גם אני חיכיתי בשקט מתוח ל"מחכה לשקט", אלבומו החדש של היוצר אודי דוידי. גילוי נאות יהיה להודות שבביקורת שכתבתי על שני אלבומיו הקודמים (רוחות טובות, בן אהוב) פחות התחברתי ליצירה של דוידי, וזה בלשון המעטה. אמנם שמחתי על היצירה שהופקה ברמה גבוהה אך שוב ושוב ביקרתי בחריפות את הבחירות האמנותיות של דוידי, חשתי בזמנו כי האמנות הגדולה שלו היא אמנות ההתקרבות לפלייליסט, שעבור אהבת הקהל הוא יעשה הכל. לא אהבתי את המילים שחשתי שהן מלוקקות, התכנים נוטפי הדבש, והעטיפה המוזיקלית המיינסטרימית העשויה היטב אך מבלי לנסות ולו קמצוץ של יצירתיות. אך האלבום החדש מלמד שטעיתי ובגדול.
לא הייתי קשה כל כך עם דוידי אלמלא נקודת ההשוואה שבלטה לעיניי והיא אלבומו הראשון של דוידי - "דבר אליו". שמעתי אותו לראשונה לפני עשור, בחנות הישנה של "התו השמיני" בירושלים ברחוב שמאי ומיד הבנתי שגיליתי אמן חדש מלהיב ומסקרן במיוחד. מאז אותו אלבום ראשוני, בוסרי וקסום, הוציא דוידי עוד ארבע אלבומים נוספים שהפכו כולם לאלבומי זהב. דוידי עם תדמית רועה הצאן מארץ התנ"ך התחבב בעיקר על קהל הכיפות הסרוגות עם הלהיטים הפופיים להחריד, "איזה טוב ה'", "רוחות טובות" שהיו ללהיטי ישיבות ובעיקר אולפנות, אך הפריצה הגדולה של דוידי הייתה עם השיר "מביטה בחלון" שהושמע בכל כלי התקשורת בארץ והפכה אותו לאמן מוכר במיוחד.
אינני נביא ואין לי מידע על כך אך יש לי חשד שדוידי קרא את הביקורות שלי (עורך: היום אתה עף על עצמך בקטע אחר הא? נתנאל: מחכה לשקט…) ואכן דוידי עשה שינוי אמנותי משמעותי באלבום החדש שיצא בשבוע שעבר. מאלבומי פופ מלוקקים, עבר דוידי לאלבום אישי לחלוטין שמדבר עליו, על חייו החדשים, על בנו הבכור המיוחד, הקשיים והזוגיות שמתבטאת לא רק בתכנים, אלא גם מוזיקלית, שכן הזוג אודי ולילך דוידי יצרו יחד את המילים והלחנים של האלבום.
[embed]
הטקסטים המצוינים של דוידי שמשולבים בספר-אלבום בין השירים, מרתקים וחושפים הרבה על האמן הביישן שהתחבא בתחילת דרכו על הבימה מאחורי מערכת התופים עליה היה מנגן. ועבר אל קדמת הבמה, כך הסיפורים האישיים של דוידי נותנים לשירים צבע ייחודי ומרתק. על ההפקה המוזיקלית הופקד גלעד שמואלי מי שבדרך כלל מפיק את אלבומיו של עידן רייכל, ובהחלט בכמה מהשירים ניתן לשמוע לכמה שניות קטעים "רייכליים" (עורך : מה זה אומר דוידי הביא איזה פזורה אתנית לשיר עימו?) ההפקה המוזיקלית, מאווררת למדי ולא תמצאו בה קטעי תזמור עמוסים אך היא תואמת לחלוטין את רוח האלבום הביתית והמהורהרת.
גם צורת השירה של דוידי השתנתה והיא הרבה פחות גרונית וכוחנית. הוא נשמע רגוע יותר, מקצועי יותר ובהחלט ניתן לומר שסגנון השירה החדש מחמיא הרבה יותר לקולו של דוידי. אני בטוח שמבין מעריציו של דוידי יהיו שיתאכזבו מהמחסור בלהיטים באלבום החדש אך זהו אלבום מוצלח מבחינה אמנותית הרבה יותר מאלבומיו הקודמים בהם לא מצאתי את האמירה האישית, כאלו שהעבירו תחושת פלסטיקיות מיינסטירמי עמוקה… גם אם הוא יחזור לסגנון הזה באלבומו הבא, דוידי חיכה לשקט כדי להזכיר לנו שהוא גם אמן רגיש ועמוק.
[embed]
פורסם לראשונה באתר 'תרבות.il' בבלוג 'מוזיקה יהודית מקורית'