שליחות כלפי חילונים?

אכן אהרן אתה צודק, היהדות אינה דת מיסיונרית, ומעולם לא הייתה כזאת. בראיית העולם היהודי יש מקום ותפקיד משמעותי גם לאנשים שאינם יהודים. יש אנשים שתפקידם הוא פשוט להיות "גוי" וזה ממש לא פשוט – גם לכך יש כללים וגדרים (בדגש על 7 מצוות בני נוח).
בניגוד לכך, בחלק גדול מהדתות המונותאיסטיות (מאמינות באל אחד) האחרות (בדגש על מרבית פלגי הנצרות והאסלאם) העולם מתחלק למאמינים ולכופרים, כשחובה על כל מאמין להמיר את דתם של הכופרים.
נכון, גם ביהדות יש "מומרים" (גרים), אבל מסלול זה לא מיועד לכל הגויים, אלא למטי-מעט מתוכם, וגם אותם צריך לנסות לשכנע שלא להתגייר, ולהערים עליהם קשים עד שיהיה ברור שזהו אכן רצונם באמת ובתמים ומהסיבות הנכונות.

כל זה השתנה במאתיים השנים האחרונות עם התפתחות תופעה חדשה ביהדות – החילונות. לראשונה ישנו ציבור מאורגן וגדול של יהודים שאינם הולכים בדרך האמת, ושאותם יש עניין "להחזיר בתשובה".
אשר למקורות העניין – מכיוון שמדובר בתופעה חדשה יחסית, לא ניתן למצוא התייחסויות ישירות אליה במקורות הקדומים. עם זאת, יש התייחסויות רבות למישור הפרטני – של יחיד מישראל שעובר על מצוות התורה. הבסיס ליחס לאדם כזה נמצא כבר בתורה עצמה במצווה "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא י"ט/יז), כלומר, כשיהודי אחר חוטא, חובה עלייך להצביע על טעותו ולסייע לכוון אותו לכיוון הנכון. דרך המפרשים על אתר, ובעיקר במדרש רבה על הפסוק, תוכל למצוא מקורות רבים המתייחסים לנושא.
כמובן שגם זה לא פשוט. אין הכוונה לעמוד ברחוב ולהטיף מוסר. חלק מהותי מהמצווה הוא לדעת מה לומר ואיך לומר זאת – "כשם שחובה לומר דבר שנשמע, כך חובה שלא לומר דבר שאינו נשמע". זה גם לא דבר שכל אחד צריך להתעסק איתו. רק מי שכבר בטוח בצדקת דרכנו שלנו, ובעל ידע ובקיאות בה במידה מספקת בכדי להסביר אותה לאחרים בלי להתבלבל ולהטעות אותם יכול לפעול לכך.
אך במקביל, חשוב לזכור שהצעד הראשון והבסיסי ביותר ליחס לחילונים הינו "קירוב לבבות". גם אתה, או כל אחד אחר שלא מתעסק בכך ישירות יכולים לתרום רבות לערך החשוב של אחדות העם במעשים פשוטים שירבו אהבה והבנה בין הציבורים השונים בארצנו.

בברכה, שחר, צוות ישיבת הר-עציון