שאלה
מה המצב? קודם כל רציתי להגיד לכם תודה על ההקשבה.
רציתי לשאול משהו שקשור לאהבת ה׳ אלינו.
קודם כל אני רוצה להגיד שאני שומר שבת לא מעט זמן, ברוך ה׳ ומניח תפילין אבל זה היה הדברים היחידים כמעט שהייתי עושה. ועכשיו אני בתקופת התחזקות: לומד יותר תורה, שומע יותר שיעורים, הולך ליותר תפילות בשבת, משתדל לעשות התבודדויות גם לא של שעה, משתדל לשים ציצית, ומשתדל להכניס את הבורא ואת רצונו לפי התורה לכלל תחומי החיים. למרות שלפעמים המוח שלי מנסה לגרום לי לא להאמין בו ומכניס אותי ללופ מחשבתי של אם אין אלוקים? (למרות שבזמן שאני עם שכל ישר מחוץ לפחדים האלה, אני מבין שיש) אבל בכל מקרה זה מפחיד שפתאום כל התפילות אליו והתקווה אליו לא יעזרו כי המוח אומר לי- אולי הוא לא קיים, ואז אין מי שיעזור ואתה סתם מתפלל?
ודווקא בתקופה הזאת של ההתחזקות נוחתים עליי קשיים גם נפשיים וגם גשמיים: אם זה קושי בקריירה שאני מתכנן בעזרת ה' לאחרי הצבא, אני מתכנן להיות בתחום האימון והכדורגל בתור מאמן, ונכנס לי סוג של פחד בדיבור מול קהל משהו שלא היה קיים בי ושאני רוצה לפתור. או בתחום הזוגי של פרידה שאני עובר, או בצבא שפתאום קיבלתי ריתוק 21 על דבר שהוא שטות גמורה ולא הייתי צריך לקבל עליו עונש כזה, או על קשיים נפשיים, באמת תקופה של הסתר בתוך הסתר.
ופתאום האמונה הופכת מתמימה לאמונה לא תמימה עם שאלות של האם ה׳ קיים? והאם הוא בכלל אוהב אותי?
שלא נדבר על זה שהפיק הגיע בחודש האחרון עם התמודדות מאוד מאוד מאוד לא פשוטה לדעתי הכי קשה שהייתה לי בחיים עם שאלות על עצם הקיום שלנו בעולם.
שאלות מוזרות כמו- האם יש סיכוי שרק אני קיים וכל העולם מסביבי לא? האם הכל מסביבי לא אמיתי כמו האנשים וכו וחיברו אותי לאיזשהי סימולציה ורק אני קיים בעולם שלי?
או האם לאנשים מסביבי אין באמת תודעה משלהם?
באמת מחשבות קיומיות שהגיעו לשיא כמו שאתם רואים שממש מורידות את המצב רוח, והמוח הרבה פעמים מאמין להם, מה שעוד יותר מוריד את המצב רוח.
ואני אומר לעצמי: "באנה אתה אשכרה מאמין למחשבות המפחידות האלה, איך אפשר להאמין ככה?
אני רואה סרטונים באינסטגרם של אנשים ברשת מדברים על ״פוטרתי מהעבודה אבל אני מאמין בבורא שהכל לטובה״ או דברים בסגנון של ״לא הלך לך בדייט אז תאמין שזה לטובה״ ומסביר איך להאמין.
זה מצבים בנאליים מאוד וזה לא קרוב לרמה של להאמין בזמן שאתה בספקות על עצם קיום העולם. אני אומר לעצמי: איך מאמינים במצב כזה? כאילו אני אומר לעצמי על כל האנשים האלה בטיקטוק ובאינסטגרם שהמצבים שלהם הרבה יותר קלים לאמונה. ורואה ת'סרטונים וזה אפילו ברמת המעצבן כי אי פעם התמודדת עם ספק קיומי שאתה מדבר איתי על להאמין? בזמן שאני מסתכל עליך, והמוח שלי מעלה ספק על קיומך כי הוא רץ בספקות קיום קשות?
אני מבין שהם עושים את זה לטובה והכל טוב. אבל זה אפילו לא קרוב לרמה שאני נמצא בה, ואני שואל את עצמי: מה המסר שמנסים להעביר לי פה? מה מנסים לרמוז לי משמיים?
לדעתי אני במצב בין הקשים שבן אדם יכול להיות בו מהבחינה הזאת, ואני לא מגזים כי מחשבות כאלה זה כבר השיא. זה לא כמו לחפש עבודה חדשה כי יש נתיב ויש מוצא, והמחשבות והספקות שנכנסו לי הן כבר כמו נתיב ללא מוצא!
אני לא מזלזל חלילה באף בעיה, פשוט זה לא כמו המצב הזה שאני נמצא בו.
איך מתקדמים מפה?
החלום שלי תמיד היה לעזור לאנשים בתחום שלי בתחום הספורט, ובכללי תמיד תמיד לעזור לאנשים במה שהם צריכים ולשמח אותם גם באימונים בעזרת ה׳ שאעשה וגם בכללי איפה שאני אהיה.
קיבלתי יכולות גדולות מאוד ברוך ה׳ בהרבה נושאים ותחומים ובעיקר בתחום הספורט. אבל בגלל כל המחשבות של האם האנשים מסביבי בכלל קיימים, זה גורם לי לחשוב פעמיים האם יש מה לנצל את היכולות האלה כדי לעזור לאנשים שאולי אין להם תודעה משלהם או שחיים בעולם משלהם. אני יודע שזה לא נשמע הגיוני, אבל זה מה שהמוח שלי גורם לי להאמין לו מה שמוריד לי את המוטיבציה לעשות את הדברים שמקדמים אותי לעבר המטרות הגדולות שיש לי.
גם בזמן הזה אני רואה רבנים שאומרים שתפילה מתקבלת רק שהיא מגיעה משמחה או מתוך רגש של חיות ועונג, איך מצופה ממני להתפלל ככה בסיטואציה כזאת? אני שמרתי עדיין על המצוות שלי ועל השבת והתפילין והציצית וכו, אבל התפילות הן לא ממש באזור של להיות כאלה כרגע. זה מתסכל שאומרים את זה וגורם לי לפקפק גם בתפילות שלי.
מה מנסים לרמוז לי משמיים בסיטואציה כזאת? כי לבד אני לא מצליח להבין.
בו זמנית אני מרגיש שאני חוטא עם המחשבות האלה כי זה מה שגורמים לי להבין בסרטונים ברשת שאם אני לא סומך על הקב״ה זה סוג של חטא, אבל איך אפשר עם ספקות כאלה להגיע למצב של לחשוב על זה בכלל? אמרתי לעצמי שהכל לטובה בפרידה, ב21 ובכל דבר אחר ניסיתי להאמין שהכל לטובה ואפילו קצת הצלחתי אבל פה? זה התמודדות הכי קשה שקרתה לי בחיים והיא באה בטיימינג הכי לא טוב שיש.
אני מנסה להבין שאולי זה לטובה והכל משמיים ויש פה אולי מסר, אבל אני באמת לא מצליח להבין למה ואשמח לעזרה ולקצת תשובות שיעשו לי אולי סדר בראש, ואולי להמלצות לדברים בדת שאפשר ללמוד כדי להתמודד עם זה. למרות שכרגע הראש שלי במצב של לא להאמין לכלום ואפילו למציאות, אני עדיין שומר על הדת והדברים שצריך לעשות וזה לא שהתנתקתי, פשוט מנסה להבין מה קורה פה מסביבי.
תשובה
דביר, שלום וברכה!
קודם כל, אני ממש שמח לשמוע על תקופת ההתחזקות שלך. נשמע שזה עושה לך טוב, נשמע שאתה שמח בזה ונשמע שזה באמת מצליח לך. איזה כיף לשמוע! זה לא מובן מאליו. בעיניי, לקחת אחריות על החיים שלך ולהחליט מהי הדרך הנכונה עבורך כרגע. במיוחד אם זו דרך שדורשת הרבה, שהיא לא תמיד קלה ופשוטה ואפילו מאתגרת. זה בעיניי מרשים ומעורר השראה.
אני מבין שהתקופה האחרונה הייתה לא פשוטה. גם האתגרים בצבא, גם הפרידה, גם החשש מהעתיד וגם הספקות שמגיעים עכשיו, דווקא תוך כדי תקופה של התחזקות. נשמע ממש לא קל, כשהכול מגיע ככה יחד. נשמע מאתגר ולא פשוט. האמת, ממבט מהצד, נשמע לי הגיוני שמגיעים הספקות באמונה, הבלבול, אתה מתאר ממש פחד קיומי ומרגיש פתאום אולי שום דבר כאן לא אמיתי? כי בעצם אתה מתאר כאן עומס נפשי מאוד גדול, לחץ ופחד וחשש, והכל מגיע יחד. ואתה לא רגיל לכל כך הרבה לחץ יחד: לעומס, ובחירות חדשות ושינויים ופרידה ופתאום גם איזה עונש בצבא כשאתה מרגיש שזה בכלל לא מגיע לך וזה בטח מביא המון תסכול וכעס ועצב. נשמע לי לא קל בכלל. ממש עמוס וקשה להכיל הרבה כל כך.
הגיוני שהנפש מתקשה במצב כזה להכיל הכל, והיא בורחת לספקות קיומיים, כדי להגן על עצמה, כי יותר נוח לחשוב ששום דבר לא אמיתי, מאשר להתמודד עם הכאב והקושי של עכשיו. אני ממש לא אומר את זה בביקורת. אני אומר עם המון הזדהות. אני גם מכיר אצלי לפעמים, כשיש לי עומס או לחץ גדול, הנפש שלי בורחת לירידת חשק, פתאום אין לי כוח לכלום, בא לי להיעלם, להיכנס למיטה ולא לעשות כלום. זה אמנם נשמע שונה ממה שאתה מתאר, אבל הדמיון הוא הרצון שהכול ייעלם, לא לשים לב מה קורה כרגע, לא להתעמת עם הכאב והקושי. זה יכול להיעשות בצורה שכלית, בספקות על המציאות, וזה יכול להיעשות בירידת חשק. אתה גם מתאר שפתאום יש לך פחות מוטיבציה. הכל קשור אחד לשני.
ככה אנחנו גם מבינים שאין במחשבות האלה שום חטא, חלילה. גם כי אנחנו מבינים מאיפה הן מגיעות, וגם כי עצם העלאת הספק והשאלה הם בסדר גמור ואפילו מבורכים.
בסיס גדול מאוד ביהדות הוא שאילת שאלות, בירור, העמקה, מחשבה וביקורת. תשים לב כמה פסח, אחד החגים המרכזיים שלנו, מלא בשאלות. אנחנו ממש לא רוצים שאנשים יאמינו בלי להבין ולברר. ולכן כל שאלה היא מעולה. כאן אמנם נשמע לי שהשאלות שלך באות ממקום קצת אחר, קשור יותר למה שדיברנו קודם, אבל חשוב לי שתבין ששאלות לא אומרות עליך משהו רע. להפך. הן אומרות שאתה רוצה להבין, להתקדם, הן אומרות שאתה רוצה להגיע למקום חדש וטוב יותר.
אתה מתאר שאתה בתקופה של התחזקות, מאמין שזה הגיע מתוך בחירה והרבה מחשבה. לא פשוט לבחור בחיים כאלה, שיש בהם לפעמים הרבה מחיר וקושי. אמרתי כבר כמה זה מעורר השראה בעיניי. ולכן עוד יותר הגיוני שיחד עם ההתחזקות פתאום צפות שאלות וספקות, אולי זה סתם? אולי אני סתם מתאמץ? אולי זה לא שווה כלום? הרבה מזה יכול להגיע מעצם השינוי, מעצם הבחירה האחרת שלך. אני מדמה את זה למישהו שמחליט להתחיל שגרה בריאה יותר, עם אימונים ותזונה בריאה. בחירה מאוד לא קלה. מאמין שבשלב מסוים יעלו לאותו אדם ספקות על הבחירה שהוא עשה, למה בכלל לשנות? הוא חושב לעצמו, זה היה שווה את זה? אולי בעצם טוב לי במצב הקודם שהיה לי? מה נאמר לו לעשות?
נסביר לו למה כל הספקות מגיעות, שזה הגיוני שזה עולה ושזה רק מראה לו שהוא עשה בחירה לא פשוטה שחלק ממנה היא לבחור בה שוב ושוב. אם תרצה, וזה עוזר, תוכל לקרוא לזה עצת היצר הרע. הוא רואה שאתה מתקדם ומצליח, שאתה עושה בחירה גדולות, והוא מנסה לעמוד בדרך שלך, לאתגר אותך, לבלבל, להעלות חששות. זה לא בהכרח רע, יש הרבה חששות הגיוניים שאתה מעלה, אבל הם לא אמורים לעצור אותך מלהתקדם. אפשר לחשוב עליהם, לברר, לשאול, וזה יכול להיות חלק מתהליך ההתקדמות שלך.
נכון, תמיד טוב לקיים מצוות בשמחה ולהיות באופן כללי בשמחה. זה לא אומר שלא מגיע לפעמים קושי או עצב. וגם הם בסדר גמור. נורמליים ובריאים לגמרי. הגיוני שיהיה עצוב ולא נעים אחרי פרידה או עונש בצבא. נשמע לי נורמלי לגמרי להיות עצוב או כועס בגלל זה. נורמלי שייקח לזה זמן לעבור ולא מיד תהיה בשמחה ותאמר שהכל לטובה. ההבנה שהכל בהשגחה לא אמורה לגרום לנו לקבל הכל בהבנה ולהיות תמיד בסדר עם כל מה שקורה לנו. ממש לא. היא שלב בתהליך, שלרוב מתחיל בעצב או תסכול. אגב, לגבי תפילות, תדע לך שיש מעלה גדולה בתפילה שחכמים מכנים "תפילה לעני", תפילה כזו שבאה עם צער, כאב, קושי, ואפילו בלבול וחוסר סדר, מתקבלת מאוד אצל ה'. כי היא באה ממקום אמיתי, כנה, כואב, וזה מה שה' רוצה בתפילה, שנגיע באמת עם הלב, גם אם הוא הלב כרגע בצער.
אחרי שעוברים את שלב הקושי והצער, אפשר לנסות לחשוב מה ה' רוצה ממני כרגע, למה זה קרה לי, לאן אני צריך להתקדם מכאן. אלו שאלות שהמטרה שלהם איננה להישאר מאחור, לכעוס על עצמי או להרגיש כמה אני מסכן שזה קרה לי, אלא אמורות לקדם אותי הלאה, להזכיר לי שהכל בידיים שלי, שאני יכול להחליט איך להגיב למצב שאני נמצא בו כרגע, ושהמבט שלי יכול לשנות הכל. הכל תלוי בבחירה שלי. ככה שכל ספק יכול להיות פתח להבנה עמוקה יותר את עצמי ואת העולם, כל עונש יכול להיות מחשבה איך אני יכול להיות טוב יותר בפעם הבאה וכל פרידה היא הזדמנות לקשרים חדשים. אלו רק אופציות, ומאמין שגם אתה תוכל למצוא בעצמך מה הדברים האלה באים לומר לך. שוב, זה לא בא במקום הכאב והקושי, זה מגיע אחרי.
אז מה עושים?
נלך כאן לכמה כיוונים פרקטיים יותר, על אף שכבר במה שאמרתי עד עכשיו יש הרבה מה לעשות ולחשוב, כמובן.
א. לנסות להנכיח את הקב"ה יותר בחיים שלך. הזכרת שאתה מתבודד הרבה. זה מעולה. תדבר איתו יותר, תספר לו על הקשיים שלך, על הספקות. כמובן גם על דברים טובים, על הצלחות, שמאמין שגם מהם יש המון בחיים שלך. אתה יכול להוסיף מזה גם בתפילה עצמה, שהיא בהגדרה זמן של דיבור עם ה'. כחלק מהתפילה אפשר ואפילו רצוי להוסיף מילים אישיות, מהלב, כולל קושי וכאב, כולל שתיקות או אפילו דברים לא מסודרים לגמרי. ה' מגיע במיוחד לשמוע אותנו, והוא מקשיב לכל דבר שנאמר.
ב. מציע, אם זה רלוונטי, לשתף חברים או אנשים שקרובים אליך בחיים. אני יודע שלי זה מאוד עוזר לשתף ולדבר, זה עושה לי סדר, וככה גם אפשר לקבל עצות טובות מאנשי שאוהבים אותך ורוצים לעזור לך. נכון, זה לא תמיד קל לשתף חברים בקושי, אבל כמו שהיית אמיץ וגיבור לשתף כאן, מאמין שתצליח גם שם. בנוסף, דווקא סביב התחזקות, שיתוף של אנשים שנמצאים יחד איתך בדרך ותהליך דומה, יכול מאוד לעזור. באמת קשה לעשות שינויים כאלה בחיים, ויותר קל לעשות את זה עם חברים.
ג. הזכרת לימוד שיכול לעזור בתחום. אז אתחיל ואומר שלימוד של משהו שאתה מרגיש אליו קרבה ושייכות זה תמיד טוב. "אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ", ככה אמרו חכמים. מה שמרגיש לך נכון ומתחבר יותר, זה הכי טוב. זה יכול להיות הלכה, חסידות, תנ"ך או פרשת שבוע. הכל הולך. ספציפית לגבי מה שהעלית, שווה ללמוד ולהעמיק יותר בעולם האמונה. המלצה שלי, וזו רק דוגמא, הם שיעורים של הרב חגי לונדין ביוטיוב על יסודות האמונה. מאמין שאם תחפש תמצא שיעורים נוספים של רבנים אחרים בנושאי האמונה, השגחה, ספקות ועוד.
לסיום, אני רוצה לחזק אותך ממש! זה מטורף התהליך שאתה נמצא בו, מדהים שאתה מברר, שואל שאלות, מנסה למצוא תשובות ולא מוותר. נשמע שיש לך מודעות עצמית מדהימה, שאתה תמיד בשאיפה להתקדם ושאתה יודע מה נכון וטוב לך. ושוב, זה בעיניי ממש מעורר השראה! מאחל המון הצלחה והמון כוחות!
נתנאל, חברים מקשיבים