לפני כמה ימים קיבלנו הודעה בוואטסאפ- "עידן רייכל מופיע בהיכל התרבות של קריית שמונה והמקום ריק, בואו תמלאו את השורות". אנחנו מוצאים בייביסטר מהרגע להרגע וקופצים על המציאה. מי לא רוצה לראות הופעה של עידן רייכל ועוד בחינם?. ההופעה הזו התחילה לא טוב. ערב הוקרה לצוותי החינוך בעיר, האולם ריק ברובו, והפסנתר שבור. כמו מייצג את מצבה של קריית שמונה.
לאיזו תמונה להאמין?
אבל לאט לאט התחילו לזרום פנימה תושבי העיר, וגם המכינה החדשה שקמה בעיר הגיעה ומילאה את השורות. האנרגיות עלו, המושבים התמלאו, והערב נהפך לחגיגה עירונית. תושבים שעולים לשיר, עידן מחליף מספרי טלפון עם המכיניסטים, וכולם מחובקים ומחויכים.
את ההופעה חתם רייכל בבקשה לשיר איתו ביחד שיר. זהו השיר שהוא שר בפעם הראשונה שפגש את קהילת ניר עוז בבית המלון ימים אחרי הטבח- "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". וככה עמדו תושבי קריית שמונה, שפוזרו למשך כמעט שנתיים לכל קצות הארץ, ושרו את האיחוד המחודש שלהם, "שבת אחים גם יחד". בסוף ההופעה אמר עידן שזו הייתה אחת ההופעות המרגשות בחייו.
אז איזו תמונה נכונה יותר- זו של תחילת ההופעה או זו של סופה? האם הסיפור של קריית שמונה הוא של פסנתר שבור, או של פסנתר שפורטים על המיתרים הפנימיים שלו בשביל להוציא ממנו צלילים שלא ידענו שאפשר להפיק? (כן כן, זה מה שרייכל עשה).
מרכז מסחרי בקריית שמונה, צילום: Ayal Margolin/Flash90
לייאוש יש אחלה רייטינג
בימים האחרונים עלו לכותרות כתבות על מצבה של קריית שמונה שהמשותף להן הוא אחד - ייאוש. אין קונים בחנויות, עסקים נסגרים, המדינה לא מטפלת, הצפה של דירות ריקות להשכרה ולקנייה שיחד מציגים תמונה של עיר בפשיטת רגל.
אין דבר יותר קל מלהציג תמונה קודרת. לייאוש יש אחלה רייטינג. לא דובר בכתבה על העסקים החדשים שנפתחים במקביל, לא על מרכזי הקניות שעמוסים לעייפה ביום שישי, ולא על גני שעשועים שזורמים בהם נחלים וילדים משחקים בהם. הכי קל לקחת מרכז קניות צדדי, שבחלקו היה סגור כבר לפני המלחמה, ולהציג אותו כחזות הכל.
אבל מעבר לעיוותים וחצאי האמיתות שהיו בכתבות הללו ובחברותיה, עולה השאלה איזה סיפור אנחנו בוחרים לספר, ולאן מוליך אותנו כל סיפור. האם התמונות הקודרות מייצרות חוסן ותקווה אצל התושבים המקומיים? האם הן גורמות לאנשים מבחוץ לרצות לבוא ולגור פה בעיר? ברור שלא.
אל תקשרו לנו את היד השניה
אנשים רוצים להיות חלק מסיפור של צמיחה. מסיפור של תקווה. העיר שלנו מלאת אתגרים, ולא צריך להתעלם מהם. אבל היא גם מלאה בתושבים שחזרו לכאן פעם אחרי פעם ולא ויתרו על המקום הזה. ולצדם הגיעו וצריכים להגיע עוד אנשים טובים שרוצים לקחת חלק, ולבנות יחד את סיפור ההצלחה של העיר, את הסיפור הציוני של המדינה.
לפני מאה שנה חי פה ליד טרומפלדור, שלימד אותנו שאפשר לעשות ציונות גם עם יד אחת. אנא מכם, אל תקשרו לנו גם את היד השנייה.
הכותב הוא תושב קריית שמונה, ראש מיזם "צפונה - איכות, חיים, ציונות" מבית קרן קהילות.