"אני לא רוצה לעשות עוד יום אחד של מילואים, לא משנה כמה מענקים ייתנו לי", מצהיר אריאל פייגלין, כתב הכלכלה של "מעריב", כשהוא מסכם מעל 400 ימי שירות במילואים. פייגלין, ששימש בעברו ככלכלן באגף תקציבים במשרד הבריאות וככתב תרבות, מתאר בפודקאסט "לא חייבת כלום לאף אחד" בהגשת כרמי אור את המעבר מניהול תקציבי עתק של מיליארדי שקלים בנישה הספציפית של כלכלת בריאות אל לב העשייה העיתונאית. הוא מספר כי נקודת המפנה התרחשה דווקא כאשר הורדת דירוג אשראי דרמטית תפסה את הכותרות, והוא מצא את עצמו מחוץ לשיח המאקרו־כלכלי. החוויה הזו הובילה אותו לעבור לעולם התקשורת, במטרה לסקר, לנתח ולהנגיש לציבור מדי יום את ההתפתחויות הכלכליות המשפיעות על חיי היומיום.
במהלך השיחה מסביר פייגלין כיצד מתנהלת העבודה היום-יומית של כתב כלכלי יחיד במערכת. כשנשאל מאיפה הוא שואב את המידע לידיעות השוטפות, משיב פייגלין: "לכמעט כל דבר שקורה, יש מישהו שרוצה שתדע אותו. היום מזינים אותך בהמון דברים ואתה צריך לסנן ולהבין מה האינטרסים". הוא מדגים את הדברים באמצעות סקר של בנק ישראל על שירותי הבנקים, ומגלה כיצד בנק לאומי קנה את כל העמוד הראשון בעיתון כדי להציג את עצמו במקום הראשון, בעוד שבפועל התבסס הפרסום על שאלה שולית בעמוד 17 של הסקר, בזמן שבמדדים המרכזיים הבנק ניצב במקום נמוך בהרבה. פייגלין מבהיר כי גופי התקשורת נשענים כיום על לחיצות (קליקבייט) ועל כותרות דינמיות המשתנות במהלך היום, דבר המשפיע באופן ישיר על אופן מסגור המידע.
לצפייה ביוטיוב:
בהמשך מתייחס פייגלין לאופן שבו פוליטיקאים מתווכים נתונים כלכליים לציבור הרחב, כמו מדדי אינפלציה, ריבית וגירעון. בתשובה לשאלה למה האזרח הקטן צריך בכלל לצרוך עיתונות כלכלית, מפרט פייגלין: "התפקיד של העיתונות הכלכלית להמונים הוא להנגיש ולהבהיר את מה שקורה מאחורי הקלעים". הוא מביא כדוגמה את חגיגות הירידה בגירעון החודשי, ומסביר כי מדובר במשחק במספרים בלבד, שכן המדינה כבר מתכננת הוצאות שיעלו את הגירעון בהמשך השנה.
פייגלין משווה זאת לאדם שטוען שכרטיס האשראי שלו ריק רק מכיוון שהחיובים על הקניות שביצע אתמול טרם הופיעו בחשבון. בהקשר זה הוא חושף גם מחקר של בנק ישראל שבחן הטבות מס ביהודה ושומרון ובצפון לאורך 20 שנה, ומצא כי שפיכת מיליארדי השקלים בנקודות זיכוי מס לא שינתה את המאזן הדמוגרפי ולא משכה תושבים חדשים, אלא רק גרמה להעתקת מגורים בין יישובים סמוכים.
להאזנה בספוטיפיי:
לקראת סיום הראיון עולה סוגיית התגמולים למשרתי המילואים, כשפייגלין מצביע על כשלים במנגנון ההטבות הקיים. לדבריו, התמריצים שניתנים כיום יצרו שוק אפור של "מאכערים" המפיקים רווח ממימוש שוברים והטבות, בעוד שמילואימניקים רבים מוכרים שוברי נופש בשווי 4,500 שקלים תמורת סכום נמוך משמעותית במזומן. לטענתו, התוצאה היא בזבוז כספי ציבור, שכן לא החיילים ולא המדינה מפיקים את מלוא הערך מההטבות.
פייגלין מסיים באמירה נוקבת על סולם העדיפויות שלו לאחר מאות ימי מדים, מתוך תפיסת עולם שורשית של הציונות הדתית, הוא מבהיר כי שום הטבת מס, דירה בהנחה או מענק כספי אינם שווים את המחיר האישי והמשפחתי, והשאיפה המרכזית שלו ושל חבריו היא פשוט לא להצטרך לשרת עוד יום אחד במילואים.