כבר מילדות, הנחו אותנו שכשאנחנו מדברים עם בן אדם אחר, נהוג להסתכל לו בעיניים. לא סתם קוראים לשיחה חשובה "שיחה בארבע עיניים", או שיחת "פנים אל פנים", כשהיא מתייחסת לרצון להישיר מבט לשני. עם זאת, ידוע לכולנו שזה דורש לעיתים מאמץ לא קטן, הן בהקשר הפיזי, והן בנפשי. הקושי להסתכל בעיניים נובע ממספר סיבות פסיכולוגיות, חברתיות וביולוגיות, ותלוי גם באישיות של האדם וגם בסיטואציה:
-
אינטימיות וחשיפה רגשית: מבט ישיר בעיניים יוצר תחושת קרבה ואינטימיות, וזה עלול להיות מרתיע עבור אנשים רבים. מבט בעיניים מעביר הרבה רגשות גם בלי לדבר, ולכן אנשים שחוששים להיחשף רגשית עשויים להימנע מכך.
-
ביישנות או חרדה חברתית: אנשים עם חרדה חברתית או ביישנות מתקשים לעיתים ליצור קשר עין, כי זה מעורר אצלם תחושת אי נוחות או לחץ. הם עשויים לפחד משיפוט של האחר או להרגיש פגיעים במצבים של תקשורת ישירה.
לא קל לו, אילוסטרציה | צילום: Nils Jacobi,Shutterstock
-
חוסר ביטחון עצמי: אנשים שלא מרגישים בטוחים בעצמם עלולים להימנע ממבט ישיר בעיניים, מחשש להיתפס כלא מתאימים או לא מספיק טובים. זה יכול לקרות אפילו בטיפול פסיכולוגי.
-
תרבות ונורמות חברתיות: בתרבויות שונות יש כללים שונים לגבי קשר עין. בחלק מהתרבויות קשר עין ממושך נחשב לא מנומס או אפילו תוקפני, ובאחרות זה סימן להקשבה ואמון. מי לא מכיר את המשפט המורתי הידוע בקרב תלמידי ישראל: "תסתכל לי בעיניים כשאני מדבר אליך".
-
עומס חושי: מבט ישיר בעיניים דורש מהאדם להתמודד עם מידע חושי רב, כמו רגשות של האחר, הבעות פנים ומידע חברתי. במצבים מסוימים זה עלול להיות מעמיס מדי.
-
מנגנון הגנה: במקרים מסוימים, הימנעות מקשר עין יכולה לשמש כמנגנון הגנה פסיכולוגי שמאפשר לאדם לשמור על מרחק רגשי מהשיחה או מהאדם שמולו.
עם זאת, נסייג כי הדבר תלוי בהקשר ובאישיות של האדם, וכמובן לא כל אחד מתקשה במידה שווה במבט ישיר בעיניים, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה פעולה לא פשוטה לרוב המוחלט. שנזכה להיות בצד המתבונן.