אחת ולתמיד - למה אנחנו כל כך מכורים לתכניות אוכל?

העונה החדשה של "מאסטר שף" החלה, והעניין סביבה רק הולך וגדל מפעם לפעם. מה יש בה ובתכניות אוכל אחרות, שגורם לנו לעקוב אחריהן באדיקות וסקרנות?

חדשות כיפה ציפי קלר 30/05/19 16:10 כה באייר התשעט

אחת ולתמיד - למה אנחנו כל כך מכורים לתכניות אוכל?
מאסטר שף, צילום: קשת 12

עונה חדשה של "מאסטר שף" החלה, מה שמעורר את השאלה, 'למה אנחנו שוב צופים בזה?' מה סוד הקסם של תכנית מציאות כזו? מדוע כל כך הרבה אנשים יושבים מול המסך כדי לצפות בה?

בריחה מתלאות חיינו היא הסיבה הראשונה כמובן, אבל אוכל פוטוגני תמיד תופס אותנו. מעבר לזה, חשוב להבין שהפורמט כולו  מבוסס על הצרכים הבסיסיים שלנו, ולכן הוא תמיד עובד. אנו מחפשים את עצמנו בכל דמות שמגיעה לאודישנים, אנו מתחברים לספורים האנושיים שלהם, למאכלים המשפחתיים שלהם, להצלחות ולכישלונות. 

הפורמט בונה שיתוף פעולה בין הצופים והנצפה על המסך. תכניות המציאות מתקיימות בפער בין הטלוויזיה לחיים. לא באמת ככה נראה העולם' ובכל זאת אנו מתפתים להיכנס לעולם מבוים זה. ברור לכולנו שיש פער בין אהבה רומנטית במדיה' לאהבה רומנטית בחיים, אבל זה סוחף אותנו' ואנו תמיד אוהבים להשוות בין המציאות של תכנית הריאליטי למציאות שלנו.

ב"מאסטר שף" יש לנו הזדמנות לבחון את כישורי הבישול שלנו, וגם אם אני חושבת שאני בשלנית טובה,התכנית תראה לי שוב ושוב שכנראה זה לא ממש המצב... אז אולי כדאי לי ללמוד?! אז איך זה קורה? כיצד עובדת השיטה? 

תכניות המציאות תמיד הולכות על המיינסטרים, ואוכל הוא אכן מיינסטרים. מעבר לזה, תכניות מציאות מעניקות אשליה של בחירה. בתכנית זו אין הצבעות מהבית, אבל אתם בוחרים כל הזמן אם לצפות או לא, אלא אם כן אתם כבר מכורים..

אבל שימו לב, שהתכניות עצמן הן פרסומת אחת ארוכה, ואנחנו הצופים לא ממש בוחרים במה לצפות. כי אנחנו המוצר שקונים המפרסמים. וזאת, החל במטבחים וכלה בחומרי הגלם לבישול. בכל סוף תכנית יש הכתרה, ומי ממשיך הלאה. כל כמה חודשים יש את ההכתרה הגדולה של התכנית. בפורמט זה לכאורה איננו  מעורבים ואיננו יכולים להשפיע על העלילה, אבל הכתבות והפעילויות הנלוות, המתרחשות ברשתות החברתיות ובאתר התכנית, משלימות נקודה זו.

אירועי ה"הכתרה" מכילים מרכיבים שבונים אירועי מדיה: עימות, כיבוש והכתרה. התקשורתיות והטקסיות בתכנית מתרכזים במרכיבים אלו. אלו אירועי מדיה שהתקשורת יוזמת ויוצרת אותן. בכל תכנית מציאות, וכך גם ב"מסטר שף", מביאים מועמדים מרקע שונה מכל רחבי הארץ, והתחרות נראית פלורליסטית.

בסופו של דבר היא ממוסדת כי ההפקה מפקחת עליה. גם כאן יש פוטנציאל דמוקרטי. נבחרים מתמודדים לא רק על פי כישוריהם אלא גם אטרקטיביות, סיפור שעומד מאחורי, סגנון וכו'. מרכיב נוסף בתכניות אלו הוא מרכיב ה"סינדרלה", אנו משלימים את מעגל ההזדהות בינינו לבין המתחרים והשופטים בתכנית, על ידי כך שאנו מאוד רוצים בהצלחת המתמודדים המזוהים כחלשים או נחותים יותר, או מתחברים לשופט בגלל התנהגותו.

הרבה מהמתחרים  מגיעים מהפריפריה, ומגוון רבדי החברה מצליחים לקבל ייצוג חברתי, וזהו סוד הקסם היוצר את התחושה שכל אחד יכול. השופטים בוכנית זו הם חלק מהותי מהעלילה שסוחפת אותנו הצופים. בעונה זו, כמו קודמתה, מככבים השופטים מיכל אנסקי, חיים כהן, אייל שני וישראל אהרוני. אנו מכירים אותם, ויודעים לצפות את תגובותיהם. כל אחד מאיתנו מתחבר לשופט האהוב מבחינתו, לשופט השנוא, היפה, המעצבן וכו'... אבל העונה הקודמת הוכיחה, שהוצאת השופט שמצטייר כקשוח מידי טובה לתכנית, ונשארנו גם הפעם עם שופטים מאוד נעימים, גם כאשר הם מעבירים ביקורת חריפה על המתמודדים.

תפקידם של השופטים להוות דמויות קבועות המתווכות לנו את טעמים, על ידי תיאורים פיוטיים כמו של השף אייל שני, או תיאורים יותר עממיים של השף חיים כהן. בתחרות זו יש עזרה הדדית בין המשתתפים, ואנו אוהבים מאוד את האחווה הזאת שהיא נדירה על המסך, ושונה מתכניות מציאות אחרות בהן כל מתחרה מוכן לחסל את שאר המתחרים.

יחד עם זאת, למרות שהז'אנר נחשב לטבעי יותר ולמניפולטיבי פחות, ולכן נתפס אמיתי יותר, ליוצרי התכניות ולמפרסמים יש תפקיד חשוב בהבניית מסרים חברתיים, תרבותיים, כלכליים ופוליטיים, המשקפים את החברה והתרבות, ומשרתים את מטרותיהם.

אבל אנחנו, הצופים, שעייפים מכל הפוליטיקה והקוטביות החברתית המוצגת במדיה, משוועים למעט נחת ושקט. ותכנית כזו שחוזרת לערכים האנושיים הבסיסיים, מהווה מקום מפלט רך, מרתק וממש ממכר. אז אם החלטתם להתמכר לתכנית גם בעונתה החדשה, תהנו!

 

 

הכותבת - ציפי קלר, מרצה לחינוך ולתקשורת במכללה האקדמית הרצוג. 

 

לכל הטורים של ציפי קלר

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן