שאלה
אדם עם אמונה ברמה הכי גבוהה - כשקורה לו משהו רע, האם הוא יודע שהכל לטובה או מרגיש שהכל לטובה?
לדוגמה - אם מת לו ילד יחיד / נשרף לו הבית והוא מאבד מיליונים / הוא עובר תאונה ומתעוור / מעלילים עליו עלילת שווא והוא נשלח לכלא ל-20 שנה בלי שעשה משהו / כל מיני מקרים ממש רעים אחרים - האם הוא מרגיש ממש רע אבל אומר לעצמו שהכל לטובה וכך לא נופל ממש לדכאון (כלומר - האמונה לא מונעת את התחושות הרעות שנחשבות טבעיות, אבל כן מונעת תחושות מהסוג של דכאון, יאוש וכדומה) או שהוא לא מרגיש שום תחושה רעה כי הוא ממש חי את זה שהכל לטובה?
משל להמחיש את האפשרות השניה - אם למישהו נשרף הבית אבל יש לו ביטוח והוא יודע שיקבל בית יותר טוב - הוא לא ירגיש רע כשנשרף לו הבית ואפילו ירגיש טוב.
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה.
דרכי האמונה עשירות מורכבות, ויש נתיבים שונים שבהם הולכים מאמינים שונים. ככל שתשאל יותר אנשי אמונה את השאלה הזו – כך תקבל יותר ויותר תשובות, שמהן אתה תבחר את הדרך שלך בתוך העולם העשיר הזה.
אכתוב לך את מה שאני למדתי מתוך יסוד היסודות של האמונה – התנ"ך:
בשעה שאירע לאנשים בתנ"ך דבר מה – הם לא אמרו שהכל לטובה והם לא אמרו שהם מרגישים שהכל לטובה. הם צווחו. הם כאבו. הם ביקשו מזור וגאולה לגופם ולנפשם.
אנשי האמונה כולם בתנ"ך לא התכחשו למה שהם חשו, לא הפכו כאב לשמחה, ולא ביטלו את מצוקתם. לעתים הם קיבלו את הדין, אבל לא ראו אותו כטובה.
האם הם נפלו לדיכאון ? רובם לא.
ומדוע ? כי הם ידעו והאמינו באמונה שלמה שהקב"ה מאחורי הרעה שארעה להם. הביטחון הגדול שהרעה הזו עצמה שלוחה מאת הקב"ה, מסיבות שלעתים היו ידועות להם כי נביא פענח להם את המציאות ולעתים לא היו ברורות להם – היא עצמה העניקה להם את החוסן לעמוד בכאב הגדול.
אני מאוד מאמין בדרך זו. בדרך של כנות ונקיות פנימית, הקשבה למה שבאמת מתחולל בתוכנו, ראיית הרע כרע והטוב כטוב. היא גם מעצימה את יסודות האמונה הפנימיים, ויש לה עוד תוצאת לווי חיונית – כשרע לאחרים נעשים שותפי אמת אתם, ולא משליכים את התפישה של "הכל לטובה" עליהם.
בשורות טובות.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם