שמירת נגיעה בימינו - למה יש כל כך הרבה שלא מקפידים על זה?

שלום לך,
את שואלת שאלות חשובות מאד, שנוגעות בתופעה כואבת בחברה כולה, וכואבת במיוחד כשהיא מצויה בחברה הדתית.

לך מגיע כל הכבוד על שאינך נגררת אחרי התופעה הזו, אני בטוח שזה לא קל כל כך. למען האמת קצת מצחיק לשבח על דבר כה בסיסי, אבל בזמנים כמו שלנו- כל אחד שנשמר ומצליח לשמור על צניעותו מגיע לו צל"ש..


מצד ההלכה, כפי שאמרת את- מגע בין גברים לנשים אסור.
אין מחלוקת בדבר. אשכנזים, ספרדים, תימנים, הודים וכל תפוצה אחרת.
בשולחן ערוך נפסק- "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז...” וכן- “או שחבק ונשק ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה".
ישנה מחלוקת האם האיסור הינו מן התורה או מדברי חכמים, אבל אסור.


כדי להשיב על שאלותייך הרשי לי להקדים..

לפעמים אנחנו מסתכלים על מציאות מבחוץ והיא נראית זוהרת ומרשימה, אך אם מתבוננים מקרוב- ניתן להבחין שהיא סתם עוד בלון נפוח.
כוכבי טלויזיה למשל, בדרנים, שחקנים וכו'- להם לא חסר כלום.. זה ברור. יש להם הכל בחיים והם גם יודעים להינות מהם. עד שפתאום הכל מתרסק, ומוצאים כוכב נופל, תלוי בתא של המקלחת... התאבד.

אם תקחי מכונית מודרנית, חדשה, שנת 2008- תהיה זו מכונית פאר, עם עיצוב מדהים, נוחות מירבית, נסיעה חלקה וכו'.. מכונית יפיפיה באמת. כיף לנסוע באחת כזו..
הבעיה במכוניות של ימינו היא השלדה, והחומרים מהם עשויה המעטפת של המכונית. השלדה חלשה וחלקים גדולים מהמכונית עשויים פח חלש ופלסטיק, קריטי מאד במקרה של התנגשות. ברגע של תאונה חלילה היופי של המכונית והנוחות שלה לא שווים כלום.
מכונית יפה ונוחה.. אך עם זאת חזקה- זה דבר מעולה, אין לנו בעיה עם מכשירים יפים, אבל קודם כל מה שחשוב הוא הבטיחות והשמירה על החיים.

כשאנו מסתכלים על בני נוער המתנהגים אחד עם השני בחוסר צניעות, זו יכולה להיראות מציאות יפה מבחוץ. אולי באמת גם נראה אותם נהנים, צוחקים וסך הכל די נחמד להם, אך כל זה בהסתכלות השטחית והחיצונית. אם מתסכלים קצת פנימה וחודרים יותר לעומק מגלים שהכל רקוב מבפנים, רקב שממלא חלל של ריק.
אבל.. מי אמר בעצם? מי אמר שזה כל כך גרוע? אם יש דבר טוב ומהנה בחיים אין זה אומר בהכרח שהוא רע..

לכך יש לנו תשובה פשוטה..
הקב"ה! הוא ציווה עלינו להתרחק מהעריות (כלומר- קרבה האסורה בין נשים לגברים). עייני בויקרא יח, יט.
העובדה שהקב"ה מצווה אותנו להתרחק מדבר מסויים, מעידה שכנראה יש כאן משהו שיכול להזיק, משהו לא בריא לנפש האדם. כאבא המזהיר את בנו לא להתקרב לאש יותר מדי, כי הוא יכול להינזק.

משום כך חז"ל הוסיפו גם הם גדרים והרחקות, כמו למשל דוד המלך שאסר ייחוד עם אשה פנויה, חוץ מאיסור התורה להתייחד עם נשואה.
אם נלך בשבילים שסימנו לנו נוכל לחיות חיים הרבה יותר בריאים, מלאים, ועשירים באמת.


אבל מה הטעם? למה באמת ציווה אותנו הקב"ה להתרחק כל כך?
את התשובה האמתית על כך אנחנו לא באמת יודעים. מצוותיו של הקב"ה הן כגזרות מלך, אנחנו לא מבינים את טעמן (מגילה כה עמוד א). אבל אנחנו כן יכולים לנסות ולהבין מה ניתן ללמוד מהן.

[התורה מדריכה אותנו שהקשר בין נשים לגברים יהיה פנימי, של עולם הנפש שלהם, לא רק קשר פיזי.
הקשר הפיזי חשוב מאד, כשהוא מגיע בזמן הנכון ובצורה הנכונה.]
חשמל הוא דבר חשוב.. מה היינו עושים היום בלעדיו? אבל צריך לדעת שיש לשמור על כללי זהירות, כי הוא גם יכול להיות מזיק. אם לא מגבילים את הזרם רק לחוטים בטוחים, דרך שקע על פי התקן, ועם תקע שאינו עושה בעיות, אפשר חלילה להתחשמל. אם הולכים יחפים, ומחברים מוצר חשמלי עם ידיים רטובות.. זו סכנה.
איך אפשר לדעת ממה להיזהר? שואלים את חברת החשמל..

איך ניתן לדעת מאיזה דברים עלינו להיזהר בעולם שלנו כדי לשמור על נפש עדינה וטהורה?
לכך נתן לנו הקב"ה את התורה. היא המלמדת אותנו ומדריכה מהם השבילים הטובים, ומאילו דרכים טוב להישמר.
חז"ל אומרים זאת בדרך משל, שכשהקב"ה ברא את העולם- הסתכל בתורה וברא אותו, כמו מהנדס המתכנן ובונה את הבניין. זהו משל המלמד שהעולם לא מתנהל רק במישור הפיזי, אלא גם במישור הרוחני- ובכדי לדעת כיצד לפעול ואיזו היא הדרך הנכונה, עלינו פשוט להסתכל ב'תכנית הבנייה'. ה'מהנדס' מלמד אותנו איך צריך להתנהג כדי לחיות חיים בריאים.

כיוון שאנחנו רוצים להגיע לקשר מהותי יותר בין איש לאשה, אנחנו צריכים להיזהר לא להיתפס רק לחיצוניות, רק לקשר הפיזי. גם לו יש חשיבות, אבל רק אם הוא מגיע מתוך קישור וחיבור פנימי עמוק, ובזמן המתאים.
כך אפשר לפתח אהבה שאינה תלויה בדבר. כך יוכל הבעל לומר לאשתו- שמרתי את עצמי רק לך, לא הבטתי באחרות,ולא נגעתי בהן... ואף האשה תוכל לומר לבעל- בעלי היקר, כל השנים האלה שמרתי את עצמי רק בשבילך..

קשר פיזי הוא לא רק בנגיעה. גם כשבן ובת מדברים, או נמצאים יותר מדי ביחד.. אין זה דבר טוב. זה אסור על פי ההלכה (להתרחק מאד מאד), וזה גם מגרה יותר מדי את היצרים.
כמו שיש לאדם צורך לאכול, ויש לו ממילא רצון לאכול- גם לאדם יש גם רצון לקשר עם בן המין השני, ויש יצר מאד חזק שמושך לשם. הכח הכי חזק באדם.
וכמו שיש אנשים שאוכלים יתר על המידה ובריאותם הולכת ופוחתת בגלל כולסטרול, שומן וכו', כך גם מי שנמשך יותר מדי אחר יצר העריות- יש לו חוסר בריאות נפשית.
אוכל הוא דבר טוב, הוא מקיים את האדם הפרטי... גם יצר העריות הוא דבר טוב, בלעדיו לא היו אנשים נושאים נשים ולא היה המשך. הוא מקיים את המין האנושי. אך כל דבר צריך להגיע במידה. בשביל האוכל יש לנו רופא, שיכול לומר מה מותר ומה אסור, כמה ולמה. בנושא של בינו לבינה באה התורה ומדריכה אותנו, ובאים חז"ל ומלמדים אותנו. כאן כבר אי אפשר להסתפק רק ברופאים, זו מלאכה הרבה יותר עדינה ורוחנית. מלאכה קדושה.
קידושי אשה לאיש.

הייתי מציע לך לברר עוד קצת את הנושא הזה, הוא חשוב מאד, כמו שראיתי שהבנת גם את בשאלתך.
בנוגע להלכות תוכלי לעיין בקיצור שולחן ערוך, סימן קנב.
ישנו גם הספר של הרב אבינר- גן נעול.

וישנם ספרים בהם ניתן לעיין בנושא הצניעות.
"כתנות אור”- אסופת מאמרים של רבנים שונים.
"קדושים תהיו”- של הרב כ"ץ
"מול מבוכת המתירנות" של הרבנית רחל נריה.
ישנו גם הספר "מגע הקסם", בו את יכולה לעיין קצת על שמירת הנגיעה.
www.olam-jew.com/word/maga.doc

ויש עוד חוברת לימוד חדשה שיוצאת מישיבת מרכז הרב, ממש מומלצת. כתובה בלשון ברורה ופשוטה, ומביאה זווית ראייה חדשה על המציאות שלנו.
החוברת נקראת "בשביל הנשמה- הצנע לכת" חוברת חודש תמוז-אב.

אם לא תמצאי, יש כאן קישור >>
http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/

את שואלת על החברה- איך יכול להיות שהנוער המובחר במדינה מתעסק כל הזמן רק בעניינים כאלה, וכיצד יתכן שהוא עובר על חוקי התורה. מה ההבדל בכלל בין שבת וכשרות לבין שמירת נגיעה..?

אז ראשית כל צריך לזכור שגם לנו יש במה להשתפר, בכל התחומים וגם בתחום שאת מעלה.
את זה אולי אנחנו אומרים עם חיוך קטן, שיש לו משמעות, אבל ברצינות גמורה.
אם נותנים לנו שם תואר מסויים זה לא אומר בהכרח שאנחנו ראויים לו. אולי זה כן מעיד שיש למה לצפות מאיתנו, וקודם כל- לנו מעצמנו.
אנחנו גם נחשבים ונראים כנוער הטוב יותר, כי הכל יחסי. אמנם חלקנו מתנהגים לא כל כך טוב ואפילו רע, אבל יש המתנהגים בצורה זולה הרבה יותר ושקועים בגוף בבורות שאנחנו לא מכירים ב"ה, ובע"ה שגם הם לא יכירו. חלקם אפילו לא יודעים שיש תחליף לחיים שלהם.


אולי את חושבת שחוסר הצניעות בין בנים לבנות הוא בעיה חדשה.. של הדור שלנו.
הביטי מה אומר הרמב"ם (סוף הלכות איסורי ביאה)-
"אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות אמרו חכמים בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקבלו מצוה זו בתרעומות ובכיה שנאמר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות.
ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות ועוד אמרו חכמים רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע".

זה לא תירוץ, אלא רק בא לומר לנו כמה קשה ההתמודדות וכמה אנחנו צריכים לנסות ולהתגבר על היצר.
החידוש בדור שלנו הוא שהדבר נעשה בפרהסיה. אנשים מתנהגים בפריצות בגלוי, בטלויזיה, באינטרנט ובסופו של דבר גם ברחובות. זה גרוע בהרבה, אין ספק. אבל צריך לזכור שהנוער לא עושה זאת כי הוא 'שם פס' על התורה, או מתוך מחשבה רעה כלשהי... אלא הפוך- מחוסר מחשבה, ומתוך נפילה ליצר הרע.


למה בכל זאת הנוער שלנו נחשב למובחר?

אני חושב שיש בציבור שלנו דגש מאד גדול על חינוך, בין השאר חינוך למעורבות חברתית, ולכן אנשים באמת גדלים להיות יותר טובים. תמיד יש מקומות שיותר ויש פחות, אבל לרוב זה נכון גם ברמת הפרט וגם ברמת הכלל.
חז"ל אומרים- “בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". ב"ה אצלנו בציבור יש חינוך מתוך תורה, יחד עם חסד וחיי חברה. ככל שהם באים יותר מתוך תורה, כך גם חיי החברה נראים טובים הרבה יותר.
לכן גם כשאת רואה אנשים שהולכים לתנועת נוער, שם יש בנים ובנות שנמצאים כל הזמן אחד עם השני, מדברים, צוחקים, ואולי אפילו נוגעים... בכל זאת תראי אותם גם הולכים לגמ"חים שונים, עוזרים לזקנה לחצות את הכביש וקמים מפני אדם מבוגר באוטובוס.
עצם העובדה שגם מדברים בתנועות הנוער שלנו על הנושאים האלה מעידה על כך שלא נפלנו יותר מדי. יש אמנם כאלה שיותר ויש פחות, אבל כתנועה, כציבור, אנחנו נמצאים במקום יותר טוב, והעיקר- [בשאיפה לעלות].
שימי לב שדוקא אלה הנקראים יותר 'דוסים', הם אלה שפעמים רבות מצויים יותר גם בפעילויות כאלה, ינהגו יותר כבוד בזקנים וכו'.


בני הנוער בימינו אינם רעים ח”ו, הם פשוט לא מבינים את הכיעור שבעניין ואת ההרס הנפשי שהם גורמים לעצמם. רובם גם לא יודע עד כמה זה איסור חמור בהלכה.

מה אפשר לעשות בעניין?
זו שאלה מצויינת.. וצריך לדעת שאפשר לעשות.

צריך פשוט לחנך לצניעות, ואין הכוונה רק לצניעות בין בנים לבנות, אלא צניעות בכל מעשינו. "הגיד לך אדם מה טוב ומה ד' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוקיך".
אמנם הפשוט הזה אינו כל כך פשוט, אבל הוא אפשרי.
אנחנו צריכים לבנות חברה יותר זכה ונקייה. כמו שאנחנו לא יכולים לחיות כל הזמן באויר המחניק של התחבורה, הסיגריות וכו', אף על פי שנדמה לנו שאנחנו מסתדרים יפה- כך גם בחברה שאינה נקיה מבחינת צניעות אי אפשר באמת להלך בלי להיפגע.
מי שמעשן ניזוק בצורה הכי חריפה, אבל גם הסביבה נפגעת. יש אוירה עכורה.

באופן כללי מאד- צריך פשוט ללמוד את הנושא של הצניעות. לדעת אותו, להכיר אותו, להבין ולהפנים.
קודם כל, לדעת את ההלכות. אחר כך אפשר גם לעיין ולהעמיק בענייני הצניעות בספרים שהזכרנו למעלה וכמובן במקומות נוספים. עם רבנים בכיתה, או בסניף. אם המדריך מתאים לכך זאת גם אפשרות.
להבין את החשיבות של הנושא הזה בשבילנו, ולדעת כמה אנחנו נפגעים מהמציאות המגעילה שמסביבנו. אם בשנים האחרונות התחילו לדבר על נושא זיהום הסביבה בצורה אינטנסיבית יותר, לא מופקע שעוד כמה שנים ידברו על עניין הצניעות. אבל אנחנו צריכים לעורר לזה..!

וכמו בכל דבר, קודם כל לנסות לתקן כמה שאפשר את עצמנו, ואשרייך שאת הולכת בדרך זו.
שלושה סימנים יש בהם באומה זו- ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.
הביישנות, שהיא הצניעות, היא מידה טבעית לנו, אנחנו צריכים רק לחשוף אותה ולהראות אותה גם בחוץ, ולא לכסות אותה עם כל מני שכבות עבות ומלוכלכות.

אם יש לך שאלות נוספות, יותר מנשמח להשיב ולענות.

בהצלחה רבה,
ניר
חברים מקשיבים.