועה יהיה "שגיאה קשה", גנץ שטען כי "אף אחד לא רוצה את זה", ובוגי יעלון שהוסיף כי "זה מיותר כרגע".

ההבהרות שהוקדמו למסמך צילום: צילום מסך

אלא שמי שהיה אמור לקבל את ההחלטות הסופיות היה נתניהו עצמו - והוא בחר לאמץ את אותן עמדות ולנהוג לפיהן, בלי לערער עליהן ובלי להציב חלופה. הטענה של נתניהו, כפי שהיא עולה מהמסמכים, אינה שהוא הוטעה - אלא שהוא שתק. לא שראש הממשלה לא ידע, אלא שידע בדיוק מה אומרים לו ובחר להסכים.

אף מחנה לא רואה את עצמו

הוויכוח הציבורי מאז 7 באוקטובר מתנהל בשתי מקהלות נפרדות. התקשורת והפוליטיקה מימין מאשימות כמעט באופן בלעדי את ראשי מערכת הביטחון - כאילו הדרג המדיני היה צופה מהיציע. מנגד, התקשורת משמאל ממקדת את מלוא האחריות בנתניהו, לעיתים תוך טשטוש חלקם של מי שגיבשו בפועל את ההערכות, בנו את הקונספציה והציגו אותה כעמדה מקצועית מגובשת. כל צד בוחר אשם אחד, ובכך פוטר את האחר מבחינה אמיתית של הכשל.

אלא שהמסמכים שפרסם נתניהו עצמו מספרים סיפור מורכב - ולא נוח - לשני המחנות גם יחד. ראש הממשלה לא נגרר, לא נלחץ ולא עמד מול מערכת ביטחון כושלת; הוא אימץ את עמדותיה, חזר עליהן ופעל לאורן לאורך שנים. במובן הזה, מי שמנסה כעת להציג את עצמו כמי שנאבק בקונספציה, מגלה בדיעבד שהוא היה חלק משמעותי ממנה - אולי הדמות הפוליטית המרכזית ביותר שהעניקה לה תוקף.

הדרג המדיני אימץ, גיבה והתווה מדיניות

וזו אולי המסקנה המטרידה באמת: לא שמערכת הביטחון טעתה, אלא שברגעי ההכרעה לא היה בירושלים דרג מדיני שמוכן להכריע אחרת. נתניהו לא היה בלם מול הגנרלים - אלא חיזק את טענתם ולא התמודד איתה. כך נוצרה שרשרת אחת ארוכה של החלטות, שבה הדרג המקצועי סיפק קונספציה, והדרג המדיני אימץ, גיבה והפך אותה למדיניות מתמשכת.

חשיפת המסמכים אינה מסיטה את האחריות מנתניהו - היא מעגנת אותה. ובו בזמן, היא גם מפרקת את הניסיון לחפש אשם יחיד. מחדל 7 באוקטובר לא נולד מאדם אחד ולא ממערכת אחת, אלא מהתיישרות מסוכנת בין דרג מקצועי שלא ערער על עצמו לדרג מדיני שלא בחר לערער עליו. כל עוד הימין ימשיך לחפש אשמים רק במדים והשמאל רק בכנסת, נישאר עם ויכוח נוח - ועם מחדל שאיש לא באמת לקח עליו אחריות מלאה.