כשקוראים את ספרו החדש של ד"ר אביעד הכהן, "פרשיות ומשפטים - משפט עברי בפרשת השבוע", התחושה העיקרית היא שקשה לסווג אותו לקטגוריה מסוימת. לא מדובר בספר דרשות קלאסי על פרשת השבוע - המאמרים בספר אינם מסודרים על פי סדר הפרשיות, אלא מחולקים לשערים ולנושאים, וקשה למצוא בהם וורטים לשולחן השבת; לא מדובר בספר אקדמי-משפטי - אורך המאמרים נע בין שמונה לעשרה עמודים, משופעים בציטוטים ובמקורות לא שגרתיים; גם לא מדובר בספר הגות - הכהן עוסק בשלל נושאים, ומשתדל לתת למקורות לדבר. עם סיום הקריאה, התמונה מתבהרת: לפנינו ספר שהוא ביסודו שרטוט חזון, קריאת כיוון, מצג מטריד של המחוזות שאליהם יכולה תורת ישראל להגיע, אך מסיבות שונות ומשונות - נמנעת מכך.
בשנים האחרונות עלה שמו של ד"ר אביעד הכהן - בוגר ישיבת הר עציון והחוג למשפטים באוניברסיטה העברית, דיקן מכללת "שערי משפט" ומרצה למשפטים - כעורך דין השותף לעתירות רבות הנוגעות בענייני דת ומדינה: פרשת ההפרדה הגזענית בעמנואל, עתירות הקשורות לגיור ולמסורבות גט, עתירתו של סייף דתי שנמנע ממנו להשתתף בתחרות שמתקיימת בשבת, ועוד. בפעילותו האקדמית, הכהן הוא ממייצגיו של זרם המבקש להעשיר ולאתגר את מערכת המשפט בישראל ביסודות מן המשפט העברי לדורותיו - התלמוד, המדרשים וספרי השאלות והתשובות. במשך שנים פרסם הכהן מאמרים ב"דף פרשת השבוע", עלון פנימי שהוציאה המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, ובהם עסק בסוגיות משפטיות וחברתיות העולות מתוך הפרשה, על רקע מקורות המשפט העברי. מאמרים אלו הם שהולידו את הספר שלפנינו.
קצרה היריעה מלפרט את רשימת התחומים בהם עוסק הכהן ב"פרשיות ומשפטים": ניצול עובדים והעסקה פוגענית, סרבנות גט, היחס לפליטים המבקשים מפלט, מעמדם וזכויותיהם של בעלי מוגבלויות, חופש הביטוי, היחס ללא-יהודים, שירות חרדים בצה"ל ועוד. כל מאמר פותח בפרשת השבוע ובקשר שלה אל נושא משפטי וחברתי מסוים, תוך פירוט השתקפויותיו במשפט העברי ובמשפט הישראלי. קשה שלא להתרשם מאחד ההישגים המרשימים של "פרשיות ומשפטים", שמצליח היכן שרבים נכשלו: הנגשת התחום המשפטי לקהל רחב של קוראים. הכהן מוכיח שהנושאים הללו אינם זוטות משפטיות המעסיקות רק את היושבים במגדל השן, אלא עניינים קיומיים שנוגעים לחייהם של כל אחד ואחת מאיתנו. היכולת לגשר בין תחומים שנתפסים לא פעם כאפורים ומשעממים ובין פרשת השבוע ומקורות המשפט העברי, וכל זאת בשפה קולחת ונעימה, היא מופת דרשני ופרשני, שבגינו הספר שלפנינו הוא הצלחה כבירה.
אך עיקר חשיבותו של "פרשיות ומשפטים" היא בתחום אחר. המאמרים בספר הזה, כל אחד ואחד מהם, הם הוכחה ברורה לכך שהיום, בשנת 2011, תורת ישראל חיה, בועטת, רלוונטית מתמיד. בעידן שבו השיח הציבורי במדינת ישראל מתחיל ללבוש פנים חברתיות וסוציאליות, כשכל אלו שדיברו על שלום מתחילים גם לדבר על צדק, ספרו של אביעד הכהן הוא התרומה היהודית והתורנית למהפכה הזו. העבודה החלוצית שעשה הכהן מראה שלתורת ישראל יש סדר יום, שיש לה אמירה בנושאים המעסיקים כיום את הציבור הישראלי, ושצריך לומר אותה בדחיפות. מלבד החשיבות שבאמירה עצמה, מפעלו של הכהן מזהיר על רקע חיוורונו של הדיון התורני הציוני-דתי: איפה עוד ניתן למצוא כיום עיסוק תורני רציני בשאלת היחס לפליטים במדינה? היכן מתקיימת כיום עבודה תורנית סביב נושאים כמו קו העוני, סחר בבני אדם וקיום תערוכת גופות? במקום שאין אנשים, משתדל אביעד הכהן להיות איש, ולעסוק בשפיר ובשליה של הסוגיות הללו, המעסיקות את הציבור הישראלי אך כמעט ואינן זוכות להתייחסות תורנית בציונות הדתית.
"פרשיות ומשפטים" הוא מורה דרך לרבים, החשים את העוצמה המוסרית של המצוות החברתיות שבתורה, אך נבוכים לנוכח השתיקה התורנית הרועמת באשר ליישומן במציאות ימינו. שורה ארוכה של סוגיות בוערות וחשובות זוכות להיגאל בספר הזה, וגאולתן היא גאולתה של התורה, וגאולתה של חברה המבקש לכונן מדינה דמוקרטית הנשענת על יסודות יהודיים, הקוראים שוב ושוב ליושר, להגינות ולצדק.
פרשיות ומשפטים, מאת אביעד הכהן, 575 עמ', ידיעות ספרים, 2011