מרגע הקרנת הבכורה סרטה של הבמאית החרדית, רמה בורשטיין, לעבור את הקיר, זוכה לגלי אהבה. הסרט העוסק בסיפורה של חוזרת בתשובה בשנות השלושים לחייה המחפשת שידוך לעצמה, מצליח להתייחס לנושא שבלוני כמו אהבה, מזווית אחרת לחלוטין. בסרט נקי ונעים לצפייה שאכן ראוי לכל התשבחות.
המוטיב "לעבור את הקיר" מופיע כמה פעמים בסרט ומנתב אותנו לעולמה הרוחני והאמוני של הגיבורה. ולמקומה של האמונה וכוחה בחיינו. מי שבקיא בפורמט זה יזהה מיד בתחילת הסרט מיהו הגבר שיצעד לחופה בסופו אך עדיין הסרט עשוי בצורה מעניינת ומעוררת חשיבה ששווה את הצפייה בו.
[embed]
הסרט כולו מציג את הגיבורים בתצלומי תקריב קיצוניים שמייצרים את תחושת ההזדהות יחד עם תחושת הזייה שמצליחה להיכנס ללב הצופים. ליהוק מדויק, משחק מצוין ודיאלוגים שנונים בונים דמויות משמעותיות שכל אחת תורמת פן מסוים בחייה של גיבורת הסרט, מיכל. דמויות רבות מוצגות בסרט וכולן בונות את הפאזל של אישיותה ועולמה האמוני של הגיבורה. אמה של מיכל ואחותה מציגות פנים שונות בעולם אותו עזבה מיכל, חברותיה לדירה מראות פן אחר של עולם החוזרים בתשובה. חברתה המרותקת לכסא הגלגלים מציגה קול פנימי של מישהו הכבול בעל כורחו אך נקודת מבט זו מאפשרת להגיע לתובנות חדות. הזמר הנערץ מייצג את העולם אותו עזבה ואת המושגים בעולם זה וכיצד הם נשפטים על ידיה כשהיא נמצאת בעולם אמוני אחר. ולבסוף כל הבחורים איתם היא יוצאת לדייטים מציגים עולם הזוי בו נאלצים לחיות רווקים ורווקות מבוגרים במשך תקופה משמעותית בחייהם.
התאריך שקובעת מיכל לחתונתה, נר שמיני של חנוכה, מציב את הציפייה לנס כגורם היוצר מתח תמידי בסרט ומשאיר את הצופים, גם לאלו שמנחשים מיד מיהו הגבר המיוחל, צמודים לאקרן ולהתרת העלילה. הגדרת הזוגיות בסרט היא פשטנית וסומכת על הצופה שיביא את הגדרת הזוגיות שלו לתוך הסרט הזה שכאמור עוסק בעיקר בכוחה של האמונה או ביכולת עמידתנו מול יוצר העולם.
בשבועות הראשונים בתי הקולנוע גדשו צופים נלהבים, אם טרם הספקתם לצפות בסרט נצלו את העובדה שהוא עדיין מוקרן וחפשו את נקודות האמונה שבחייכם.
הכותבת היא מרצה לחינוך ולתקשורת במכללה האקדמית הרצוג