אחרי שכל החטופים יחזרו, יש דבר אחד שמיכל פעילן תהיה חייבת לעשות

כשמדינת ישראל כולה אחוזת התרגשות ושמחה כפי שלא הייתה כבר 735 ימים, הצליחה מיכל פעילן לעצבן את הרשת בגדול. וזה לא שהיא עשתה או אמרה משהו בלתי נסלח, אבל כמעט כולם מסכימים שהעיתוי, והאמת גם התוכן, ממש לא במקום. בוקר לאחר שהוכרזה עסקת החטופים המיוחלת, פרסמה כתבת חדשות 12 סטורי ובו הודעה שקיבלה מאחיה הגדול. "הצלחת!", כתב לה האח בתגובה לעסקה, וזו ראתה ופרצה בבכי.

תראו. לפני שמתרגזים, צריך לזכור שמיכל פעילן אכן ליוותה את משפחות החטופים בשנתיים האחרונות מתוקף תפקידה ככתבת הרווחה של הערוץ. איני יודעת עד כמה היא הייתה משמעותית עבורן, אך היא ללא ספק לקחה חלק גדול במאבק להשבת קרוביהן. יפה, עכשיו אפשר להתרגז. באמת, מיכל? הצלחת? אפשר לדון רבות על שאלת הקרדיטים בעסקה הנוכחית - נתניהו, טראמפ, לפיד, אפילו סמוטריץ' שטוען שמנע עסקאות חלקיות - אבל מיכל פעילן? לא נראה לי שמישהו חושב לחלק לה אות כבוד, עם כל הכבוד.

מיכל פעילן היא רק סימפטום של תופעה גדולה ורחבה יותר

אך פעילן היא רק סימפטום של תופעה גדולה ורחבה יותר, שהתעצמה לממדי ענק בישראל בשנתיים האחרונות. זה התחיל בגילויי לב מרגשים של עיתונאים שהגיעו לשטח בשבעה באוקטובר והזדעזעו מהמראות, והסלים עד לכדי טשטוש הגבולות לחלוטין. כבר לא ברור מתי מתחיל הסיפור ומתי מסתיים העיתונאי. הקשר האישי והרגשי של העיתונאים לסיפורי היום הכניס אותם פנימה - ברצונם או שלא ברצונם - וכעת הם מתקשים לצאת.

דנה ויס מתפרקת במהלך דיווח על עסקת חטופים צילום: צילום מסך ערוץ 12

התופעה הזאת, במסגרתה כתבי החדשות רקמו קשר אישי צמוד עם משפחות החטופים, הובילה לסיקור מוטה של המחאות לשחרורם, לדיווחים מוטים על עסקאות שנרקמות ולאג'נדה ברורה מאוד בכל אחד מהערוצים. כעת, כשישוחררו החטופים מהשבי, נותר לעיתונאים ובראשם מיכל פעילן לעשות רק דבר אחד: לשחרר.

זה הזמן להזכיר לעיתונאים שהם לא הסיפור

זה הזמן להזכיר לעיתונאים שהם לא הסיפור. עם כל הכבוד למאבק שניהלו, לקשר שיצרו, לתמיכה שנתנו למשפחות, הם ממש לא הסיפור. וכשיחזרו החטופים והמשפחות יתאחדו סוף סוף ויתחילו להתאושש, הם יצטרכו שקט. הם יצטרכו פרטיות. הם יצטרכו זמן. וזה לא משנה כמה פעמים ראיינתם אותם בשנתיים האחרונות או כמה עוגות שלחתם להם בימי שישי, שום דבר לא מאפשר לכם להציק להם לאחר שיחזרו.

אין עוד תירוץ לראיונות "כדי להשאיר את הנושא על סדר היום". אין צורך בחשיפת הזוועות במסגרת המאבק. כולם חוזרים, וכעת תורם. הם יחשפו מה שיבחרו ורק מה שיבחרו. הם יתראיינו לאן ומתי שירצו, אם בכלל. למרות שאין בית שלא מכיר את פרצופם של 20 החטופים החיים, זכותם המלאה לשוב להיות אנונימיים. האחריות על כך היא של הציבור הישראלי כולו, אך בעיקר של העיתונאים. הניחו להם. תנו להם, כפי שחלמו זמן כה רב, לחיות את חייהם. תנו להם להשתקם. המשיכו הלאה, אל הסיפור הבא. עבורכם, ובתקווה שעבור כולנו, הסיפור הזה סוף סוף נגמר.