תאוות האכילה...

שלום וברכה,
תודה על מילות החיזוק, הן מעודדות אותנו להמשיך לענות.
שאלת שאלה טובה מאוד ואין לך מה להרגיש מבוכה בגללה. בכלל, אל תתפדחי כשאת שואלת שואלות. "לא הביישן למד". ובשביל זה אנחנו כאן..

התפעלתי מהשאלה שלך שמעידה על רצון אמיתי להבין ומתוך זה לקיים ולהתקדם בעבודת ה´. השאלה שלך היתה ממש במקום בשבילי כי אני כבר כמה זמן משתדלת לעבוד על הנושא של לאכול נכון, הן בגלל הבריאות והן בגלל שאני באמת רואה בכך חלק מעבודת ה´. כך שהשאלה שלך חיזקה אותי עוד בחשיבות העניין-אז תודה לך!

לפני שניגש לדברים ששאלת, צריך לדעת שתאוות האכילה, כמו כל יצר, היא גם לטוב. האוכל מקיים ומחייה אותנו. אדם שלא אוכל לא יכול לחיות. ה´ טבע בנו את היצר הזה כדי שנוכל להתקיים. לכן לא צריך לדחוק, להלחם ולמגר את היצר הזה אלא כמו כל יצר ותאווה יש לנו עבודה-לנתב ולאזן אותו בצורה נכונה למקומות ולזמנים הנכונים.

עכשיו נעבור לשאלותייך:
איך/למה זה פוגע?
כשאנחנו מתגברים על עצמנו (בכל עניין שהוא) אנחנו מתקנים ומחזקים את עצמנו מבחינה רוחנית. המידות שלנו נהיות יותר טובות. ההתגברות על ההנאות החומריות מאפשרת לנו להיות יותר רוחניים, יותר קשורים לקב"ה. וממילא גם להיפך. כשאנחנו לא מצליחים להתגבר בעצם הצד הרוחני שלנו "מוותר" לגשמיות וכך הגשמיות גדלה על חשבון הרוחניות.

כתבת ששמעת שזה חטא לא לשמור על הגוף. אני לא יודעת אם בדיוק זה נקרא חטא או לא.אבל ברור לי שיש באכילה הבריאה ובשמירה על הגוף מעלה מבחינת העניין של עבודת ה´.

באופן כללי יש לנו בתורה כמה מקומות בהם אנו מצווים על שמירת החיים. למשל מצוות מעקה. יש לנו ציווי לשים מעקה כדי שח"ו אדם לא יפול ויפגע. יש עוד ציווים ובכלל מהתורה לומדים ומבינים את חשיבות החיים וממילא ודאי שעל פי התורה צריך לעשות מאמץ לשמור עליהם. חלק משמירת החיים והשמירה על הבריאות היא על ידי אכילת מאכלים טובים והמנעות מאכילת מאכילת מאכלים המזיקים לגוף.

הרמב"ם בהלכות דעות כותב:"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה´ הוא, שהרי אי-אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת ה´ והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים". ה´ נתן לנו גוף בריא אז ראוי שנשמור עליו כך. ויותר מכך-אדם שהוא חולה לא יכול ללמוד תורה ולהבין באותה צורה שאדם בריא יכול לעשות זאת.

איך לתקן את זה?
מודעות-להכניס לעצמך חזק לראש שזה חשוב לך. ולהזכיר את זה לעצמך מדי פעם, גם לא בשעת אכילה. כשאת יודעת שאת עומדת להיות במקום שבו יהיו מאכלים לא בריאים לתכנן לעצמך מראש הגבלה כמה לאכול. את יכולה גם להביא איתך מהבית משהו בריא וכך יהיה לך יותר קל להתגבר על התאווה.

אפשר לחשוב כעת על מאכל אחד לא בריא שיש לך תאווה אליו ולהחליט שאת "עושה עליו חרם" וממנו נמעת בכל מקרה. זה יחזק את כח ההתגברות שלך, נראה לי שזה פחות קשה מאשר להצליח להמנע מכל מאכל לא בריא. כשתרגישי שכבר התגברת עליו-שברור מאליו שאת כבר לא אוכלת אותו אז תקחי על עצמך עוד משהו כזה.

לפני כמה שנים שמעתי מהמורה שלי עצה: כשאנחנו רוצות לאכול למשל עוגה, להתגבר ובכלל לא לאכול זה קשה. אז במקום זה לעשות "דחיית סיפוקים". להחליט שאני לא אוכלת אותה עכשיו אלא דוחה את זה לעוד רבע שעה, עוד שעה. כמה שאני מסוגלת. הדחיה הזמנית הזו יכולה להוציא ממני את הרצון לאכול אותה וכך אתגבר לגמרי. וגם אם לא הצלחתי להתגבר ואחרי כל הדחיות אכלתי אותה בסוף, [יש לכל רגע ורגע של התגברות חשיבות רבה וחיזוק גדול של כח השליטה העצמית].

בכלל, תזכרי שלכל התגברות שהיא (בנושא תאוות אכילה ובכל נושא אחר) יש הרבה חשיבות, גם אם בפעם אחרת לא הצלחת להתגבר. לא להתייאש כשיש כשאת לא מצליחה. תשמחי מכל הצלחה והתגברות ולאט לאט תתקדמי עוד ועוד.

דבר אחרון: [חשוב מאוד כשאנחנו עובדים על תאוות האכילה לשים לב שלא נגיע, ח"ו, לפגיעה בגוף]. כמו שכתבתי בהתחלה הגוף זקוק לאוכל כדי להתקיים ואנחנו צריכים לספק לגוף את צרכיו. (שמירת הגוף זה הרבה מה [כן] לאכול ולא רק מה לא).

ובכלל בעבודת המידות צריך להזהר לעשות את הדברים בקצב נכון ומתאים ולא לרוץ מדי קדימה בצורה שאח"כ עלולה להפיל אותנו.
בהצלחה.
חיים טובים בריאים ושמחים.
בשורות טובות.
חיה.
haya656@shoresh.org.il