כמעט שנה וחצי אחרי מתקפת הטרור של 7 באוקטובר, רצועת עזה ממשיכה להיות אזור מעורפל עבור ישראלים רבים. אך דווקא פלסטינים שעזבו את הרצועה והחלו חיים חדשים בברלין מספרים כעת בגילוי לב בראיון מיוחד לחדשות 12 על המציאות שהייתה מנת חלקם תחת שלטון חמאס. בעוד שבעבר חששו לדבר, הריחוק מהמקום מאפשר להם לתאר תמונה אינטימית יותר של חייהם ברצועה, שכוללת דיכוי פוליטי, פחד מתמיד, וניצול ציני של אזרחים תמימים.
בגלל שאמרתי: 'רוצים לחיות'
אחד מהם הוא חמזה, תושב עזה לשעבר בן 26, שהגיע ממרכז העיר רפיח ולא ראה את משפחתו כבר שנתיים. הוא משתף את סיפורו האישי, לאחר שנכלא בידי חמאס בעקבות הפגנה נגד המצב הכלכלי ברצועה. "בהפגנה היו פעילי חמאס בלבוש אזרחי. בעזה אתה לא יודע אם מי שמולך הוא חמאס או לא, אי אפשר לזהות אותם ב-100 אחוז", הוא מספר. "אחרי ההפגנה מישהו גרר אותי לתוך רכב, שם הרביצו לי עוד לפני שהגעתי לתחנה. כל זה קרה בגלל שאמרתי שתי מילים: 'רוצים לחיות', שזה פשע לפי חוקי חמאס". הוא הוסיף כי אביו הזהיר אותו מפני ניסיון להצטרף לארגון: "אמרתי לאבא שלי פעם בצחוק שאולי אני אצטרף אליהם. הם דואגים למשכורת ורכב, אז למה לא? הוא אמר לי שזו תהיה הפעם האחרונה שאני אכנס אליו הביתה".
חמאס בעזה, צילום: Abed Rahim Khatib,Flash90
גם ראמי, עזתי לשעבר, מספר כיצד במשך עשור סבל מרדיפות חמאס, לאחר שהואשם בקרבה לנורמליזציה עם ישראל. לדבריו, החוויה לימדה אותו דבר אחד ברור: "ממה אני צריך לפחד? למה אני צריך לכסות את הפנים? אנחנו הרוב, חמאס הם לא הרוב". הוא מתייחס גם לאירועי 7 באוקטובר ולדרך שבה חמאס ביקש להציג את המתקפה: "ב-7 באוקטובר, בסרטונים שהתפרסמו, חמאס ביצע פיגוע פעם ראשונה מול כל התקשורת. בדרך כלל כשהם עושים פיגועים אסור לתקשורת לדווח, אבל הם רצו שהתמונות ישודרו כדי להראות שהעם תומך בהם".
משתתפים בטקסים של שחרור החטופים מקבלים כל אחד 200 דולר
לפי הערכות, כיום מתגוררים בגרמניה כ-40 אלף פלסטינים, שרבים מהם עזבו את עזה בשנים האחרונות. אך בניגוד למה שניתן היה לצפות, רבים מהם הפכו דווקא לקיצוניים יותר. "חלק מהאינטרס של האנשים האלה בהפגנות, הוא כסף", אומר ראמי. "כל אלו שנמצאים באותן הפגנות, אלה שקוראים בקול גדול 'חמאס, חמאס וסינוואר' – הגישו בקשה לקבלת מעמד של פליטים ומקלט כשיצאו משטח הרצועה".
חמזה מסביר כיצד חמאס מנצל את המצב הכלכלי הקשה כדי לגייס עוד ועוד תושבים לארגון. לדבריו, התהליך הפך לקל ומהיר הרבה יותר משהיה בעבר: "מי מתגייס לחמאס? זה אנשים שחיים באוהל, שעומדים כל היום כדי להשיג ארוחה ולא מצליחים להשיג אותה בסוף. חמאס אומר לאותם אנשים: 'בוא, וניתן לך משכורת חודשית', וזהו". הוא מוסיף: "פעם לקח יותר משנתיים עד שיכולת להתגייס לגדודי אל-קסאם. היום, מספרים ברצועה שמשתתפים בטקסים של שחרור החטופים מקבלים כל אחד 200 דולר, וחצי מהם בכלל לא פעילים בחמאס. שמים עליהם מדים ונשק כדי לשדר תמונת ניצחון".
ראמי מתייחס לאידיאולוגיה של חמאס וטוען שהיא מונעת מכל ניסיון לשקם את עזה. "חמאס יודע היום, שאם היו בחירות, יכול להיות שהרבה מהקולות יגיעו מהגדה". הוא אומר, אך מדגיש כי תושבי עזה כבר למדו על בשרם: "העזתים אמרו לאנשי הגדה, אנחנו כבר ניסינו אותם. אל תופתעו מהאלימות שלהם ב-7 באוקטובר, אחרי מה שהם עשו לפלסטינים ב-2007". חמזה מוסיף כי פחד הוא מנגנון השליטה המרכזי בעזה: "זה לא פשוט להפגין נגד חמאס. כולם יודעים שכל ביקורת נגדם, לפחות תגיע לטיפול נמרץ, אחרי שירו בך בברכיים, אז להפך, אני אניף את דגל חמאס מעל הבית שלי." לדבריו, "תחשוב עליהם כדאעש, עם אנשי יחסי ציבור יותר טובים".