דו"ח חדש שעומד להתפרסם השבוע, מביא לראשונה תשתית עובדתית רחבה המצביעה על כך שחמאס עשה שימוש שיטתי ומתוכנן באלימות מינית ככלי מלחמה במתקפה הרצחנית על יישובי הדרום ב-7 באוקטובר. המסמך גובש כחלק מ"פרויקט דינה", יוזמה אקדמית ומשפטית בראשות פרופ' רות הלפרין־קדרי מאוניברסיטת בר־אילן, והוא מתבסס על עדויות שנאספו מחטופים ששוחררו, ניצולים שהיו בשטח, אנשי טיפול והצלה ובני משפחותיהם של הקורבנות.
רכבים שרופים סמוך לשדרות, אוקטובר 23, צילום: Chaim Goldberg,Flash90
שיטה שחזרה על עצמה במספר זירות
בכתבת תחקיר שפורסמה היום (א') ב"סאנדיי טיימס" הבריטי, מתוארים חלק מהממצאים הקשים הכלולים בדוח. בין היתר מדובר בגופות נשים צעירות שנמצאו ללא בגדים, קשורות לעמודים או לעצים, כשחלקן נורו באיברים מוצנעים. חלק מהעדויות טוענות כי נשים אלו עברו אונס קבוצתי לפני שנרצחו, ובמקרים מסוימים אף נרשמו ניסיונות תקיפה מינית בגופות לאחר מותן.
מהדוח עולה כי לפחות שישה מוקדים הפכו לזירות של אלימות מינית - בהם פסטיבל נובה, ציר 232, בסיס נחל עוז וקיבוצי ניר עוז, רעים וכפר עזה. החוקרות מדגישות את הדמיון בדפוסי הפעולה בין הזירות השונות, דבר המעיד על דפוס פעולה אחיד ומכוון מראש, ולא על מעשים אקראיים של יחידים.
העדויות הקשות
בעדויות קשות לקריאה שפורסמו בדוח נכתב בין היתר כי "בולטים דפוסים ברורים באופן ביצוע האלימות המינית, כולל קורבנות שנמצאו עירומים חלקית או לחלוטין כשידיהם קשורות, עדויות לאונס קבוצתי שהסתיים בהוצאה להורג ואלימות קשה באיברי המין". על פי הדוח, גם במהלך השבי בוצעו בחטופים פגיעות קשות ביותר: "חטופים ששוחררו דיווחו על עירום כפוי, הטרדה מינית פיזית ומילולית, תקיפות מיניות ואיומים על נישואים בכפייה".
אתר מסיבת "נובה" | , צילום: יוסי איפרגן, מערך ההסברה קק"ל
העיקרון המנחה נזנח
בתוך העדויות הקשות נכללות גם עדויותיהם של 15 חטופים ששוחררו מהשבי בעזה, גברים ונשים כאחד, שחלקם דיווחו על הטרדות ותקיפות מיניות. אחת מהם, עמית סוסנה, דיברה בפומבי, בעוד אחרות תיארו מצבים של חשיפה בכפייה, רחצה לעיני השובים ואיומים על חייהן.
הדוח נכתב על רקע תחושת אכזבה עמוקה מהיחס הבינלאומי להתקפות. החוקרות מותחות ביקורת על גופים כמו UN Women, שלא גינו עד כה את הממצאים שפורסמו בחודשים האחרונים. לדבריה של פרופ' הלפרין־קדרי לאתר וואלה, "נשים בכל העולם בחרו לשתוק, וזהו כישלון מוסרי עמוק". עוד נכתב בדוח כי העקרון הבינלאומי של "להאמין לקורבנות" נזנח במקרה זה - דווקא ברגע שבו נדרשה עמדה מוסרית ברורה.