שאלה
שבוע טוב ומבורך לצוות!
ברצוני לשאול אותכם האם מוכרת לכם סוגיית אמיתות פגישתם של שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון אשר מסופרת לנו במגילת תענית.
השאלה עלתה לי לאחר קריאה ספרו של הרב בנימין לאו "חכמים" – ימי בית שני, בספר מתאר הרב את דמותו ותקופתו של שמעון הצדיק ובין השאר מספר על הפגישה המדוברת, הרב כותב (עמ' 41) "גם אם ההסתברות ההיסטורית למפגש בין שמעון הצדיק לאלכסנדר הגדול אינה גדולה, יש להבין את מניעם של חז"ל להפגיש בין השניים", לאחר מכן ממשיך הרב בתיאורו המרתק של העניין, ובהערה שמפנה אותנו (הערה 13- פרק ראשון,ע"מ 87) כותב בין השאר לאחר מראה המקור של הסיפור ("מגילת תענית ומדרש רבה י"ג ה ועוד"), כי "ברור לכל שמפגש זה לא יכול היה להתקיים בהיסטוריה (ראו הערותיה של ו' נעם, מגילת תענית, עמ' 262-265), אולם לנו חשובה מסורתם של חז"ל שביקשו לעמת את השניים כמייצגי עימות ומעבר בין תקופה לתקופה".
וגם, בהמשך אותו פרק על דמותו של שמעון הצדיק מספר הרב (עמ' 42) על מסורת בידינו (סוכליון למגילת תענית כב שבט, סוטה ל"ג ע"א) שבימיו של קלגולה, כ 450 שנה מאוחר יותר לאלכסנדר (!?) "שבימיו נשלחה משלחת להפר את עצתו הרעה להעמיד צלם בהיכל, ובראש המשלחת מעמידה המסורת את אותו שמעון הצדיק (!?).
קריאת שורות אלו ותיאורו של הרב העמידה בפני שאלות והרהורים קשים על עצם נאמנות של המקורות התלמודיים (שלפני זה נראו לי כנאמנים ביותר) כמסמכים היסטוריים, אני מבין את רצון הרב שרצה להראות את העניין מבחינה פילוסופית כנסיון העמדה של חז"ל לעימות שני דרכי עולם ששני אנשים אלו יצגו בחייהם, אך הדבר גרם לי להרגשה כבדה מאוד של חוסר אמון כלפי כל ה"מערכת".
אני חייב להגיד כי בשאלה זו אין ח"ו שום התרסה כלפי הרב בנימין לאו וכי אני מאוד נהנתי לקרוא את ספרו המדובר אך ההרגשה הזאת מטרידה אותי כבר זמן רב ואינה נותנת לי מנוח.
אשמח מאוד לשמוע דעתכם בעניין מסורות אלו וכיצד אוכל להחזיר לעצמי את הרגשת הביטחון כלפי המקורות התלמודיים)
מבש סליחה על אריכות המכתב, פשוט העניין מאוד הטריד אותי.
עמיחי
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שאלת נאמנותם ההיסטורית של דברי חז"ל הינה שאלה עמוקה ורחבה הטעונה ליבון ובירור מעמיק, ואינני מוסמך או יודע מספיק בכדי להתייחס לכך באופן מלא. עם זאת הגישה המוצגת בספרו של הרב לאו הינה גישה מוכרת וידועה הטוענת כי חז"ל אינם משמשים תמיד כמוסרי ידיעות היסטוריות וכמספרי סיפורים, אלא תפקידם העיקרי הוא להבעיר מסרים חינוכיים וערכיים תוך שימוש בתקדימים וסיפורים היסטוריים.
תופעה דומה מוכרת לנו בספר הכוזרי - ריה"ל מסרטט לפנינו סיפור המפגיש בין מלך כוזר לחכמים משלשת הדתות, סיפור שנאמנותו ההיסטורית מוטלת בספק רב. ומובן כמעט לכל לומד כי ריה"ל משתמש בסיפור ההסטורי על התיהדותם של הכוזרים, בכדי לחבר את ספרו הפילוסופי, ולצוך זה משלים הוא פרטים ומרחיב את הסיפור ההסטורי עצמו.
אין בכך כדי לפגום בחשיבותו ובקדושתו של ספר הכוזרי, ואין בכך אף לפגום בקדושת דברי חז"ל ובתוקפם.
מקווה שהייתי לעזר
עקיבא
(המשיב אינו היסטוריון)