מה באמת קורה במסיבות הפורים של ישיבות ההסדר

מסיבת הפורים בישיבה היא ללא ספק רגע השיא של השנה. אלו שעוד לומדים בישיבה לא יסכימו לוותר עליה לא בשביל בת זוג ולא בשביל המשפחה, ואלו שכבר עזבו מזמן לא מפסיקים להתגעגע. לערב אחד בשנה הישיבה הופכת ממסגרת לימודית למקום בו הכל קורה - שירים, ריקודים והרבה מאוד אלכוהול. מה שותים בישיבות ההסדר? איזה מגבלות מציבים הרבנים? ומה קורה כשהשכרות מובילה למצבים חריגים? יצאנו לבדוק איך נראית מסיבת הפורים בישיבות השונות וחזרנו מופתעים.

ישיבת קריית שמונה: "יש צוות שאחראי שאף אחד לא יאבד שליטה"

בישיבת ההסדר בקריית שמונה פורים הוא לא רק אירוע פנימי, אלא פרויקט עירוני של ממש. על ההפקה העצומה אמונים תלמידי שיעור ד', שמתחילים את ההכנות כבר בראש חודש שבט. יהודה ניוסטדטר, אחד ממארגני האירוע, מספר על ההיערכות הקפדנית: "אנחנו מתחילים לחשוב על כמויות ועל אוכל חודשים מראש. כל העיר מוזמנת למסיבה הזאת, אנחנו מדברים על מאות אנשים שמגיעים לחגוג איתנו".

בעוד שהאוכל מבושל במטבח הישיבה, השתייה היא סיפור אחר לגמרי. בחג שבו המצווה היא לשתות "עדלאידע", בקרית שמונה מקפידים להדר בכמויות. "יש 400 בקבוקים רק של יין", חושף ניוסטדטר את המספרים שמאחורי החגיגה, "וחוץ מזה יש גם וודקה, ערק ומשקאות נוספים". הבחירה בסוגי האלכוהול נשענת על מסורת רב-שנתית והעדפות ברורות של התלמידים. "אנחנו רוכבים על שנים קודמות, יש סדר קבוע של הישיבה - יין לבן, יין אדום". מה שמפתיע הוא המעורבות הכלכלית: הישיבה היא זו שמממנת את כמויות האלכוהול מתקציבה השוטף, כאשר התלמידים מתווכים בין מנהל הרכש לבין צרכי השטח.

עם זאת, יד חופשית דורשת אחריות גדולה. כדי למנוע מתלמידי שיעור א' הצעירים לאבד שליטה, הקימו בישיבה את "צוות בבא". מדובר בקבוצת תלמידים שלוקחים על עצמם להישאר פיקחים לחלוטין לאורך כל הערב. "הם רואים מה קורה לחברים שלהם", מסביר ניוסטדטר, "הם דואגים שאף אחד לא הולך לאיבוד וכולם מגיעים בסוף הלילה לאן שהם צריכים להגיע".

ישיבת יקנעם: "לא רוצים לממן פריקת עול"

בניגוד גמור לגישה המאפשרת של קריית שמונה, בישיבת יקנעם - שלוחה של ישיבת "שבי חברון" - התפיסה שמרנית הרבה יותר. שחר כהן, תלמיד שיעור ב', מתאר מציאות שבה הגבולות משורטטים בבירור על ידי ההנהלה. למרות שהתלמידים אחראים על הקישוטים, הקייטרינג והתזמורת, נושא האלכוהול נשאר ב"שטח האפור".

"ראש הישיבה פחות מעדיף את העיסוק בשתייה", מודה כהן. כאשר נשאל אם חוגגים שם ללא אלכוהול, הוא ממהר להבהיר: "לא, חס וחלילה, אבל הישיבה לא אומרת 'קחו'. מי שרוצה, קונה לעצמו את הערק או היין שלו. זה על חשבון כל אחד באופן פרטי". המדיניות הזו אינה כלכלית, אלא חינוכית: "רוצים להגיד לתלמידים: זה שלכם, אל תפריזו. הישיבה לא מוכנה לממן פריקת עול".

פורים בישיבה צילום: פרטי

המסר המועבר בשיעורי ההכנה לאורך החודש הוא שפורים חייב להישאר "דבר קדוש". הרבנים מדגישים את החשיבות של שמחה שאינה מובילה לאיבוד צלם אנוש. "אם מישהו רוצה להשתגע ולגמור בבית חולים - זה שלו", אומר כהן. עם זאת, הישיבה לא מפקירה את השטח: בערב המסיבה מופעל רכב ייעודי עם נהגים תורנים שאינם שותים, שתפקידם לשנע תלמידים שעברו את הגבול לבתיהם או לטיפול רפואי במידת הצורך.

ראשון לציון: "בשעה 23:00 בלילה מפסיקים להוציא יין"

התחנה האחרונה שלנו היא ישיבת ראשון לציון. כאן, אליחי כהן, אברך ותיק בישיבה מזה 15 שנה, מנהל את המערך הלוגיסטי ביד רמה יחד עם מנכ"ל הישיבה. בראשון לציון לא מחכים לרגע האחרון - הציוד, הכיבוד והשתייה כבר מתחילים לזרום שבועיים לפני החג. "שבוע שעבר כבר הבאנו את כל השתייה, היינות, החטיפים והכיבוד", מספר כהן. אפילו הלהקה נסגרת חודש מראש, כדי להבטיח שהבחורים יוכלו להתפנות לשמחה אמיתית בלי דאגות טכניות.

בגזרת האלכוהול, ישיבת ראשון לציון פועלת על פי מדיניות ברורה שנובעת מהוראתו הישירה של ראש הישיבה, הרב שלמה לוי: יין בלבד. "אנחנו מכניסים רק יין רגיל", מדגיש כהן, ומסביר כי הבחירה ביין נועדה לשמור על גבולות הגזרה של השמחה. למרות הצמיחה המרשימה של הישיבה בשנים האחרונות ורכישת עשרות ארגזי יין, הפיקוח נותר הדוק מתמיד. כדי לוודא שהחגיגה לא הופכת למפגן של חוסר שליטה, מונו תלמידים שתפקידם למתן את קצב הוצאת הבקבוקים לשולחנות ולוודא שלא נוצר מצב של שתייה מופרזת בפרק זמן קצר מדי. בנוסף לכל, יש גם דד ליין: בשעה 23:00 בלילה חלוקת האלכוהול נפסקת.

אי אפשר לסיים מבלי להתייחס לפיל שבחדר - המצב הביטחוני והאיומים מצד איראן. בכל הישיבות השמחה מהולה בדריכות. בקריית שמונה, המורגלת במטחי קטיושות, לא נותנים לאיומים להרוס את החג: "יש לנו מקלטים ונעשה כל מה שצריך, אנחנו מוכנים תמיד", אומר ניוסטדטר. גם בראשון לציון המקלטים ערוכים לקליטת משפחות ותלמידים עוד מתחילת המלחמה. למרות ההבדלים בגישות - בין אלו שרואים באלכוהול כלי לעבודת השם לבין אלו שרואים בו סכנה חינוכית - המטרה של כולם זהה: לחגוג, לשמוח, וכמה שיותר.