תבהלה על מלא
מי שעוקב אחרי הטורים שלי באופן קבוע יודע שאיני ממעריציו הגדולים של ינון מגל (בלשון המעטה), ואני נוטה להתייחס לאמירות המטורללות שלו בעירבון מוגבל. אך יש מסר אחד שהפך לסיסמה הקבועה של מגל, שאמור לסלול את הדרך שלו לניצחון מול הערוצים האחרים, שמגלם את כל השנאה שלו כלפי המתחרים: "ערוץ 12 הוא ערוץ תבהלה". ולצערי, בשבוע האחרון מצאתי את עצמי מסכימה איתו.
איני צופה במהדורות החדשות בימים אלו. את המידע שלי אני שואבת מדיווחים באתר זה ומעדכונים בטלגרם. ובכל זאת, ברגעים בהם התיישבתי מול הטלוויזיה שהייתה פתוחה על הערוץ המוביל בישראל, הזדעזעתי לגלות עד כמה ינון מגל צודק. מספיק לשבת חמש דקות מול יונית לוי או אמנון אברמוביץ' כדי להאמין שסוף העולם הגיע. הכל נורא, אין דרך להימלט מהגזירה (גם אם תהיו בממ"ד, הרי שני אזרחים נהרגו שם) ובגדול - הלך עלינו. תיכנסו למקלטים ואל תצאו משם עד יעבור זעם, אם בכלל. וניצחון? אל תחיו בסרט, זה ממש לא הולך לשם.
ההבדל בין הטענה הזו בימים אלו לבין ימי שבעה באוקטובר ברור. אז היו 1,200 נרצחים, מאות חטופים (לצערנו, עשרות עדיין שם), עשרות אלפי עקורים מביתם וסיפורים מזעזעים שלא נגמרים. המצב הפעם שונה. יש הרוגים מהטילים ולכל אחד מהם מגיע שיתאבלו עליו, אך המעמד של ישראל במערכה הזאת אינו דומה לזה של השמיני באוקטובר. ההישגים הצבאיים אדירים עד בלתי נתפסים, ולא רק בגלל שהפעם אנחנו אלה שפתחנו במלחמה. בעולם מתפלאים מיכולות מדהימות של הצבא הישראלי, אך באולפן ערוץ 12 ממשיכים להבהיל את הציבור כדי לגרוף עוד רייטינג. וזה עובד.
לפני שינון מגל משתף את הטור בהתלהבות, חשוב לי להבהיר: מה שקורה באולפן ערוץ 14 אינו בסדר גם כן. חגיגות הניצחון המוחלט עוד לפני שכל החטופים בבית, ובזמן שבתים נהרסים ומשפחות מתאבלות, גם הן לא מותאמות למצב. אך הבהלה המוגזמת בערוץ 12 שמכניסה מאות אלפי ישראליים שצופים בהם לחרדה קיומית חמורה הרבה יותר בשלב הזה. במקום להרגיע את הציבור המודאג גם ככה אנחנו מקבלים מנות גדושות של הפחדה, זעזוע והרבה מאוד באסה.
אמנון אברמוביץ, צילום: Tomer Neuberg/Flash90
נא להתנהג בהתאם למלחמה
הרבה גבות הורמו השבוע עם ההחלטה של ערוץ 13 לשדר כרגיל את פרקי "האח הגדול", עם מוצאי השבת. גם הגבות שלי הורמו בתחילה, ואני עדיין עומדת על כך שזו החלטה הזויה עם תחילתה של המערכה החשובה, המפחידה והדרמטית ביותר בתולדות המלחמה. אך הגבות האלו הספיקו לרדת כשהתפרסמו נתוני הרייטינג הגבוהים של הפרקים, ועלו שוב בחזרה עם ההחלטה של קשת 12 להחזיר גם היא את "רוקדים עם כוכבים", ולאחריה את "הזמר במסכה". המשדרים המיוחדים לא החזיקו בפריים טיים אפילו שבוע.
נניח בצד את ההחלטה של קשת 12. הם לפחות חיכו עם זה כמה ימים (לא הרבה) ועשו זאת רק אחרי שערוץ 13 הכשיר את הקרקע. אחרי הכל, במקרה של שני הערוצים האלה השיקול העיקרי תמיד יהיה רייטינג (למי ששכח: רייטינג = עוד פרסומות = עוד כסף לערוץ). ערוץ 13 לא סיפק לצופים שלו אפילו ערב ראשון של דיווחים, וממהדורת החדשות עבר ישר אל הריבים המטופשים בתוך הבית המצולם. הזוי? האמת, לא כל כך.
ערוץ 13 מבין היטב שמהדורת החדשות שלו כבר לא רלוונטית. גם בימים בהם היא מצליחה לעקוף את ערוץ 14, מדובר בסך הכל בצופי "האח הגדול" שמדליקים את הטלוויזיה קצת לפני הפרק. זו אולי הייתה בדיחה מוצלחת ברשת, אך לא במקרה איימו משמרות המהפכה על ערוצים 12 ו-14 בלבד. בתקופה האחרונה הם הפכו למקורות החדשותיים העיקריים, בעוד ערוץ 13 מגרד את השאריות רק באמצעות מאור ודרורה. ואם אף אחד גם ככה לא צופה, ולאף אחד אין סבלנות לפרשנות שונאים-את-ביבי-לא-משנה-מה באולפנים, אולי עדיף כבר לשמוע את שלקה בוכה על סושי. ממילא, כולנו כבר מבינים, שעון החול של הערוץ הזה נוזל.
שלקה והסושי צילום: צילום מסך
מגדי עתידות
עם פרוץ המתקפה של ישראל באיראן, שהגיעה בהפתעה גמורה, עמית סגל (ערוץ 12) וינון מגל (ערוץ 14) חגגו על הטעות של הקולגה רביב דרוקר (ערוץ 13). רק שעות ספורות לפני התקיפה, ביום חמישי בערב, דרוקר הכריז בתכניתו כי אין סיכוי שנתניהו יעז לתקוף באיראן. ודרוקר לא היה יחיד: בשבועות שקדמו למלחמה פרשנים ופאנליסטים פסקו באופן חד משמעי כי אין מה לחשוש ממתקפה בקרוב, בטח לא בסמוך לחתונתו של הבן האהוב אבנר. ובכן, כולנו יודעים איך זה הסתיים.
אך מי שחשב שהפדיחות האלו יגרמו לפרשנים להרכין את הראש נדהם לגלות עד כמה ההפך הוא הנכון. אותו סגל שירד על דרוקר עשה פדיחה דומה בעצמו כשהודיע שהוא לא מתכוון לישון ביום שלישי בלילה מתוך השערה שארצות הברית הולכת להצטרף למתקפה ולהחמיר את המצב (למי שלא בעניינים: זה עוד לא קרה). בצהרי אותו היום הכתב הצבאי של אותו ערוץ, ניצן שפירא, התריע על שיגורים מאיראן - מה שהתברר בהמשך כטעות. כמה אלפי אנשים שנחשפו לדיווח נלחצו. לא נורא.
ואלו לא המקרים היחידים. בימים מאז פרצה המערכה מול איראן הפרשנים ממלאים את הפאנלים באולפנים מבוקר ועד לילה ומברברים בלי סוף - לרוב שטויות גמורות. זה יימשך שבועיים, זה יימשך חודשיים, טראמפ יצטרף, ביבי ייכנע, אנחנו עומדים לנצח, הלך עלינו, ועוד ועוד ועוד. ובכן, רבותיי העיתונאים. כולכם הופתעתם בגדול בליל חמישי שעבר וגיליתם שאינכם יודעים הכל, או למעשה אתם לא יודעים כלום. מה דעתכם להניח את גילויי העתידות בצד לתקופה הקרובה ולמסור לציבור רק את העובדות? רק זורקת רעיון.
דרוקר, שעות לפני המתקפה צילום: צילום מסך