דבר כזה לא קורה כל יום: יובל גטרויר הוא גנן בגן ילדים וסטנדאפיסט שיצא למסע בן 120 ימים בהודו על מנת לכתוב ספר חדש שיצא בקרוב. במהלך קונקשן שעברך באתיופיה, פגש בחור פיליפיני שעד מהרה התברר כחטוף ששוחר בעסקת החטופים ואף פגש את סינוואר במנהרות חמאס ברצועה.
בשיחה עם "חדשות כיפה" שיתף יובל את השתלשלות האירועים. "משמאלי התיישב בחור חמוד ממוצא אסייאתי בשם פיטר (שם בדוי). הוא שאל מהיכן אני ועניתי שאני מישראל. הוא חייך ואמר באנגלית-עברית 'איי אמ חטופים'. אמרתי לו שאני מאוד מעריך את זה וחבל שלא כל העולם בצד של החטופים".
"הוא אמר לי 'לא לא, איי אמ חטופים, איי אמ פרום עוטף עזה"
בשלב זה פיטר ניסה להסביר: "הוא אמר לי 'לא לא, איי אמ חטופים, איי אמ פרום עוטף עזה'. הוא שלף את הטלפון שלו והראה לי תמונה בתוך פוסטר 'bring them home'. הסתכלתי על הפוסטר בטלפון שלו, הוא חייך שם, הרמתי את המבט אליו וגם שם הוא חייך. חיוך של ניצחון".
"מה אומרים במצב כזה?" תוהה יובל, "הייתי בהלם. שאלתי את פיטר 'אר יו אוקיי?' אלו המילים היחידות שהצלחתי למצוא. הוא ענה שכן, הוא בדרך לבקר את המשפחה שלו, ושיתף קצת על כספיי הפיצויים שהוא מקבל ושבזכותם הוא יכול לבקר אותם לעיתים יותר תכופות".
בהמשך השיחה שאל אותו יובל איך היה שם במנהרות חמאס. "הוא אמר שהוא כל יום היה בטוח שהוא הולך למות. שאלתי אם הוא היה במנהרות והוא אמר שכן, והוא פירט רשימה ארוכה של שמות של אנשים וילדים שהיו איתו בשבי, שמות שכולנו מכירים, חלקם שוחררו, חלקם נרצחו וחלקם עדיין שם".
חזרת החטופים ארצה, ארכיון | צילום: דובר צה"ל
"פגשתי את סינוואר, הוא האדם הכי מכוער שפגשתי, ומטומטם"
יובל מספר: "עברה דקה נוספת של שקט ובה הסתכלתי בחלון השאטל, ונפלה עליי ההבנה שאני פעם ראשונה באפריקה בארץ זרה עם נוף זר ומרתק וזה פשוט לא מזיז לֹי. אני כל כולי עם פיטר ולא קיים דבר בעולם חוץ מהפרצוף המתוק שלו. אכלתי לעצמי את הראש איך אני יכול לפתח את השיחה".
היה זה פיטר שעשה את הצעד נוסף והדהים שוב את יובל: "לפתע הוא פנה אליי ואמר לי: 'פגשתי את סינוואר'. אני ושני צרחנו שם בתוך המונית 'לא נכון' והוא חייך וצחק ואמר 'כן כן, הוא האדם הכי מכוער שפגשתי בחיים שלי, ומטומטם'" אמר פיטר.
"מזתומרת פגשת אותו?" מתאר יובל את תגובתו הראשונה, פיטר השיב: "כל כמה זמן סינוואר היה מגיע לפגוש אותנו, החטופים, הוא מדבר עברית מעולה. פעם אחת הוא שאל אותי 'מה שלומך? הכל בסדר?' חשבתי לעצמי מה הכל בסדר?! מה נראה לך ששלומי יא דפקט?!".
יובל מסכם את הסיפור המטלטל: "איזה איש מצחיק הפיטר הזה. ירדנו מהמונית ולא ידעתי איך להיפרד ממנו. רציתי לתת לו חיבוק, רציתי להביא לו מדליה, רציתי שנהיה חברים טובים ושנטייל יחד, בסוף רק אמרנו לו שלום, שבאותו רגע זה הרגיש יותר כמו איחול מאשר מילת פרידה".