שיער באישה אמנות

עוד לא נולדה בציבור הדתי אישה נשואה, שלא נאלצת להתמודד - בכל אופן שלא יהיה - עם נושא כיסוי הראש. התביעה הדתית להעלים ולכסות את השיער - או את חלקו - הביאה שמונה אמניות ואמנים מהמגזר הדתי-לאומי לבחון את המשמעויות של הנושא בעבורם, בתערוכה הנושאת את השם "גלו-יה", ומוצגת החל ביום חמישי הקרוב (כ"ט ניסן) בשעה 18:00, בגלריה "הלל 17" שבירושלים. בין המציגות והמציגים בתערוכה: סיגל אדלמן, רחל אהרון, אבנר בר חמא, רחל גולדברג, פנינה גפן, נעמי גפני, נרית זליגר ומיכה שמחון. היצירות נעשו בטכניקות מגוונות - ציור, צילום, וידאו ומיצב.

סיפור כיסוי / רחל אהרון

בראיון לרשת א' אמר אוצר התערוכה, אבנר בר חמא, כי "אמנות נצרת ומגיבה בדרך כלל מהסביבה. כיסוי הראש הוא נושא שמעסיק את הקהילה האמונית, וטבעי שאמנים ואמניות ממגזר זה ימצאו עניין בהם ויתייחסו לכך ביצירתם. כיסוי הראש אצל האישה ביהדות הוא חיוב שאינו קל למרבית הנשים, בהיותו מרכיב חשוב המשפיע על חזותה ועל יופייה של האישה... יש בחלק מהעבודות אמירה ביקורתית, לעיתים בהומור עוקצני, ובחלק אחר יש התייחסות אוהדת".

פנינה גפן, אמנית המציגה בתערוכה, אומרת בשיחה לכיפה כי הרעיון ליצור סביב נושא כיסוי הראש הגיע שנתיים לאחר שהתחתנה, בעת שלמדה אמנות במכללת "אמונה". גפן מציגה בתערוכה שתי עבודות - האחת עבודת פיסול בשם "פנימה", והשנייה עבודת וידאו בשם "שיער באישה". "בעבודת הפיסול אני מציגה מטפחת העומדת בצורה עצמאית - בדיוק כמו שהיא עומדת על הראש, רק בלי ראש. עבודת הוידיאו מביאה שני קולות - קולה של הרבנית אסתר ליאור (אשתו של הרב דב ליאור. א.צ.) וקולה של הדסה פרומן (אשתו של הרב מנחם פרומן. א.צ.), ושתיהן מדברות על העמדה שלהן ביחס לכיסוי ראש. הקולות שלהן מייצגים שתי עמדות שמתקיימות אצלי בראש - הקול החברתי, הנורמטיבי, ההלכתי, שקובע מה שצריך לעשות, והקול האישי, הכנה, שמרגיש שהוא עושה ויתורים, ושזה לא מתאים בהכרח.

מבחינה חזותית, בזמן שהקולות מדברים ברקע, ביימתי אישה המורידה ללא הפסקה מטפחות מראשה, כאשר מתחת לכל מטפחת מתגלה מטפחת נוספת. הפעולה הזו מבטאת עמדה נפשית של חוסר מוצא, תקיעות, פעולה סתומה שלא מתקדמת לשום מקום. 

אני מרגישה שזה נושא שרוחש הרבה מתחת לפני הקרקע, בטח אצל נשים. זה משהו שלא גומרים להתמודד איתו. כשראיינתי נשים במהלך הפרויקט, גיליתי בנות חמישים ושישים שעדיין מדברות על הנושא הזה באיזשהו כאב והחמצה, ומצד שני גם נשים ששמחות על כך, ומרגישות שזה מה שהופך אותן לנשים. אני, בכל אופן, מחפשת את מה שלא נאמר, מה קורה שם, שלא מדברים עליו".

זה לא שיער זו פאה / אבנר בר חמא