''שמע ישראל''

שואלת יקרת מועדים לשמחה ושלום רב,

מצווה לקרות קריאת שמע שחרית וערבית, שנאמר 'ודברת בם... ובשכבך ובקומך'.

קריאת שמע בשלימותה כוללת:
1.פרשת שמע (דברים ו' ד'-ח').
2.פרשת והיה אם שמוע (שם י"א י"ג-כ"א)
3.ופרשת ציצית (במדבר ט"ו ל"ז-מ"א).

אומרת הגמרא בירושלמי: "מפני מה קורין פרשיות הללו בכל יום? מפני [שעשרת הדברות כלולין בה]: אנכי - שמע ישראל; לא יהיה לך - ה' אחד; לא תשא – ואהבת. מאן דרחים למלכא לא משתבע בשמיה לשקרא, זכור את יום השבת - למען תזכרו."

[הפסוק הראשון]
הפסוק הראשון בקריאת שמע, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, הוא יחוד השם וקבלת עול מלכות שמים.

כתב אבודרהם: "שמע" הוא דרך עדות, כאילו כל אחד אומר לחבירו: שמע! שאני מאמין כי ה' אלהינו הוא יחיד בעולמו. ולכן עי"ן של שמע גדולה שהוא סימן "עד".
וכתב עוד: שמע נוטריקון: ש'או מ'רום ע'יניכם,
מתי? ש'חרית מ'נחה ע'רבית,
למי? ש'די מ'לך ע'לית,
ואם תעשה כן תקבל עליך ע'ול מ'לכות ש'מים (עי' ילקוט רמז תתל"ה).

הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו. רב אחא משום ר' יהודה אומר כיון שכוון לבו בפרק ראשון שוב אינו צריך, ור' מאיר סבר כי די בפסוק הראשון לכוונה הלב. סומכוס אומר: כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. ר' ירמיה אמר כיון דאמליכיתה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכים.
ר' יהודה הנשיא כשהיה שונה לתלמידיו והגיע זמן קריאת שמע, היה מפסיק ואומר הפסוק הראשון בלחש, והיה מעביר ידו על פניו לקבל עליו עול מלכות שמים (ברכות י"ג). פירש הרא"ש, שעשה כן כדי שיוכל לכוון, מפני שהיה יושב לפני הצבור, ולא מצי לכוין בעינים פתוחות. וכן נוהגין עתה כל הקורין קריאת שמע, כדי שלא יסתכלו בדבר אחר ויוכלו לכוין כראוי (לבוש סי' ס' ה').

* נוהגים לכסות העיניים ביד בזמן קריאת פסוק ראשון של ק"ש. הטעם: "כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון".
* המנהג לכסות בקצות האצבעות: יש נוהגים לכסות העיניים בשעת קריאת פסוק ראשון של ק"ש ע"י זקיפת קצות האצבעות מעל העיניים ואח"כ לנשקם. והטעם: שע"י זקיפת שלש האצבעות אצבע, אמה וקמיצה יוצרים צורת האות שי"ן, מכפיפת האגודל נוצרת האות דל"ת,
ומהזרת האות יו"ד וצרופן: ש-ד-י.
["שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד"].
*"שמע" – פירושו קבלה, וגם פירושו הבנה, דהיינו שכשאומר "שמע ישראל" יכוין פירוש הפסוק "קבל והבן ישראל", כלומר, קבל דברים אלו והבינם ותדעם שתאמין בהם, ומה הם דברים אלו? "ה' אלוקינו ה' אחד", כלומר, ה' הוא אלוקינו, וגם ה' הוא אחד.
* וכשמזכיר שם הוי"ה (שם ה') בקריאת שמע, יכוין פירוש קריאתו – שהשם יתברך הוא "אדון הכל" ופירוש כתיבתו, שהשם יתברך "היה הווה ויהיה" (כי שם ה' נקרא בלשון אדנות, ואילו כתיבתו היא מלשון הויה, באותיות יו"ד וה"א וו"ו וה"א). וכשאומר תיבת "אלוקינו", יכוין שהשם יתברך הוא "תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם".
* "אחד"- כשאומר אות אל"ף של תיבת "אחד" יכוין שהשם יתברך הוא אחד, וכשאומר אות חי"ת, יכוין שהשם יתברך יחיד בשבעה רקיעים וכן בארץ. (שביחד הם שמונה, כמנין ח'), וכשאומר אות דל"ת של אחד, יכוין שהשם יתברך מושל בארבע רוחות העולם.
* וכל זה הוא על פי מה שכתבו גדולי הפוסקים והמפרשים בדורות המאוחרים, אולם רבותינו חכמי הש"ס, לא ביארו לנו כלל פסוקים אלו, רק כתבו שכל אדם חייב לכוין בפסוקים אלו, ושאם לא כיון לא יצא ידי חובתו. ומכאן אנו למדים, כי אין חיוב מעיקר הדין לכוין בכל הכוונות שכתבנו, ועל כן, מי שקשה עליו הדבר, די לו בהחלט, שיכוין רק הכוונה הפשוטה ביותר של פסוק זה, דהיינו, שמע (עם) ישראל, ה' שהוא אלקינו, ה' הוא אחד. ודיו בכך.
* ולכן, מי שלא כיון בפסוק ראשון של קריאת שמע (וכן באמירת ברוך שם כבוד מלכותו כמו שנבאר), לא יצא ידי חובתו במצות קריאת שמע. והכוונה שיש לכוין בכדי לצאת ידי חובה, היא הכוונה הפשוטה, כלומר, שמע (עם) ישראל, ה' שהוא אלקינו, ה' הוא אחד.

[לסיכום:]
נמצאת כוונת פסוק זה כך היא:
"שמע" – קבל והבן,
עם "ישראל"-
"ה' " - אדון הכל היה הוה ויהיה,
"אלוקינו" – שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם,
"ה' " – אדון הכל היה הוה ויהיה,
"אחד" = א' – ה' הוא היחיד, ח' – יחיד בשבעה רקיעים ובארץ, ד' – מושל בארבע רוחות העולם.

כוונה זו אינה מסובכת כלל וככל שמתרגלים אליה היא נעשית בנקל.

מועדים לשמחה,
שלמה,
shlomo@makshivim.org.il