החג הציב על שולחני ערימת אלבומים מכובדת במיוחד ולכן בחרתי בביקורת הבאה לכתוב על שני אלבומים חדשים ומומלצים.
אור חדש - מתי שריקי
זה כבר כמה שנים שהמוזיקה היהודית מתקשה להצמיח כוכבים חדשים. ניתן למנות על כף יד אחת את האמנים החדשים שפרצו בשנים האחרונות. לכן כאשר אני שומע אלבום איכותי שאני חש שיכול להפוך את יוצרו לכוכב גדול בתחום, אני מתמלא שמחה.
מהרבה בחינות "אור חדש" אלבומו של הזמר והיוצר מתי שריקי, נמצא בליגה של הגדולים. מהשמיעה הראשונה של האלבום חשתי כי מדובר ביוצר עם פוטנציאל ענק. יש רבים שיוצרים מוזיקה איכותית, אך לא כל מוזיקה איכותית בהכרח מכילה את המרכיבים הדרושים בכדי לחדור ללב הציבור הרחב, שלא תמיד יודע להכיר בערכה של היצירה. שריקי מצליח מחד ליצור אלבום מוזיקלי ברמה גבוהה ומאידך להמשיך להיות קליט, מלודי נגיש ומרגש בכדי שרבים יוכלו לחוש זאת ולהתחבר לשיריו.
[embed]
הבחירה של שריקי לעבוד עם המפיק הירושלמי המוכשר אבי טל מתבררת כבינגו (עורך: זה הלהיט החדש אצלכם? בינגו?). העיבודים המהודקים והעשירים, מצלצלים היטב ומתאימים ככפפה ליד לשיריו הנעימים של שריקי. באופן אוטומטי עלתה לי ההקבלה לאמן אחר שעובד עם אבי טל - אודי דוידי. המוזיקה היהודית עמוסת אמנים דיכאוניים שמשחררים אלבומים שכולם שירים שקטים ואוירת נכאים. ככל הנראה תחת השפעתם הגדולה של אביתר בנאי, שולי רנד ויונתן רזאל. כשלעצמו אין רע באלבומים כאלו בעיקר לאור שנים רבות שהמוזיקה היהודית נשמעה כמו להקות חסידיסקו, אבל תגובת הנגד של השנים האחרונות שמרבית האלבומים הרואים אור נוטים לעגמומיות מתחילה כבר להעיק. אודי דוידי הקפיד בכל אלבומיו שלא להיכנע לזרמים המהורהרים עצובים וליצור גם להיטי רוק סוערים ושמחים, שריקי הוא האמן הראשון ששמעתי בשנים האחרונות שיוצר בסגנון הזה של פופ רוק שמח, שמזכיר את סגנונו של דוידי ואפילו עולה עליו לפעמים בקולו החם והמרגש.
שריקי שכותב בעצמו את שיריו הן מבחינת הלחן והן המילים, מצליח לכתוב קליט וברור מחד מבלי להישמע כמו המנון קייטנות בני עקיבא. הוא כותב שיר אהבה לשבת, הוא שר ב'אור חדש' על תקווה וגם על השלמה עם המצב בשיר פולק קסום - 'יש לפעמים' (שימו לב לצ'לו הקסום של יונתן ניב).
[embed]
השיר היחיד שהתקשיתי להבין את מילותיו עד לנטילת החוברת לידיי - מי בן לגוי ( הדיקציה אינה מושלמת בפזמון, מי בן לנגוי?), התפלאתי כיוון שסגנון המילים היה נראה לי שונה מאד משאר האלבום ואכן נוכחתי לדעת שאלו מילותיו המיוחדות והמרתקות של הראי"ה קוק. השיר קיבל באלבום שתי גרסאות האחת שקטה ככל הנראה לרצות את זרם העגומים, ואילו השנייה אלקטרונית ומשמחת. באופן אישי התלהבתי מאד מהגרסה האלקטרונית שלטעמי הדגישה הרבה יותר את המילים המיוחדות.
לסיכום אומר, שזהו אחד האלבומים המוצלחים של השנה האחרונה שמציב את שריקי בשורה הראשונה של המוזיקה היהודית המקורית. אלבום חובה לכל חובב מוזיקה יהודית וישראלית.
בית ספר לנבואה - דרך חדשה הביתה
להקות זה לא הדבר הכי חם היום במוזיקה היהודית. למעשה מעטות הלהקות הפועלות כיום ומוציאות אלבומים חדשים. אולי זה בשל העובדה שאנו חיים בעולם בו האינדיבידואליזם והאגו שולט בכל, ואולי בשל הקושי להתפרנס ולהחזיק יחד כלהקה אל מול שוק שנאבק בהורדות באינטרנט ובמחסור בהופעות. רובן שרדו אלבום אחד מלבד 'רבע לשבע' שגם היא התפרקה לאחר כמה שנים. יש שיטענו שכך היא דרכן של להקות שסופן להתפרק אני עדיין מוצא את זה עצוב ומאכזב.
בתוך גל היעלמות הלהקות, להקה חדשה איכותית זו בשורה משמחת ומסקרנת. אדם פז החליט לאחר שבע שנים בישיבת ההסדר שעלבים, כי הוא רוצה להשפיע ולחבר בין יצירה יהודית לרוקנרול סוער. הוא כתב 13 שירים רובם סוערים וקצביים וחבר לאסף בוכמן וירון מיטלמן (גיטרות), דרור פאר (בס) ולמפיק המוזיקלי עידן גרין (תופים קלידים ועיבודים).
למרות עיבודי הרוק הסוערים שמזכירים לי את הרוק הישראלי של הניינטיז (שייגעצ, נושאי המגבעת, הארנבות של קספר ועוד).
כתיבתו של פז מעניינת, לא תמצאו באלבום שירי שבת או פסוקים. השירים מושפעים בחלקם באופן גלוי מהמקורות וחלקם גלויים פחות או עוסקים בנושאים כמו מחאה על האמריקניזציה שלנו (ליבי) על הטכנולוגיה ששואבת אותנו (איש היער) או על השלום (דברי הימים) ובאופן כללי שיריו מתאימים לפלייליסט בכל תחנת רדיו בישראל ואינם נוחתים באופן ישיר על משבצת מוזיקת הדת.
[embed]https://www.youtube.com/watch?v=X6s2sAjUma0[/embed]
למרות הרוקנרול ו"הצרידות" בקולו של פז עדיין מורגשת העדינות שלו כיוצר, שילוב ייחודי שעניין אותי מאד. העדינות של פז פורצת בשיר "כשהיית ילד", שיר פולק שהעיבוד האקוסטי שלו בשלוב הויולה של עדינה פז וקול הראשי של פז בקטעי המעבר הופך אותו לשיר השקט היחיד באלבום ולאחת הרצועות היפות בו.
יש לציין, כי למרות הבחירה של פז ברוקנרול כבסיס ליצירתו הוא מצליח לגוון בתוכו וליצור עניין מוזיקלי למאזין.
אינני יודע אם יצאתי מבית הספר של אדם פז כנביא… אבל בהחלט למדתי דבר אחד או שתיים על יצירה שרוכבת על כמה גלגלים ועל שילוב מעניין בין מה שנתפס ככוחניות לבין עדינות יצירתית.
אלבום חובה לחובבי הגיטרות החשמליות ורוק ישראלי.
פורסם לראשונה באתר 'תרבות.il' בבלוג 'מוזיקה יהודית מקורית'
[embed]