תארו לעצמכם נהג מונית תל-אביבי, שהמבטא הרוסי שלו כבד ונוכח, אך הוא שקוע כל כולו בהקלטה של הספר "תמול שלשום" של עגנון. או חוקר שואה מבוגר, שזקנו הלבן משתלב בנוף הקפוא של מסדרונות "יד ושם". דמויות אלו, לצד גיבורים כמו תת-אלוף ארז גרשטיין ז"ל שמגיע לשיחת מח"ט, מנהלת ביה"ס. שעובדת לצד אב הבית בהכנת ביה"ס ליום הראשון ללימודים, והזיכרון החם של המערוך המיתולוגי של סבתא רחל. כולם התכנסו ובאו אל בין דפיו של הספר החדש "טובה הארץ הזאת" מאת אסף פרי.
יש ספרים שיש להם טעם שממש אפשר להרגיש, לספר הזה יש טעם מתוק. יש מי שיטענו שמדובר במתיקות יתרה, אולי אפילו נאיבית, אך נדמה שדווקא בעת הזו, כולנו זקוקים למנה הגונה של סוכר כדי לאזן את המרירות שהפכה למנת חלקנו היומית. פרי, שמוכר לרבים כמי שחתום על שיר המלחמה המצליח "גיבורי על", משרת כסמג"ד במילואים, אך לפני הכל הוא איש חינוך בנשמתו. הביוגרפיה האישית שלו - השילוב בין המדים, עולם הרוח והעשייה החינוכית - נושבת מכל דף בספר ומעניקה לו את הממד האנושי והחם שלו.

הפנס שמגרש את החושך
נדמה שפרי לקח על עצמו משימה לאומית: להסתובב ברחבי הארץ ולהאיר את המקומות הטובים והאופטימיים שנותרו בה. אחרי שנתיים וחצי של לחימה מתמשכת שסופה עדיין אינו נראה באופק, כולנו מרגישים את העייפות, את העצבנות ואת השחיקה. במציאות כזו, קל מאוד לשקוע בייאוש, והרבה יותר קשה להבחין בטוב שנמצא ממש מתחת לאף.
כמו באחד הקטעים בספר, שבו מתאר פרי אירוע שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו: שתי מכוניות עוצרות בצד, הנהגים יוצאים ומתחילה תגרה אלימה. פרי ועוברי אורח נוספים אינם נשארים אדישים; הם עוצרים מיד כדי להפריד ולהרגיע. בערב, כשהוא חוזר אל האירוע, הוא חושב על הקלות שבה אנו מגיעים ל"מכות רצח" ועל העצבנות הישראלית המפורסמת. אך לצד זאת, הוא מרגיש גם את השמחה על אותם אנשים שעצרו כדי לעזור. יותר מכל, הוא שמח שילדיו שישבו איתו ברכב ראו דווקא את המודל הזה, את הערבות ההדדית שמתעוררת ברגע האמת. המציאות היא לא תמיד דבש, אך פרי משמש כ"פנס" המכוון את האור אל הצדדים החיוביים שאנו עלולים לפספס בתוך השאון והמתח.
יהדות שיוצאת מ-ד' אמותיה
פרי נושא בספר גם בשורה מעניינת של התחדשות. פרי, שגדל בלב העולם הדתי-לאומי הקלאסי, מגדיר את עצמו כיום כ"יהודי-ישראלי". הוא פועל מעבר להגדרות המגזריות הישנות של דתי, דתל"ש או חילוני. אחרי למעלה מעשור בעולם המכינות הקדם-צבאיות המעורבות שם חניכים דתיים ושאינם דתיים מהווים את "הדלק" שמניע את המרחב הזה, הוא מביא את הבשורה הזו גם אל הקהל הרחב.
בספר הוא מציג חזון ליהדות אחרת: יהדות פתוחה, מכילה, מחברת ומקבלת. באחד הקטעים הוא כותב על השאיפה ליציאה מעבדות לחירות של היהדות עצמה. הוא מייחל ליום שבו היא תשתחרר מהשעבוד לאלו שתופסים עליה בעלות בלעדית, תצא מ-ד' אמותיה, "תחצה את הים, תעבור את המדבר ותגיע לעם ישראל". מי שרוצה להכיר ולהבין יותר על מה מדובר, ימצא בספר הסבר ודוגמאות בצורה של קטעים קצרים ובהירים.
בסופו של דבר, "טובה הארץ הזאת" הוא ספר שמעורר מחשבה בעידן שבו נדמה שכולנו קצת הפסקנו לחשוב מרוב רעש אקטואלי. הוא נוגע בחומרים הפשוטים ביותר של החיים ומביא איתו רוח חיובית שכל כך חסרה לנו. כדי שיהיה לכם חג פסח שמח ואופטימי יותר אני ממליץ לכם לקרוא את הספר הזה שיטעין לכם את המצברים בטוב ישראלי מזוקק.
'טובה הארץ הזאת', אסף פרי, 182 עמ', ידיעות ספרים.