בתקופה בה מדובר רבות על הדרת נשים, משך את לבי על המדף בספריה הציבורית, ספרה של גייל פארקין, "אופת העוגות מקיגאלי". גייל פארקין נולדה בזמביה, למדה באנגליה ובדרום אפריקה ועובדת כיועצת עצמאית לנושאי חינוך, מגדר ונגיף האיידס. "אופת העוגות מקיגאלי" הוא ספרה הראשון.
 |
|
(צילום: כריכת הספר)
|
מה אני יודעת על שואת העם הרואנדי? כמעט כלום. אמצעי התקשורת מעבירים אינפורמציה, אך גם אם נצפה על מסך הטלוויזיה בתיעוד מלא של הזוועות לא ניגע בלב העניין. כשאני קוראת על החיים של האנשים שמתמודדים עם תוצאות הזוועות והטרגדיות שעברו, התמונה הופכת ברורה יותר.
גיבורת הספר היא אנג'ל, המתמחה באפיית עוגות מסוגננות לאירועים ומסיבות מיוחדות. אנג'ל ובעלה פִּיוּס מתגוררים בבית דירות בן ארבע קומות הנקרא קומפאונד, המאכלס משפחות ואנשים ממגוון הקשת העולמית. כבר בפרק הראשון מתברר לנו שאנג'ל ובעלה מגדלים חמישה נכדים יתומים, ילדיהם של בנם שנרצח ובתם שנפטרה בנסיבות הרות אסון.
אנג'ל לא למדה בשום בית ספר למגדר או בקורסים להעצמה נשית, אך בטוב טעם וברגישות היא משמשת, תוך כדי אפיית העוגות המקצועיות שלה, ליועצת חצר, פסיכולוגית, שדכנית ומארגנת עניינים למקורבים אליה. כל מי שבא אליה מתכבד בשתיית תה בחלב מורתח עם הל, כשהיא מטה אוזן קשבת לכל מצוקה ובעיה.
אחד הקטעים שתפסו אותי בתור מנחת סדנאות להעצמה נשית, היא דו שיח שמקיימת אנג'ל עם אחת משכנותיה, גֶ'נה. גֶ'נה היא בחורה אמריקאית הנשואה לרובּ, המכונה על ידי השכנים -הסי -אי- איי. אשתו לא מודעת לתפקידו החסוי, כשם שהיא לא מודעת לעובדה שהוא בוגד בה על ימין ועל שמאל.
כשגֶ'נה מגיעה להזמין עוגה למסיבה בשגרירות האמריקאית, מנסה אנג'ל בעדינות לעורר אותה לעשייה ציבורית כל שהיא, כי מסתבר שהיא ספונה כל היום בביתה. לכל הצעה היא עונה תשובה מוכנית: רובּ לא מסכים. רובּ לא חושב שזה טוב, רובּ חושב שזה מסוכן.
בשפה פשוטה שחכמה נשית רבה טמונה בה אנג'ל אומרת לגֶ'נה: "ומה את חושבת, גֶ'נה?" שאלה בחיוך, "אמרת לי את כל מה שבעלך חושב, אבל לא הוא יושב כאן בדירה שלי היום. אמרת שאת נציגת הקהילה האמריקאית, אבל לא אמרת שאת הנציגה של בעלך".
"סליחה?"
"טוב, דמייני שאני הייתי יושבת כאן מולך ואומרת לך שבעלי אומר כך וכך וכך, ובעלי חושב כך וכך וכך, ובעלי יודע כך וכך וכך. והנה את יושבת כאן מולי ואומרת לי שבעלך אומר וחושב כך וכך וכך. במקרה כזה, אולי היה עדיף שהבעלים שלנו היו יושבים כאן במקומנו. בעצם, כך היינו רק הפיות שמבטאים את דעותיהם של הבעלים שלנו".
ג'נה נראתה מופתעת ושתקה זמן רב. לבסוף אמרה: "כנראה שרוב הזמן אני חוזרת על דברים שרובּ אמר. לא שמתי לב."
אנג'ל החזירה את משקפיה למקומם על אפה. "לכן אני שואלת על ג'נה, כי ג'נה היא זו שמבקרת אצלי עכשיו, ולא בעלה. מה ג'נה אומרת? מה ג'נה חושבת? מה ג'נה מרגישה?"
לא אגלה לכם את ההמשך. תקראו את הספר המקסים הזה ותראו איך מתמודדת אוכלוסייה שעברה שואה עם המציאות של היום יום. איך נשים ללא השכלה מוצאות דרכים להתקיים, לשמוח, לאגור כוחות ולהמשיך הלאה. איך תמיכה ואחווה ועזרה הדדית מהווים תמיכה במדינה מוכת מלחמות אחים ונגיף איידס שעושה בהם שמות. איך כבוד האדם מתגלה מתוך האשפתות, איך נשים יודעות לרומם את עצמם בכל התנאים שנכפו עליהם על ידי החברה, הפוליטיקה והגורל האכזר.