התסריטאי יאיר אגמון מרבה לכתוב על המלחמה, הפעם הוא הקדיש פוסט לכל אלו שנשארו מאחור: האבות. תחילה אגמון שיתף כי הוא גדל בבית בלי אבא: "לאבא שלי הייתה משפחה משלו, בנגב. הוא היה קופץ פעם בכמה זמן עם ארגז ירקות. ידעתי שיש לי אבא אבל לא ידעתי איך זה לגדול בבית שיש בו אבא".
אגמון המשיך ותיאר את החוויות והפחד סביב להיות אבא בעצמו: "אני מתייחס לאבהות שלי בחרדת קודש וחוסר ביטחון. אני חי את הבית שחלמתי עליו כל החיים. סוף סוף יש לי אבא בבית, והאבא הזה הוא אני". אחרי ששיתף אגמון הביע את התחושות שהוא מרגיש סביב שחרור הנשים והילדים.
"מה הם חושבים בלילה הזה? כמה כאב פועם להם בלב?"
"זה העולם שבו אנחנו חיים, קודם צריך להציל את הנשים והילדים, אחר כך נדאג לגברים. יש בזה הגיון מסויים אבל יש בזה גם עוול. אני חושב על האבות הללו, איזה מין אבאים הם? האם גם הלב שלהם פורח משמחה כל פעם שהם מביטים בילדים שלהם? האם גם הם נכנסים בשקט בלילה, ומביטים בהם ישנים?".
משפחת קוניו, צילום: מטה משפחות החטופים
אגמון סיים והקדיש את הפוסט לאותם אבות שנשארו מאחור בעסקה הנוכחית: "מה הם חושבים בלילה הזה? כמה כאב פועם להם בלב? אם הייתם לוקחים ממני את הילדים שלי, את המשפחה שלי, אני לא בטוח שהייתי רוצה להישאר כאן בעולם. וזה מה שקרה להם, ממש עכשיו. הלילה הזה הלב שלי איתכם".