תשלום שכר

שחר שלום,
שאלתך כוללת מספר מרכיבים שיש לעמוד עליהם:

א. פועל שחזר בו - לא כתבת שנגרם לך נזק כתוצאה מהחזרה ועל כן לא נתייחס לנקודה זו. לגבי החיוב לשלם לאחר חזרה, ייתכן שזכותך לכפות את הפועל ע"י עיכוב משכורתו לעבוד את הימים שנותרו לו על פי החוזה, זאת אם קבעתם עבודה על פי ימים ולא על פי תאריכים. אם בחוזה מצויינים תאריכים מסויימים, אין אפשרות לכפות את הפועל לעבוד לאחר תום התאריכים המצויינים בחוזה, ויש לשלם לו על פי מספר הימים שעבד.

ב. מעמד החוב - בהנחה שהכסף כבר נאסף, יש לדון האם הוא נחשב שייך כבר לפועל. מאחר ומדובר בגויה, לא שייך כאן דין זכין על ידי אחרים, והדרך היחידה שלה לזכות בכסף היא על ידי הגעתו לידיה ממש. היוצא מכאן שאין לה שום קניין בכסף שכבר נאסף.

ג. הפקעת החוב - השו"ע פוסק כי הפקעת הלוואת הגוי מותרת כאשר אין חשש חילול השם. אמנם, כתב הים של שלמה, וכן פסק הש"ך, שההיתר הוא רק בחוב ומכס, אך לא בחוב שנוצר כתוצאה ממקח. נראה שגם שכר פועל הוא מעין מקח ואין היתר כלל להפקיעו. יתירה מכך, נראה שבזמננו נחשבת כל פעולה שלילית מעין זו כלפי פועלים זרים כחילול השם גדול, שיחזור למדינתו ויספר על כך. ולא רק זאת, אלא שכבר כתבו הפוסקים כי אף במקום שאין חילול השם יש להימנע מהטעיית הגוי, וראה דבריו של באר הגולה (חו"מ, סימן שמח, סעיף קטן ה) - "ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה... ורבים אשר קידשו השם והחזירו טעויות העכו"ם בדבר חשוב גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם".
ויש לשבח בעניין זה את מסירותך לשלם את שאתה חייב לעובדת הזרה, שלצערינו בזמן הזה ישנו חילול השם גדול ביחס כלפי פועלים זרים, וכבר נאמר בפירוש בתורה (שמות כב,כ) "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים".
היוצא מכאן שמעיקר הדין כנראה שאינך יכול להפקיע את החוב, ואף אם אתה יכול מ"מ משאלת ניכר כי בעל מידות אתה ולא תעשה זאת.

ד. החיוב לחפש
מאחר ומצינו כי החוב קיים, ניגש לשאלתך האם עליך למצוא את הפועל. יש לציין כי במשפטי העמים והמשפט האזרחי וודאי אינך חייב לחפש, שהרי על הפועל מוטל למצוא את שכרו. אלא שמדין תורה יש לשאול האם כן הדין, או שתיקנה התורה לטובת הפועל שיתחייב בעל הבית להביא לו.
שאלה זו נוגעת לשתי מצוות, אחת לא תעשה - "בל תלין", ואחת עשה - "ביומו תשלם שכרו". לגבי הלאו, נראה כי הוא אינו שייך כאן כלל, וזאת משלוש סיבות - א. אין תביעה ב. המעסיק והמשלם אינו אותו אדם ג. הפועל הוא גוי, ולא שייכות בו מצוות אלו.
לגבי העשה, מלשון השו"ע עולה כי סיבות א' וב' אינן שייכות בו. אמנם סיבה ג' כפי הנראה שייכת, ועל כן לא מוטלת עליך חובה לחפש אותה כלל עד שתתבע אותך (יש לפלפל ולהאריך הרבה בדינים אלו, אך אין כאן המקום, ומ"מ מצטרפים כאן סניפים רבים להיתר). אמנם הפוסקים מביאים בשם הזוהר שיש להיזהר ולשלם שכר פועל, אף אם הוא מוחל, וזוהי מידת חסידות.

למסקנה:
מעיקר הדין אין אתה חייב לחפש כלל, ולא להוציא על כך לא ממון ולא כסף. אלא עליך לרשום את הסכום, ואם העובדת תתבע אותו עליך לשלם לה. אמנם, מידת חסידות תהיה להשאיר את כתובתך באחד מקוי הסיוע לפועלים זרים, על מנת שאם יאתרו אותה הם יוכלו לפנות אליך ולקשר ביניכם.
בברכה
ברוך, צוות המשיבים בישיבת הר עציון