אתה בחרתנו: לקראת המפגש עם הגוי

התשובה ל"תורת המלך" מגיעה בדמות חוברת חדשה שמוציאה "נאמני תורה ועבודה", המציעה לנתק בין היחס הפוליטי לבין היחס האישי כלפי מי שאינם יהודים. ביקורת

חדשות כיפה דניאל להמן 18/06/12 10:28 כח בסיון התשעב

אתה בחרתנו: לקראת המפגש עם הגוי
נאמני תורה ועבודה, צילום: נאמני תורה ועבודה

בימים אלו, מצטרפת חוברת רביעית לסדרת החוברות "עצ"ה לדרך - הנחלת ערכי הציונות הדתית לדור הבא", מיזם חינוכי משותף לקיבוץ הדתי ותנועת "נאמני תורה ועבודה". בדומה לקודמיה, החוברת החדשה - "אתה בחרתנו: ההלכה וההכלה ביחס לגוי", מאת הרב ד"ר דוד בן זזון- פונה אל בני נוער וצעירים, מבקשת ללבן את תפיסותיהם ולחדש דיון בנושאי ליבה בציונות הדתית. החוברות משלבות התייחסות הלכתית והשקפתית לסוגיה העומדת על הפרק - החוברות הקודמות עסקו ביחס למדינת ישראל, סמכות חכמים וחברה צנועה מעורבת - עם מערך הדרכה המיועד לאנשי חינוך, מורים, רכזים ומדריכים בתנועות נוער בנושא.

למרות שמרבית גילויי היחס לגוי בחיינו היום-יומיים מתבטאות במישור הפוליטי - במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי, בסוגיית המסתננים ומבקשי המקלט מאפריקה- החוברת "אתה בחרתנו" מתמודדת עם הנושא דווקא ממבט תורני והשקפתי. "בחוברת זו אעסוק בשאלות שונות הקשורות ליחס הראוי כלפי הגויים. לנגד עיני עומדת השאיפה לבחון את המקורות לגופם, ולהציג את הדברים, עד כמה שאוכל, לפי האמת ההלכתית והמחשבתית שנראית לי, מבלי שהדברים מזוהים עם הצד הימני או השמאלי שבמפה הפוליטית" (עמ' 4). כל זאת, אמנם, לא מתוך מגמה - נאיבית, אולי - לפתור בעיות פוליטיות במישור המחשבתי. לעדותה שלה, החוברת נולדה בצל הסכסוך הישראלי-ערבי - אך סכסוך זה, ביסודו, אינו פוליטי, אינו מתמקד בנרטיבים ועמים וגבולות, אלא רעיונות: "שנים רבות אנו שומעים בתקשורת על תופעות שונות הקשורות בשנאה הקיימת בין יהודים לערבים... המשותף לשני הצדדים, היהודי והערבי, הוא ששניהם מבקשים להתגורר במדינה ריבונית בארץ ישראל... המחלוקת בין הצדדים היא על סוגיות הליבה הקיומיות: ההנהגה השלטת, אזורי המחיה, דרך החיים והתרבות, והשאלה היא עד כמה, אם בכלל, דו-קיום הוא אפשרי. מחלוקת זו מלובה כל העת באירועים ובמשברים המגבירים את מפלס השנאה והעוינות" (שם). לאמור, מצוקה מחשבתית דורשת פיתרון מחשבתי.

האומנם ניתן לגשת לגוי מבלי לערב את תודעתנו הפוליטית, מימין או משמאל? לגשת אליו מנקודת מבט אנושית, מנקודת מבט מוסרית? האומנם ניתן להמיר את השיקולים הפוליטיים בשיקולים מחשבתיים?האם ייתכן יחס כנה והומאני שאינו מושפע משיקולים חיצוניים - השקפתיים, תועלתניים, פוליטיים? בספרו "הלכה בעולם חדש: שיח רבני בחברה מודרנית", מראה ד"ר אריאל פיקאר כיצד שינוי המפה הפוליטית - בעקבות מלחמת ששת הימים, הקמת גוש אמונים, הסכמי קמפ דיוויד, ועוד - הכתיב שינוי מקביל בעמדתם של רבנים ביחס למעמד הלא-יהודי במדינת ישראל. ללמדך, שאי-אפשר לנתק את המציאות הפוליטית מהתייחסותנו לגוי.

זהו, למעשה, האתגר המרכזי שהחוברת מעמידה לפנינו. להוכיח שיחסנו לגוי ותודעתנו הפוליטית אכן ניתנים להפרדה. להוכיח שניתן לגשת לגוי מנקודת מוצא א-פוליטית, שאפשר לנטרל את השקפתנו המדינית מלכתחילה. להוכיח שהתופעה שפיקאר מתאר אינה מוכרחת. רוצה לומר, טרם נוכל לדון בצורת ההתייחסות הראויה לגוי ברגע עומדי מולו, עלינו ללמוד כיצד יש לגשת למפגש;לא די בהתייחסות מכובדת לגוי שעה שאני בא במגע עמו.

ברוח זו, החוברת דורשת מאתנו לבחון אלו קריטריונים נחוצים לקראת מפגש תקין עם הגוי: נטרול ההיבט הפוליטי אינו התנאי היחיד. הצעתנו הצנועה: עצם הגדרת האחר כ'גוי', כ'לא-יהודי' גורמת לו עוול. היהודי מגדיר את הגוי על-פי מה שהוא לא, ולא על-פי מה שהוא כן. הפלסטיני והאריתריאי נכללים בחדא מחתא כ'לא-יהודיים', כ'גויים', והדעת אינה ניתנת להבדלים שביניהם, לייחודיותם. כך, הלא-יהודי נכפף, באלימות ושלא-ברצון, לעולם מושגיו של היהודי - וכך, נרמסת זהותו האישית. במקביל, בכינוי האחר כ'גוי', היהודי יוצר לעצמו תמונה חצויה, שאינה מסוגלת להקיף את שלמותו או את מורכבותו של העומד מולו- ומתוך ראייה חלקית, עשוי לבוא לידי זלזול בזולתו. כלומר, כדי לאפשר מערכת יחסים אמיתית עם הגוי, מחויבותנו - מתוך יושרה אינטלקטואלית, מתוך ראייה מוסרית ובלתי-כוחנית- להתייחס אליו על-פי הגדרתו העצמית, החיובית, לזהותו.

"אתה בחרתנו", הרב דוד בן זזון, בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן