הדתל"שים החדשים

אחד מקפיד עדיין על ברכת 'אשר יצר'. אחרת מתקשה להיגמל מנישוק מזוזות. שלישי נזעק לגונן על החברה הדתית בכל פעם שחבריו החילונים תוקפים אותה. רביעי, שנים אחרי שעזב, ממשיך לשמור על הלכות כשרות: לא מערבב בין בשר וחלב, לא נוגע בחזיר.
כל הסימנים מצביעים על כך שאם בעבר, העוזבים את העולם הדתי - אלו ש"חזרו בשאלה", "התפקרו" ו"התחלנו" - נטמעו בחברה החילונית וטשטשו את עקבות הזהות הקודמת שלהם, הרי שכיום המצב השתנה: עוזבי החברה הציונית-דתית לא טורקים אחריהם את הדלת, אלא בוחרים לשמר חלק מזהותם הדתית בעולמם החדש; הדתל"ש הוא "אדם שהחיבור שלו לעולם הדתי עדיין חי בתוכו, הוא חלק מחייו הנוכחיים", כדברי אודי ליאון. הדתל"שים חוצים את הקווים אך לא מוחקים אותם, לא עוזבים לגמרי את העולם שממנו באו, אלא חיים את חייהם החדשים בצילו - לעתים צל מאיים, לעתים ידידותי.

(צילום: עטיפת הספר)

זו הטענה המרכזית ב"הדתל"שים", ספרה של העיתונאית פוריה גל גץ, נכדתו של רב הכותל בעבר ודתל"שית בעצמה. הספר מתחקה אחר אלו שהסירו את הכיפה הסרוגה - מה גורם להם לעזוב, ובמה הם שונים מהחוזרים בשאלה בשנות השבעים, שהתנתקו לחלוטין מן הזהות הדתית? מדוע הם ממשיכים לנהל רומן מתמיד עם החברה שבה גדלו? מה הם לקחו מזהותם הדתית, ומה השאירו מאחור? מה בינם לבין הדתל"פ (דתי-לפעמים)? מה יחסה של הקהילה הדתית לתופעות הללו? שנים-עשר דתל"שים, לצד רבנים, אקדמאים ויוצרים מן הציבור הדתי, מנסים להשיב על השאלות הללו, בדרך כלל בהצלחה, גם אם לא בהצטיינות.

הספר שלפנינו אמנם מתיימר לעסוק בדתל"שים 'חדשים', אך כמה וכמה מן השיחות בספר נראות כלקוחות היישר מן החיק החמים של שנות השבעים. בפרק הראשון משוחחת גל גץ עם שלושה דתל"שים, הנגררים פעם אחר פעם לשיח החוזרים-בשאלה הישן והשחוק, שעיקרו כתב אישום חריף נגד הממסד: מחנכים ומחנכות שדיכו את מיניותם של התלמידים והתלמידות, הר"מים שממששים את גוף הבנים כדי לבדוק אם הם לובשים ציצית, וראש הישיבה שנמנע מלסלק תלמיד מופרע בתמורה לשוחד כספי. הדחקת המיניות ושחיתות מצד דמות חינוכית הן ביקורות שראוי לעסוק בהן, אך הן לא הופכות את המרואיינים - שגילם נושק לארבעים - לדתל"שים 'חדשים'. שיטות החינוך של הישיבות התיכוניות והאולפנות הללו מיושמות היום אולי רק בסט של "אורים ותומים". הדתל"שים של היום - לפחות אלו בשנות העשרים לחייהם - מוטרדים מדברים אחרים לגמרי, אבל עזבו אתכם: הכי כיף ללכלך על הר"מ החרד"לי או המחנכת החשוכה, ולהאשים אותם בעזיבת העולם הדתי.

מילא הבנאליות; ב"הדתל"שים" יש בעיה יותר חמורה: השטחיות. עדיין בפרק הראשון, דנים בני החבורה בשאלה במה עסקה רחב הזונה, ומתענגים על חשיפת השקר שמכרו להם בבית הספר, לפיו רחב הייתה מוכרת מזונות. בהמשך הספר, בשער "הדתל"שים המזרחים", משוחחת המחברת עם יועצת תקשורת דתל"שית, שמספרת על האפליה העדתית שנחשפה לה כשלמדה בתיכון "צייטלין", ומפנה אצבע מאשימה כלפי המנהלת, גילה פינקלשטיין, שמצטיירת בראיון כלא פחות ממפלצת. הראיון המיותר הזה - שלא תורם דבר לספר - אינו אלא פיסת רכילות רדודה בשיחה בין חברות, שמעדיפות לסגור חשבון עם "צייטלין", פינקלשטיין והאשכנזים המתנשאים, במקום לעסוק בנושא שלשמו התכנסנו. אין ספק שפוריה גל גץ, כעיתונאית מנוסה, יודעת מה מעניין את קוראיה, אך ספר בהוצאת 'עם עובד' אינו כתבת מגזין ב'מעריב', ומה שמתיימר להיות "מסע אל עולמם של דתיים לשעבר" ראוי לקצת יותר עומק מרכילויות-של-בית-ספר ודאחקות על רחב הזונה.

ואכן, גל גץ השכילה לשלב בספרה כמה ראיונות מרתקים וראויים: השיחה עם מבקר הספרות אריק גלסנר, למשל, שופכת אור על מורכבות החיים כדתל"ש במדינת תל אביב - הבדידות האידיאולוגית והחברתית, הפגנות השמאל המרתיעות והטון המזלזל כלפי מתנחלים שעדיין מקפיץ אותו. שיחה נוספת, עם שני דתל"שים בוגרי עפרה, חושפת את המחיר של החיים הדתיים בחברה עמוסת אידיאולוגיה. השיחה עם הרב יובל שרלו נוגעת בגורמים שמביאים לעזיבת החברה הדתית, וביחס הרבני לדתל"ש ולאחיו הצעיר - הדתל"פ (דתי-לפעמים). גם השיחות עם אודי ליאון ויוסף סידר מעניינות מאוד, ומחדדות את טיב הזהות הדתל"שית החדשה, וייצוגה בטלוויזיה (ליאון, "מעורב ירושלמי") ובקולנוע (סידר, "ההסדר", "מדורת השבט" ו"בופור"). אלה הם חלק מרגעי השיא של הספר, המצדיקים - ואולי אף מחייבים - את קריאתו.

כל אחד ואחד ימצא בספר הזה את הנתיבים לדתל"ש הפרטי שלו: המחנך יזהה את קולו של התלמיד שעזב, ומסביר בספר הזה מדוע; ההורים שבנם הוריד את הכיפה יקראו על התחבטויותיו הפנימיות ועל הקרע בין שני העולמות; החבר יגלה בו את השביל שהלכו בו חבריו, אלו שעזבו את הדת ואלו שמתנדנדים. "הדתל"שים" הוא ספר חשוב מאין כמותו, אך כרוב חשיבותו כך גודל ההחמצה שבו: ברירה קפדנית של המרואיינים והוספת מימד של עומק ורוחב לשיחות, היו הופכות את הספר הזה למוצלח הרבה יותר.

הדתל"שים - מסע אל עולמם של דתיים לשעבר, מאת פוריה גל גץ, הוצאת עם עובד, 233 עמ'