לא צפיתי בכל הסדרה של נוביק אלא הסתפקתי במספר קטעים קצרים ממנה. ויתרתי על הצפייה לא כי תופעת החילון לא מעניינת אותי או לא קיימת. היא קיימת בהחלט. לא צפיתי כי יכולתי לנחש מראש שהסדרה תהיה מגמתית ורוקדת לצלילי הרייטינג של מחפשי הרכילות והרפש התקשורתי כלפי כל מה שמסמל ערכים וקדושה.
לגבי אחת הטענות ששמעתי בכתבתו על "השיח המיני עם בני הנוער", לדידי מדובר במחזור של טענה ישנה לפני 15 שנים. כר"מ לשעבר בישיבת חיספין (אותה ישיבה בה היה רשום נוביק) שוחחנו רבות עם בני הנוער על הסוגיות הללו, בהכוונה והעצמה ולא בהפחדה וביצירת פחד ותסכול .
שיחות טלפון הללו המשיכו להתקיים גם לאחר ש"החבר'ה" הגיעו למכינות וישיבות. מה שמוביל אותי להבנה הפשוטה שהרדידות המגמתית של הכתבה בנושא הזה לא באה לנסות לשקף את המציאות ובטח לא לתקן אלא רק להצהיב וללכלך.
האמת, לא הופתעתי. לפני שנה הקמנו את עמותת "צו אחד" שנתנה מענה לחיילים שומרי מסורת – שנפגעו במסגרת שירותם הצבאי. עם הזמן התברר שגם רבנים שאינם "מהמחנה החרד"לי" רואים בדאגה את התופעות עליהם הצבענו. אפשר לחלוק ולא לקבל את הגישה לנו לסוגיה, אבל יש דרכים לעשות זאת.
לנוביק לדוגמא לא הפריע לנסות ולהכשיל ולהפיל את הטלפנית שלנו בשידור חי בגלי צה"ל. הוא התקשר למוקד התלונות והתחיל להסתלבט על המוקדנית שהוא חייל ששומע זמזום של נשים, וזה פוגע באמונתו הדתית. הפניה של נוביק הייתה מאוד זולה אך ורק מתוך כוונה לזלזל ולהגחיך. כשפניתי אליו אחרי המעשה המכוער, מתוך כוונה לשבת איתו ולהציג בפניו את התמונה שיש בידינו, הוא דחה את בקשתי בבוז ובשחצנות. ממש הרגשתי אצלו את אותה גישה תקשרותית, צדקנית-פטרונית ומסואבת שמאפיינת את גבי גזית וחבורתו.
מי שחושב שעל ידי עיתונות מגמתית ניתן לעצב את החברה. ילך לו אצל הכישלון המהדהד של אבירי השמאל, אותם ששלטו במרחב התקשורתי במשך 69 שנים ללא עוררין, כשהם מיצרים שיח מוטה, לא הוגן ולא מקצועי.
אין לי אלא לקוות שכתבי ה"מגזר", אותם שמנסים לדבר בשם הציבור הדתי. כשהם עוסקים בנושאים מגזרים מכח הכיפה שעל ראשם, יהוו השראה לעבודה עיתונאית מקצועית וערכית. המצופה מעיתונאי בעל יושרה בסיסית.