תפילה-כוונה והלכה

בס"ד

שלום וברכה!

קודם כל מה היא אותה כוונה לה אנו נדרשים בתפילת שמונה-עשרה?
הגמ' (ברכות לא:) אומרת שהמתפלל צריך שיכוון לבו לשמיים. אומר הנודע-ביהודה (קמא, יורה-דעה, סי' צ"ג) "והכוונה היא רק פירוש המלות וכל התיקונים למעלה נעשים מאליהם על-ידי מעשינו".
וכך גם פוסק השולחן-ערוך באורח-חיים סי' צ"ח ס"א ש"המתפלל צריך שיכווין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאילו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו וגו'"
ומוסיף המשנה-ברורה שם – "ואל יכווין האדם בשמות וייחודים, רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכוונת הלב, אם לא מי שהוא בא בסוד ה'... דאם לא הכי ח"ו מקלקל בזה הרבה וגו'"

לגביי אם קשה לכוון במה יותר חשוב לכוון, אומר המשנה-ברורה באו"ח סי' קא ס"א – "מה נכון מאוד להמונים שילמדו פירוש המילות של כל התפלה ועכ"פ של ברכת אבות ומודים בודאי יש חיוב עליו לידע ביאורו". על-כן חשוב לדעת לכוון לפחות בברכת "אבות" ו"מודים".

לגביי הקושי בהתקדמות אני מציע לך ללכת קמעא-קמעא, צעד-צעד. תתחיל עם רף נמוך יותר, תגיד לעצמך שאתה רוצה לכוון רק בברכת "אבות" ואחרי שתתקדם תעלה קצת את הרף, ותאמר שתכוון בנוסף למה שאתה כבר מכוון גם בעוד ברכה, וכך הלאה. אך לפני כל פעם שאתה מעלה את הרף תבסס את עצמך מספיק טוב היכן שכבר השגת. כך לעניות-דעתי זה יקל עליך.

נוסף לכך אביא כמה עצות העוזרות לכוונה בתפילה:
• הרמב"ן (אגרת הרמב"ן) – "והסר כל דברי העולם מלבך בעת התפילה, והכן לבך לפני המקום ברוך-הוא וטהר רעיונך וחשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך וכו'"
• יסוד ושורש העבודה (שער ה' פ"א) – "ראוי לאדם לעיין לפרקים, על-כל-פנים פעם א' בכל שבוע, בשולחן-ערוך סי' צ"ח מעניין כוונת התפילה וכו' כדי לעורר לבבו לכל הנזכר שם".
- שלא יאמר יותר מג' תיבות בנשימה אחת.
• הרב משה פיינשטיין זצ"ל – להתפלל מתוך הסידור.
- להתיר כל מחשבות זרות קודם התפילה.
- להתבונן בדבר חדש שראה בבריאה.

יש עוד עצות רבות בספרי רבותינו וגם ב"קונטרס עבודת התפילה" שהשתמשתי בו לתשובה דלעיל. (ניתן להשיג את הקונטרס אצל ר' יששכר דב בירנבוים, אור החיים 5, קרית-ספר, 9740446-08).

לגביי שאלתך השנייה – אישית, אני מציע לך מניסיוני ומניסיון אחרים (וזה הפתרון היותר טוב) שאם ביכולתך, אז התחל להתפלל לפני הציבור וכך תתקדם בקצב שלך עד לפני תפילת שמונה-עשרה ושם הציבור ישיג אותך ותתחיל להתפלל את תפילת העמידה יחד עם הציבור.
עצה נוספת, אך היא איננה טובה באופן קבוע, היא לדלג בפסוקי זימרה. על-מה לדלג ומתי ראה שולחן-ערוך אורח-חיים סי' נ"ב. ומשנה-ברורה שם.
לגביי המקרה שהצגת – דבר ראשון עליך להמשיך לפי הסדר (על-פי שולחן-ערוך סי' קי"א ס' ג). אבל לגביי האם להאיץ או לא, אצטט מדברי המשנה-ברורה בסי' נ"ב ס"ק ו – "...דעיקר קפידא הוא שיתפלל תפילת י"ח עם הציבור בלחש, אף פשוט דכל-זה הוא בתנאי דעל-ידי-זה לא יחסר מצות קריאת שמע כדין המבואר לקמן בסימן ס"א וגו'" ועיין שם ולפי זה האץ בתפילתך.

לגביי השאלה השלישית – אם אתה נמצא באמצע שמונה-עשרה והש"צ מגיע לקדיש/קדושה או ברכו, יש לשתוק ולכוון למה שאומר הש"צ ויהא כעונה, וזה נחשב מדין שומע כעונה. אם סיימת כבר את כל הברכות ואתה נמצא לפני "אלוקי נצור", אתה יכול לענות בקול (על-פי שולחן-ערוך סי' ק"ד ס"ז). אין בעיה בכך שאתה לא גומר להתפלל גם כאשר הש"צ מתחיל כבר את החזרה, זה נחשב כתפילה ברבים כי התחלת את תפילת העמידה עם הציבור, ואין צורך שתאיץ.

וראה אוסף תשובות בנושא: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=6933

עידו, צוות ישיבת הר-עציון.