שאל את הרב

תפילה מתוך טרדות הבית

חדשות כיפה חברים מקשיבים 25/01/10 12:11 י בשבט התשע

שאלה

בס"ד

אני כבר ילדה גדולה, ואפילו יש לי ילדה.

אני מבינה את הצורך בתפילה, רוצה להכיר תודה לה' ועושה זאת בימים שקשים לי..

אבל.. בשגרה כשטוב לי, אני מרגישה שאני מצליחה לעצור להתפלל רק כיון ש:

*'צריך',

*כי אני רוצה שהילדים שלי ילמדו להתפלל,

*כי אני רוצה להצליח להתפלל "כל יום".

אבל.. במשך השבוע אני נוסעת מוקדם ואין לי זמן ל'שחרית', (וןכשיש זמן, אין כוח) בשביל "מנחה" אני ממש צריכה לעצור הכול לפעמים. ולפעמים אני פשוט לא רוצה.. או לא מצליחה.. ודוחה את זה עד השקיעה ואז הרבה פעמים עוברת השקיעה ואני לא מספיקה להתפלל 'אני מניקה'/ 'אני בנהיגה' ועוד ועוד תירוצים.

משהו בי מרגיש כי רק מי שממש חונך על רצון להתפלל יצליח. משהו בי רואה, (על-פי ההשקעה שלהן לכך) שכל החברות שלי שחונכו לכך באמת מצטערות כשהן לא מצליחות להתפלל בשבתות, חגים וכו'.. ואני לא ממש מצטערת, אולי קצת מתבאסת בזמנים מיוחדים. אבל לא יותר מזה..

אז איך עושים את זה? איך מצליחים לרצות ממש להתפלל?? איך מצליחים לחנך לכך את ילדי?

אני רוצה להעיר בנוסף 2 הערות:

- כשבעלי קם מאוחר לתפילה ממש קשה לי עם זה, כי בבית הוריי הורגלתי לראות את אבי קם ותיקין בכל בוקר למרות עבודתו הקשה, אך את אמא זכינו לראות מתפללת רק לאחר שהבריאה מאיזו מחלה קשה כשהייתי בערך בת 15. מאז גם התחלתי להתפלל ולרצות להתפלל, אבל לא מהסיבות הנכונות מספיק (לדעתי). לא מהסיבות שממש מצליחות להעמיד אותי כל יום..

- בנוסף אני סטודנטית במכללה דתית וכבר למדתי כמה פעמים את ה'תפילה' את הצורך וכו', ואפילו עשיתי עבודות שהיו אמורות לקדם אותי אבל זה לא ממש עבד.. עכשו אני צריכה לעשות עוד עבודה, כנראה שאבחר התפילה כדי שתהיה לי מכך גם התקדמות אישית. ובתור התחלה חשבתי לפנות אליכם.

מה עושים? איך מתקדמים מפה?

תודה רבה אנשים יקרים!

תשובה

לשואלת היקרה שלום!

ראשית עלי להצטער עד עומק לבי על האיחור המופרז במתן התשובה, היתה לי איזו תקלה עם עצמי.

שנית, אני חושב שזה ממש נפלא שעניין התפילה קרוב לליבך, הרי כבר חז"ל אמרו שזה דבר מזולזל אצל בני אדם ואכן זה דבר שקשה מאוד לאנשים ולכן יש הרבה שנטשו את הרצון העז והטהור הזה להתחבר לתפילה, ואני רואה שאת לא נטשת, למרות הקושי, וזה מדהים בעיני. כמו כן, אני רואה עד כמה חשוב לך חינוך ילדייך ולא הייתי קורא לזה "צריך", זהו ערך חשוב ואמיתי בפני עצמו ובשום פנים ואופן הוא אינו מצטרף לרשימת ה"צריך" שעל המקרר (צריך לזרוק את הזבל, צריך לשטוף כלים, צריך לדאוג לחינוך הילדים...)

ולעצם העניין, יש כאן הנחת יסוד מאוד פשוטה בדברייך: "חייבים להתפלל, וחייבים לרצות להתפלל"

אני לא יודע אם זה מאכזב אותך אבל זה פשוט לא נכון. את לא חייבת להתפלל שלוש תפילות. החיוב של נשים בתפילה הוא מאוד מצומצם (הוא גם נתון למחלוקת, אבל לכל הדעות הוא מצומצם יותר מהצורה שאת מציגה את זה). אין גם חיוב לרצות להתפלל, כך שהפלונטר הזה הוא לא באמת קיים.

"אז מה אתה רוצה שאני אתנהג כמו גויה? הלו! אני דוסית! זה אומר שצריך לעשות דברים של דוסים!"

חס וחלילה, ה´ ירחם. אני רק טוען שצריך להיות מחובר כאן לאמת, ואז אפשר להתחיל לעבוד. אז קודם כל האמת היא שאת לא חייבת, אלא שאת חושבת שזה חשוב/חיוני/תורם/משמעותי וכו´. זה נקרא בשפה ההלכתית "מידת חסידות". רבינו הרמח"ל הסביר לנו (בספרו "מסילת ישרים") מושג שנקרא "משקל החסידות" שזה אומר בגדול, שאם אנחנו רוצים לעשות דבר שמוגדר כ"מידת חסידות" אנחנו צריכים לראות שזה לא פוגע לנו בדברים שאנחנו חייבים מעיקר הדין.

הרי ברור לך שבעלך לא יתרום את כל המשכורת שלו לצדקה על חשבון פרנסת ביתו (אא"כ את מרויחה מספיק...), למרות שיש בזה מידת חסידות, כי בפרנסת ביתו הוא חייב, ולתת הרבה לצדקה זו מידת חסידות. וכן ברור לך שאם ביקשת מבעלך שיעיר אותך כשהוא קם, והוא הסכים, ואז בבוקר הוא נזכר שבא לו לקיים את המידה הטובה של לא לדבר מילה עד לאחר תפילת שחרית, הוא לא ילך בלי להעיר אותך, משום שכלפייך יש לו התחייבות והמידה הטובה היא רק "מידת חסידות"

ואם נחזור אלייך, לך יש מצוה להיות בשמחה (חיוב גמור) ואני רואה שמידת החסידות הזו ממש פוגעת לך בשמחה. מה גם שאת מתארת שלעיתים יש צורך מאוד חשוב שלא סובל דיחוי (מה יותר מצוה מלהניק?!?!? הלואי עלי!) והשמחה שלך ממש נעלמת בעקבות המידת חסידות הזו, אז אולי זה לא שווה את זה? אולי יצא שכרך בהפסדך?

"אל תבעס אותי! אני רוצה להתחבר לתפילה! תעזור לי!"

ברור, ברור, אל תעצבי (הרי סיכמנו שמצוה להיות בשמחה...), אנסה לתת לך מענה על זה אבל אני צריך להקדים הקדמה קצרה.

ישנם שני סוגי תפילה. הסוג הראשון נקרא תפילה מלמעלה למטה, כלומר, תפילה שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה ברוח קדשם כאשר חלקם היו נביאים ולמרות שזהו טקסט שקשה לנו לפעמים להתחבר אליו, לתפילה הזו יש כח גדול ועוצמה אמיתית מבחינת הסגולה הפנימית שאנשי כנה"ג שמו בה.
החיסרון שלה הוא המרחק שלנו, באופן טבעי, מהמילים ומהנושאים שעליהם התפילה הזו מדברת.

ויש את הסוג השני שנקרא תפילה מלמטה למעלה, שזה אומר תפילה שלא תוקנה ע"י אדם ממעלה עליונה, אלא ע"י אדם פשוט שכתב מהמיית לבו, מה שהוא מרגיש, ובד"כ בקשר לחייו הפרטיים ולבעיות הקטנות שלו. לתפילה כזו קל לנו הרבה יותר להתחבר, ובעיקר אם [אנו בעצמנו] חיברנו אותה. וכל שכן אם אין לה הלכות מחייבות כמו זמנים מסוימים או רק בעמידה וכדו´, אלא פשוט "בזרימה שלנו".

מה שאני ממליץ לך זה לנסות להתחבר לסוג השני, וכרגע אך ורק אליו, ולנסות לדבר עם ה´ בסגנון חופשי. את לא חייבת שמישהו אחר ישמע, הרי בתפילת עמידה גם לא שומעים אותך. יש הרבה נשים שאני יודע שכאשר הם מקפלות או תולות כביסה הם מתפללות על הילד שהבגד שלו, גם כשמניקים ניתן לדבר עם ה´ שתזכי לינוק מהשפע שלו בגשמיות ורוחניות, ועוד ועוד רעיונות שאני בטוח שאם תשאלי את חברותייך (הנשואות) הם יספקו לך הרבה. והכל בפשטות, מתוך שמחה ונחת, או אפילו לב שבור, אבל מתוך חיבור פנימי אמיתי ובלי "צָריכים" שסוגרים את הנפש ואוטמים אותה בעצבות.

לאט לאט, לאחר שתשמחי ב"הנהגה" הזו ותרגישי מחוברת אליה, תוכלי להתחיל בהדרגה להוסיף עליה את הנדבך של הסוג הראשון. מה שקרה לך הוא מתח עצום בגלל הפער בין המקום שבו את נמצאת לבין התפילה של אנשי כנה"ג שהיא כרגע רחוקה ממך, ובעזרת מה שהצעתי, ניתן לנסות לסגור את הפער הזה, ולהפסיק את המתח הכל-כך מיותר הזה.

אם את רוצה מקורות על סוג התפילה הזה, אני חושב שפחות או יותר כל הצדיקים דיברו על זה, אבל בדורות האחרונים (200 שנה אחורה) ר´ נחמן מברסלב כותב על זה הרבה בספריו, ואחד מתלמידיו אסף את כל המקומות שר´ נחמן מדבר על זה לספר אחד וקרא לו "השתפכות הנפש", אני בטוח שאם תגשי לברסלבר המקפץ (או שאינו מקפץ) הקרוב לביתך תוכלי להשיג את זה במחיר הקרן. אני ממליץ

מקוה שעזרתי
ושוב סליחה
shmuelart@gmail.com

שמואל

כתבות נוספות