רוח וחומר

"רוח וחומר"

כף אל הפה או פה אל הכף?

כאשר נמלט הצדיק מרוז'ין מממשלת רוסיה לאוסטריה, דרשו הרוסים להסגירו לידיהם. שניים מחסידיו של הצדיק יצאו לוינה – בירת אוסטריה – למסע שכנוע אצל השלטונות.
לפני צאתם לדרך פנו אל הגאון רבי דב בר מייזליש, ברה של קרקא, כדי ליטול ממנו כתב המלצה בעבור הצדיק.
"מה טיבו של הצדיק מרוז'ין"? – שאלם רבי דב בר, שלא הכיר את הרבי מרוסיה – "במה גדול כוחו?"
השיב אחד השליחים: "גדולתו של הצדיק מרוז'ין היא בכך, שיודע הוא לשלוט על עצמו במידה שאין כדוגמתה!"
"וזאת מנין לך?" – שאל ברה של קרקא.
השיב החסיד: "מעודו לא כפף הצדיק מרוז'ין את ראשו, מעט שבמעט, אל כף האוכל בשעת הסעודה".
למשמע תשובתו של החסיד פרצו כל הנוכחים בחדר בצחוק, והרב אמר: "מה הגדולה בכך? גם אני יכול לעשות זאת!"
באותה שעה היסב רבי דב בר לסעודה. אמר לו השליח: "ינסה נא כבוד הרב לעשות כן"
נטל הרב את הכף והביאה אל פיו, אך בשניה האחרונה, כשהכף כבר כמעט הגיעה לפה, היטה הרב את פיו את הכף.
"ינסה הרב בשנית" – יעצו לו מקורביו. אך רבי דב בר סירב.
"הצדק איתך" – אמר לחסידו של הצדיק מרוז'ין, תוך כדי חתימה על כתב ההמלצה: "היכולת להביא את החומר אל הרוח ולא לכפוף את הרוח אל החומר – זוהי באמת גדולה אמיתית!!!"

מעובד ע"פ "מעשיהם של צדיקים".