לפעמים כשאני עובר בחנויות הדיסקים היחידות שעוד נותרו (תו השמיני בירושלים, אם אתם מתעניינים) אני חולף ליד אגף המוזיקה הישראלית ומרגיש כאילו נקלעתי למסדר זיהוי במגרש הרוסים. זה מרגיש כאילו העולם המוזיקלי הישראלי הוא תחרות יפי הבלורית והתואר בין פליטי דה ווייס-כוכב הוואטאבר, לבין זמרים ים תיכוניים, כולם מצטלמים בעיניים של - תאהבו אותי בבקשה, מדגמנים פוזות פוטושופוש מיוסרות ומרשימות ונראים כאילו הרגע יצאו מפרסומת של גרנולה. אין ספק אנחנו חיים בעידן האני ואני ואני ואני.
אבל פעם, לפני שהפוטושופ השתלט על חיינו כליל, היו גם להקות רוק, ושנות ה-90 היו מוצלחות במיוחד עבור להקות רוק ישראליות. רבות מהן הצליחו להגיע לקהל רחב, אך כדרכן של להקות מהר מאוד כל אחד מהחברים משך לכיוונים אחרים (אני, אני ואני…) והלהקות התפרקו. אחת הבולטות שבלהקות שנות התשעים, הייתה להקת "איפה הילד", קיבוצניקים (לא עלינו) שעשו רוק ישראלי רועש ומחאתי (במגבלות וגבולות הרוק הישראלי) עם סולנה חמי רודנר. הלהקה שהוקמה בתחילת שנת התשעים, התפרקה בסופן, ומאז חזרה לפעול מחדש לפני כ-6 שנים.
אופיר בר עמי (45) הוא אחד מעמודי התווך של הלהקה. הוא מנגן בגיטרה ואף שולח את ידיו בלחנים (כולל באלבום האחרון "בני ה-120" שיצא לפני כשנה וחצי). לפני כ-15 שנה חזר בר עמי בתשובה כשהוא מתקרב לתורתו של רבי נחמן מברסלב.
"איבי הנחל" הלהקה החדשה אותה הקים ב-2008 מושפעת באופן בולט מתורתו של רבי נחמן ו"מבעל הפתקא" הרב אודסער אותו בר עמי מעריץ. שם הלהקה וכמה ממילות השירים יגרמו לכם לחשוב כי מדובר בעבדקן בעל פיאות ברלסביות ארוכות מתנופפות אך מפגש עם הסולן ילמד אתכם שטעיתם לחלוטין, בר עמי חבוש הקסקט מצהיר בעצמו כי לא שינה כמעט במאום את חיצוניותו למרות היותו שומר תומ"צ לחלוטין, גם העטיפה המוזיקלית היא של רוק גיטרות ישראלי עשוי היטב, מחוספס מחד אך מלודי ונעים מאידך.
פגשתי לראשונה את "איבי הנחל" לפני ארבע שנים עם צאת הסינגל הראשון "דרך חדש" שמשהו ברעננות של הגיטרות שלו מצא חן באוזניי, אך הסינגלים שהגיעו אחריו לא משכו את אוזניי, הייתה חסרה לי תחושת ההקשר של השירים. דמותו המעניינת של בר עמי עם הדיסוננס שבה לא הצליחה לחדור אליי דרך הסינגלים, אך כשהאזנתי לאלבום המלא התמונה נשמעה פתאום שלמה ומעניינת ובהחלט נהניתי ממנה.
[embed]
בר עמי, הוא דוגמא מעניינת למורכבות של להיות יוצר יהודי. לא משנה מה אתה אומר, מהרגע שיש לך כיפה על הראש וזקן, כל שיר אהבה מיד מוקדש לקב"ה, כל שורת התלבטות מיד הופכת לקריאה לחזרה בתשובה וכל מנגינה שמחה מיד נתפסת כמוזיקה מסיונרית. אם אתרע גורלך לכתוב כמה שורות לפני שחזרת בתשובה, מיד אתה נאלץ להיפרד מהן בשל תוכן לא הולם או משהו כזה, בר עמי הוא דוגמא טובה ליוצר יהודי מקורי, עד כדי כך מקורי, שנשאר באותו מקום בו היה מוזיקלית וחזותית גם כשהיה חילוני, כשרק התכנים האקלקטיים מקבלים את הדמות הפנימית החדשה של היוצר. אולי בגלל זה הוא לא מגדל זקן, והולך עם קסקט. טוב לו להיות ייחודי, גם בעולם היהודי.
האלבום החדש מכיל תכנים מעולמו האישי ומעולמו הרוחני הפנימי של בר עמי אך למרות זאת רובם (מלבד שיר הנושא שחותם את האלבום) אינם "מאיימים" על שום חילוני לעזוב מיד את ביתו ומשפחתו וללכת להשתלט על איזו גבעה בשומרון תוך כדי חבישת שטריימל וזעקות משירי האלבום, למעשה אם קצת אמפתיה וראש פתוח מכמה עורכים בגלגל"ץ שירי האלבום יכולים בקלות לצלוח כל פלייליסט חילוני מצוי. האלבום הוא ממתק לחובבי הרוק, הגיטרות של בר עמי מצלצלות נפלא והלחנים המלודיים והקליטים יזדמזמו לכם בקלות ויותירו לכם טעם טוב בפה.
איבי הנחל: אופיר בר עמי (גיטרה חשמלית ושירה), בן סולומון (גיטרה חשמלית וקולות), בן ורד (גיטרה בס) גל ברעם, אחיו של אופיר (תופים).
פורסם לראשונה באתר 'תרבות.il' בבלוג 'מוזיקה יהודית מקורית'