אפתח בגילוי נאות: את ספריית ביתנו מקשט ספר אוטוביוגרפיה משפחתי שלמעט קריאת תוכן העניינים, לא זכו עמודיו להיקרא על ידי אף אחד מבני המשפחה המורחבת. משהו בספרי הביוגרפיה של האנשים הפשוטים פשוט לא עובד. בעוד ביוגרפיות של מנהיגי עולם הופכות במהרה לרבי מכר, סיפורו של האדם הפשוט (כל עוד הוא לא עשה מעשה הירואי שסיים את חייו) איננו מרתק דיו כדי להפוך לספר.
כזהו ד"ר שמואל גיליס, אדם מן השורה, שנרצח כשמחבלים ירו לעברו מרכב חולף לחודש שבט תשס"א. מהקריאה בספר עולה כי גיליס היה אדם צנוע שאולי לא זכה לפרס נובל או עשה הסכם שלום, אך בהחלט כזה שמעשיו הקטנים בכל יום הפכו אותו לאדם גדול. תוך כדי הקריאה בספר לא יכולתי שלא להיזכר בספרים דומים כמו "איש צדיק היה", "מלאכים כבני אדם" וספרים נוספים של שמחה רז בהם נשקפו הנהגות היום-יום של גדולי הרבנים, הנהגות קטנות כמו אמירת שלום לאלמנה, ביקור חולים ומתן בסתר הממחישות כי כדי להפוך לאדם גדול לא צריך לחצות נהרות אלא די בהתנהגות יומיומית אצילה.
על אף שהספר בנוי בצורה כרונולוגית, החל מתחילת חייו של גיליס כעולה חדש, דרך לימודי הרפואה והשרות הצבאי, וכלה ברגעיו האחרונים בעת הפיגוע הנורא בעת שנסע ממקום עבודתו בבית החולים בירושלים לביתו שבכרמי צור - כל אחד מן הפרקים בספר מובא בפני עצמו. זהו הפספוס הגדול של הספר המשאיר אותו כספר הנצחה ולא לוקח אותו לשלב הבא - רומן קריאה. כל אחד מפרקי הספר בנוי היטב, אך נדמה כי הפרקים אינם מתקשרים אחד עם השני וחבל.
הפרק המצמרר "יריות בדרך הביתה", מתאר לפרטי פרטים את הדקות האחרונות בחייו של ד"ר גיליס, כיצד עבר בדוכן הפלאפל שאהב, איך עצר לאסוף טרמפיסטים (שהעדיפו משום מה שלא להצטרף) ועוד פרטים רבים שהצליח המחבר ללקט, שיחד מאפשרים לקורא לחוש במתח של אותם רגעים. אך בניגוד לספרים אחרים פה לצערנו הסוף כבר ידוע.
רופא בדם, אליישיב רייכנר, בהוצאת ידיעות אחרונות 256 עמ', 98 ש"ח