סצנת החתונות החרדיות זו תופעה שיש לחקור אותה פעם בצורה מסודרת… (עורך: תתחיל היום, יש עתיד! נתנאל: יש עתיד ודוסים זה כמו שילוב של חסה עם קרמשניט) חלק גדול מנגני החתונות החרדיות הם נגני על מדהימים שזקוקים לפרנסה שוטפת שלא תמיד נמצאת באולפני ההקלטות. באולמי החתונות בבני ברק נשמעו נשפנים כאברהם פלדר, דורון סילאשי, והמולטי טאלנט אדם מדר שמנגן בכינור מנדולינה וכלים נוספים, גם עמדת הגיטריסט לא מיותמת, ניתן לראות בחתונה דוסית ממוצעת נגנים כדני ממן הגיטריסט האגדי (שהיה יחד עם מני בגר בלהקת הרוק - גן עדן, לפני שחזר בתשובה ומצא דרך אחרת לגן העדן) מנחם הרמן חברו של ממן ללהקת "מטאליש" שעושה האבי מטאל "קדוש" והאיש שבו אני רוצה לעסוק היום מיודענו לכתבה היום, אריק שחר.
לפני כ- 14 שנה הייתי בחור צעיר, מוזיקאי שאוהב לעקוב אחר נגנים ואז ראיתי לראשונה את אריק שחר . לא התקשתי לזהות שהמוזיקאי עם העיניים החודרות והזקנקן השחור אינו "קטלא קניא" (ביטוי תלמודי - קוטל קנים, כלומר, עושה עבודה פשוטה במיוחד), הטכניקה שלו ובחירת האקורדים, לימדה אותי שמדובר במוזיקאי מוכשר ואכן כמה שנים לאחר מכן התגלגל לידי אלבום אינסטרומנטלי בשם 'City" Rhythm'" בסגנון פאנקי ג'אזי מעניין ששמו של אריק הופיע עליו. הוא הוציא במהלך השנים אלבום אינסטרומנטלי נוסף בשם 'Closer than Ever' שזכה להפצה של חברת תקליטים בריטית ולפרסים והכרה.
אריק שחר עבד בטרם חזרתו בתשובה עם אמנים רבים כצביקה פיק, ערן צור, היה חלק מלהקת אבטיפוס וחבר בגלגול הראשון של החברים של נטאשה יחד עם מיכה שיטרית וארקדי דוכין. הוא המשיך כאמור גם לאחר חזרתו בתשובה ללהטט על המיתרים ויצר שירים לזמרים דתיים כחיים ישראל אך גם חילונים כמו דוד ד'אור שעיבד עבורו את "עקבות בחול" שירו של המלחין והיוצר שמואל יונה.
האלבום החדש של אריק "סיפור קטן" הוא בעצם אלבום הבכורה של אריק כזמר מבצע ולא רק זה שעומד מאחורי הקלעים כמעבד וגיטריסט. אריק הוא זמר מז'אנר ה"סינגר סונגרייטר", כלומר, הוא שר בסדר גמור אבל הוא לא זמר במובן של אנדריאה בוצ'לי. מצד שני הוא שר את שיריו, וזה תמיד מבטיח כוונה טובה והבנה של המילים.
[embed]
למוזיקאים מבין הקוראים, יש סיכוי שאריק שחר יזכיר אולי את להקת "סטילי דן" (עורך: אגב שני היוצרים המרכזיים בלהקה הם יהודים) להקת הרוק-פאנק-ג'ז האמריקאית. וגם שחר עצמו ציין אותם כאחת ההשפעות הגדולות עליו. את קווי הדמיון בין ניתן למצוא במורכבות המוזיקלית, הקצב ההדוק ובצורת הביצוע והטקסטים המחאתיים-ציניים בחלקם שכתב לו יגאל מוכתר.
אחת הבעיות המורכבות שאיתן מתמודדים אמנים החוזרים בתשובה, היא ציפיית הקהל מהאמן, שישיר פסוקים או מילות תפילה, ואם לכתוב מילים מקוריות, אז שיכילו מינון גבוה של שלמות דרך, חיוביות והארה פנימית. הבעיה היא שלשתות קפה עם שמונה כפיות סוכר זה כבר הרבה מעבר לנופת צופים (עורך: לפי כמות הפעמים שאתה משתמש בביטוי הזה אני צריך לבדוק אם זה קידום סמוי לחברת סוכר מהמגזר בשם נופת צופים…) ועודף מתיקות גורם לשאר הטעמים להיעלם כליל. מה שמפתיע אצל שחר, היא היכולת שלו להיות עוקצני, מחאתי ודוקר (אם כי בתחכום ובאלגנטיות) ועדיין להישאר בגבולות ז'אנר הכיפה. מה שהופך אותו לאמן דתי מרתק ועם עומק.
אחת התובנות הברורות שעלו לי מהאלבום הזה, היא שכוח השלם גדול מחלקיו. כדרך הימים הללו, האלבום הגיע לידי טיפין טיפין בצורת סינגלים אותם שחרר אריק בשנה האחרונה לרחבי הרשת. בהאזנות לחלקי התמונה, השירים היו חביבים מקצועיים עם סאונד נקי ואיכותי אך לא הצליחו להותיר בי חותם. רק לאחר שקיבלתי את האלבום המלא, והאזנתי לו בשלמותו מתחילתו ועד סופו, הבנתי את ההקשר ואת הסיפור המלא כך שההנאה שלי הייתה גדולה פי כמה, וההערכה שלי ליצירתו של שחר עלתה פלאים. המילים של יגאל מוכתר והפירוש שמעניק להם שחר, הם חלק גדול מהחוויה המהנה של "סיפור קטן" שמספר סיפור אולי קטן, אך על, ובידי מוזיקאי גדול.
[embed]https://www.youtube.com/watch?v=msJ5qC2bBpY[/embed]
פורסם לראשונה באתר 'תרבות.il' בבלוג 'מוזיקה יהודית מקורית'