שאלה
בס"ד
היה לי ויכוח היום ואינני יודע מה היא דעת התורה הנכונה בעניין.
אדם שיש לו כבר חובות, והוא ממש צריך לעבוד, והשיג עבודה פעם בבוקר פעם בצהריים וצריך גם לכסות חובות(אם זה ימשך עוד חודשים זה יגיע למצב שיכולים לעקל את האוטו) וגם להתפרנס ולחיות ופחות מכספי ההורים.
אבל,
הוא קבע עיתים לתורה, כלומר, סידרו לו בכולל חברותא גמרא עם אברך, אחה''צ, ולפעמים המעסיק שלו צריך אותו בשעות של אחה''צ וזה נופל על החברותא, במיוחד אחר שסיכם עם החברותא, מה עליו לעשות? לבטל את החברותא, ופשוט להשלים את השעה שעתיים האלה בבית שהוא חוזר מעבודה או זה איזה ניסיון מהקב''ה שאדם יבין שבורא עולם הוא המפרנס היחידי והוא צריך לוותר על זה אפילו אם יש בזה סיכון שיפטרו אותו, כי העיקר התורה וכו' וכו' או דווקא שלא כיוון שבלי קמח אין תורה ולפעמים ביטולה היא קיומה וכו', שאלה ראשונה, ובאופן כללי אני רוצה לשאול עוד שאלה בעניין, שאדם נמצא בראיון עבודה, והמעסיק אומר שהוא מוכן לקבל אותו לעבודה אבל בתנאי שהוא יופיע בשעות הנ''ל, וחלק מהשעות, זה שעות שבהן הוא לומד, מה ההכרעה, אפשר כמובן להעביר את זמן לימוד התורה, לזמן שהתפנה, אבל לפעמים בזמן החדש, אין חברותא, יושבים לבד, במיוחד אם זה חוזר בתשובה שלא מבין גמרא, וזה קצת מקומם לבקש כל פעם מחדש מראש כולל סדר עוד פעם חברותא, או שזה בסדר ללמוד לבד, כי ביקשו רק לקבוע עיתים לתורה, והחיוב הוא לא על איכות הלימוד, ובנתיים אפשר להתפלל לקב''ה שיעזרנו לעבוד ולהתפרנס בכבוד וגם ללמוד תורה באיכות בחברותא בלי שהדברים יתנגשו. רק הדבר מציק כי, זה טבע האדם להמשך אחר כסף ופרנסה, וזה נראה כאילו הבחירה הכי רגילה ואידאלית שאדם יעשה ולכאורה מה הניסיון, ואנחנו גם יודעים שהכל נסיונות מאת השם, במיוחד סביב פרנסה, ונראה דווקא לי שזה מין מבחן כזה, שבורא עולם בודק את האדם, אם הוא חושב שהעבודה שלו היא זה הממציאה לו את פרנסתו או השם או שלאו דווקא כמו שאמרתי הדברים לא שחור ולבן, ובלי קמח אין תורה, הוא ימשיך לחפש עבודות שמתיישבות לו עם החברותא ובנתיים מצטברים לו חובות עד שבסופו של דבר מחמת טרדת הפרנסה הוא לא יוכל ללמוד תורה בישוב הדעת אפילו מה שיש לו כבר כי בלי קמח אין תורה ולפעמים צריך לבטל את התורה בלי שהיא תתקיים לאחר מכן. שביטולה היא קיומה. בקיצור זה ההתלבטות שלי, רציתי לדעת מה הכי נכון לעשות
תשובה
שלום וברכה
בדרך כלל במצבים האלה יש לפעול בשתי דרכים.
נקודת המוצא היא שהחובה להחזיר את החובות. אדם רשאי לסמוך על כך שהקב"ה הוא המפרנס בשמיים – אולם כאשר מדובר על החיים שלו עצמו. אין הוא רשאי לעשות זאת כלל וכלל כאשר מדובר בממון של חבירו.
ההלכה קובעת כי מבחינת מצוות תלמוד תורה חובה לצאת קודם כל ידי חובת המינימום, והוא קריאת שמע שחרית וערבית. כמובן שאין זה מספיק, אולם לפני ההרחבה של תלמוד תורה – חובה להשיב חובות, ולאפשר את הקיום של המשפחה, ולא לחיות מכספם של אחרים. על כן, הדבר הבסיסי, לאחר המינימום של תלמוד תורה – עוסקים בכך. לא על מנת להתעשר, אלא על מנת להתקיים, להשיב חובות, ולא להסתמך על ההורים. בשלב הזה מממשים את התורה בפועל: עובדים ביושר, נושאים ונותנים באמונה, חושבים על דברי תורה וכדו'.
הקב"ה לא ציווה, ואפשר שהוא אפילו לא התיר, ללכת בדרך של הסתמכות על הנס, ו"גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים".
מתוך זה, לנסות לשנות את זמני הלימוד, למצוא חברותא בזמנים אחרים, ולנסות ללמוד עוד ועוד. במסגרת האפשר.
כל זה, עד שירחיב הקב"ה.
כל טוב