ערב ההשקה לספרו החדש של הרב חיים נבון - 'גשר בנות יעקב' לא יכול היה לעבור בלי פולמוס קטן. זה שהערב התקיים במגרשו הביתי של הרב חיים נבון - מדרשת לינדנבאום, מחלוצות לימוד התורה לנשים ומהמובילות בלימוד גמרא לנשים, לא ממש עזר לרב חיים כשעלתה הרבנית מלכה פיוטרקובסקי לדבר. ועל כך עוד נרחיב בהמשך.
את הערב פתח דב איכנוולד, מנכ"ל הוצאת הספרים של 'ידיעות אחרונות' ומי שאחראי במידה רבה על דחיפת היצירה הדתית לחנויות הספרים הכלליות. אייכנוולד שבח את ספרו של הרב חיים והביע משאלה להמשיך ולהוציא לאור את חיבוריו.
בהמשך הערב דיבר הרב שרלו על היצירה ההלכתית הציונית דתית. לדעתו עשרות שנות החינוך הציוני דתי מתחיל עתה להבשיל את פרותיו ההלכתיים בדמותה של הלכה ציונית דתית. הוא מנה את ספריהם של הרבנים קנוהל, מלמד ואחרים בין היצירות המובילות כיום בציבור ויוצרות סגנון תורני חדש. לא מדובר על הלכה 'מקלה' אלא הלכה שבמקום ללקט ולפסוק, מנגישה את הציבור הציוני הדתי, ציבור תורני ואינטליגנטי המתענין גם בתהליך הפסיקה. ההלכה הציונית דתית, שהרב חיים נבון הוא בשר מבשרה, היא לדעת הרב שרלו, אוטנטית יותר, טבעית יותר ובו בזמן גם בריאה יותר.
ח"כ ציפי חוטבלי ייצגה את הפן המעשי של פירות המדרשות. היא דיברה בעיקר על הנהגה ועל הקשר שבין הנהגה ולימוד תורה. לשם הדגמת העיקרון היא בחרה לשתף את הציבור בסיפור שלי לפחות לא היה ידוע. לאחר שנבחרה, כך סיפרה, הוזמנה על ידי הרב לבנון לשבת באלון מורה, במסגרת השבת היא התבקשה על ידו להעביר שיעור בפרשת השבוע לכלל הציבור לאחר התפילה. היו אמנם מי שהרימו גבה, אולם היא ציינה בחיוך שלו היה זה קורה בקהילה של הרב שרלו היה נוצר פולמוס גדול.
אולם עיקר הערב נסב על המחלוקת שבין הרב חיים נבון ובין הרבנית מלכה פיוטרקובסקי. הרבנית מלכה היא מתלמידות החכמים המובילות כיום, עוסקת בחינוך והוראה וחברה בפורומים תורניים וציבוריים מגוונים. אף על פי שניכר היה שבנושאים רבים חולקים הרב חיים והרבנית מלכה את אותן דעות הרי שבשתי נקודות (לפחות) נתגלעה מחלוקת בין השנים.
הרבנית מלכה מחתה על התיאור של המחבר את מהפכת לימוד התורה לנשים:
"עולם התורה הנשי לא התפתח מתוך מאבק נגד הסמכות הרבנית, אלא מתוך תמיכה יציבה ומתמשכת של גדולי ישראל מכל הזרמים..."(עמ' 131 בספר)
כנגד תיאור אידילי זה תיארה הרבנית מלכה את חוויותיה האישיות כמי שביקשה אי אם בעבר הלא רחוק ללמוד גמרא ומתפללי בית הכנסת של אביה, בית כנסת ירושלמי ציוני דתי הודיעו לו שאם כך לא יעלו אותו יותר לתורה בבית הכנסת.
בנקודה זו אני חייב לומר שהזדהיתי יותר עם עמדתו של הרב חיים. אולי התיאור שלו באמת יותר מדי פסטורלי ומכסה מאבקים שהיו ועודם, אולם אם נשווה את ההתנגדות המינורית, אם בכלל, ללימוד תורה לנשים אל מול החזית האחידה כמעט נגד עליה לתורה של נשים ועוד שינויים ליטורגיים ופולחניים, חזית שלא ניכר בה שום סדק, הרי שמתברר ההגיון מאחורי הפיסקה שדלעיל. אפילו החרם הקטן שנזכר בקשר לספר היה קשור לברכת 'שלא עשני אישה' ולא ללימוד תורה נשי או דברים שללא ספק הינם מהותיים יותר מנוסחה של ברכה זו מברכות השחר.
אולם בנקודה אחרת הסכימו השנים. המהפכה / תהליך של לימוד התורה ושל המדרשות לא חלחל בחברה, לא כלפי מטה לעבר האולפנות שעדיין לא שדרגו את תוכנית הלימודית התורנית ולא כלפי מעלה שכן לא נוצרה פירמידת לומדות צומחת. פירמידה כזו היא חיונית בשביל הצמחת דור של נשים מנהיגות תורניות.
הגשר קיים אבל עוד לא נמצאה הנוסחה הנשית לחציתו.