עם ישראל מהווה לאורך ההיסטוריה טריז הגנה לאנושות מפני עצמה. הוא מהווה מחסום רוחני ומעשי לרוע והשטניות הגלומה במין האנושי, אותה חייתיות אינקסטנקטיבית הגלומה בחיות הטרף נמצאת גם באנושות. אולם העם היהודי דרך אמונתו ורוחניותו נטע יתדות ברזל החוסמות מתנגשות בחיתיות זו.
היתד האחת היא היכולת להתנשא מעל נתוני החומריות הצרופה. זאת לכדי הויה רוחנית הרואה את האדם כיציר רוח, כמי שמוסר הערכים והזהות האמיתיים הם שורשו ויסודו.
היתד השנייה, היא היכולת לנוע בסקלה שבין מציאות ודמיון או רעיון מול מעש.
הבידול הזה הפך את העם היהודי בעיני בני אנוש הדבוקים בחייתיות ובמעש. כנחות, כחסר חוט שדרה, כמהלך בשוליים ומהווה מודל לחידלונה של האנושות.
אצל העם היהודי ארץ אבותיו נכחה בהוויתו כמציאות של ממש, כאשר סביבתו שייכה זאת לעולם הדמיון, כאשר אצל היהודי חיי המעש היו אך דמיון מתעתע של עושר וכבוד. לסובבים אותו היתה זו פסגת המציאות. כאשר בעמינו שהוא יציר הרוח היו ערכיו ומוסריותיו תוצרי הרוח. אצל העמים שימשו המוסר והערכים מילים נאות לפרקטיות הבהמית שבאדם.
העולם מעדיף להסתיר כי מה שמנע מחלקים בו, להפוך לעדרי חיות טרף. הייתה ההשתאות שלוותה בשנאה לעם המבודל כ"כ מהבהמיות שבאדם. הם יצרו תאוריות שנועדו לאפשר לחתיות שבהם להיקרא רוח.
כך ראינו במסעות הצלב והאינקובציה כך זה התפרץ בחדית' (הלכות וסיפורים הקשורים במוחמד נביאם) האיסלאמי בו נתפסים היהודים כרשעים תככניים. הלבוש המבדל את העם היהודי נכח בעולם האירופאי ובארצות המזרח, כסממן של עלבון אך לנו הוא הפך לאות וגאון.
השואה הייתה מבחינת הגרמנים, שליחות שהם העזו לבצעה כאשר כל העולם רק שאף לה .
טעו וטועים לאורך הדורות גם כוחות הפנים יהודיים, אשר הטיפו להיטמעות וטשטוש הזהות לכדי אוניברסליות ולפוסטמודרניזם (בשפה העכשויות). הם הצרו לעם היהודי אז וכן עתה הם תידלקו את שנאת ישראל אז וכן עתה. זאת בתמורת לחופן יקרות שהנה הם היהודים גם כן חלק מהאנושיות הבהמית.
בעת החדשה כשהעם היהודי הוכיח שדווקא הדמיון הוא המעש. שחלום הדורות לבית לאומי קרם עור וגידים. יצאה שנאת העמים מהכיוון ההפוך. בהאשמות שונות ומשונות שתכליתם לחתור למוצא שהעם היהודי אינו באמת הסמל למוסר והרוח.
כשטבחו בנו במלחמת התקומה בשמחת תורה. אומנם התגלתה אמפטיה שכן העולם זקוק לטריז היהודי. אך כל עוד הוא שולי בלבד. אולם כאשר מציבים עד תום את המבדל בין רוח ומוסריות של אמת לבין בהמיות שורשית. הרי שנתונים אנו למתקפת שנאה פרועה.
כאשר בימים אלו העם היהודי הופך דמיון למעש כאשר המפלצת האיראנית מתפרקת ע"י העם היהודי לטובת העולם, כטריז לציוויליזציה בכלל. יש כאלו שאנושיותם בכ"ז קרובה יותר אל הרוח, והם מכבדים ומשתאים. אך יש כמו צרפת האנטישמית, שהבהמיות השורשית שניכרה בה לכל אורך ההסטוריה, משתלטת. כך שבמקום להודות לטריז העולמי היהודי הם יוסיפו עוד ועוד שיטנה ואנטישמיות.
איננו ב"ה עם הניצב "לבד" אבל אנו עם "לבדד". עם שהדמיון או בשפה אחרת ההנהגה האלוקית היא שפת חייו.