רווקות מאוחרת ולחוצי חתונה- מה זה?!

שלום לך יקרה!
קודם כל- אני מתנצלת על זה שעוד לא קיבלת תשובות לשאלות שלך.
הרבה פעמים יש עומס מטורף עלינו, המשיבים, ולוקח זמן לענות.
אם יש שאלה ששאלת ועדיין דחוף לך לקבל עליה תשובה- תשלחי אותה שוב ותכתבי שזה כבר פעם שנייה שאת שואלת ותשמחי לתשובה מהירה.

ולשאלה שלך-
את שואלת על מצב מאד לא פשוט בדור שלנו.
מצד אחד- תופעת רווקות מאוחרת.
ומצד שני- תופעת נישואים מוקדמים.
התופעות עוד כל כך חיות בתוכנו שקצת קשה לנתח אותן מבחוץ, אבל ננסה קצת בכל זאת.

בראיה שלי (ולא רק שלי..), שתי התופעות האלו מאד קשורות אחת לשנייה.
הדור שלנו היום הוא דור הרבה יותר מודע ושואף לחיות חיים בצורה עמוקה.
זה מתבטא בחיים הדתיים שלנו- אנחנו רוצים להרגיש, לחוות, לעבוד את ה´ בצורה יותר "חיה",
וזה מתבטא גם בקשרים עם אנשים.
את תגדירי "חברה טובה" אחרת ממה שאמא שלך הגדירה.
לנו היום הרבה יותר חשוב עומק הקשר, ההבנה, הכנות והדיבור הפתוח, בהשוואה לדורות הקודמים.
אנחנו לא מסתפקים בחברות שטחית, אנחנו רוצים משהו הרבה יותר עמוק וממלא.
וזו אחת הסיבות לדעתי לתופעת הרווקות המאוחרת.
השאיפה לקשר פנימי ומהותי גורמת לחיפוש הרבה יותר דקדקני ואולי פחות "זורם".

יש מה לבקר בתופעה הזאת ויכול להיות שאנחנו קצת נסחפים מדי, אבל אני רואה את זה כתהליך נכון ובריא במהותו, רק אולי צריך קצת לאזן אותו ולתת כלים לחיפוש נכון.

במקביל לתופעת הרווקות המאוחרת התפתחה תופעת הנישואים המוקדמים.
הפחד לא להתחתן כשרואים מסביבך כל כך הרבה רווקים מבוגרים יכול לגרום לנסות להקדים את הנישואין.
במיוחד אם יש חבר בגיל הזה, וגם ככה קשה לשמור נגיעה.

את מדברת על מושג של "בניה עצמית" ואת צודקת בקשר אליו.
את צודקת שמדגישים מאד את המחויבות הכרוכה בבניית בית ואת המוכנות הנפשית והבגרות שצריכה להיות למי שרוצה להיכנס לזה בצורה נכונה.
אני לא בטוחה שהבנתי אותך נכון, אבל כשכתבת על הבניה האישית שצריכה להיות לפני חתונה הכללת אותה גם על גילאי 18-20, נכון?
ממה שאני מכירה מתשובות שאנחנו עונים לבני נוער, את עניין הבנייה האישית אנחנו מזכירים בדרך כלל לגבי חברויות בגילאי תיכון, ששם ברור שאין עדיין כלים להקים בית וכל אחד צריך להתעסק בבנייה הרוחנית, האישית, הנפשית והחברתית שלו בלי לערב גם קשר זוגי.

אבל לגבי גילאים יותר מבוגרים, מ-18 ומעלה, אני חושבת שהתשובה קצת יותר מורכבת.
יש כאלה (אמנם מעטים, אבל קיימים) שמוכנים להקמת בית כבר בגיל 18 ויש כאלה שממש לא וצריכים עוד לעבור דברים כדי להיות מוכנים.
יש כאלה שמוצאים את בן/בת הזוג שלהם בצורה טבעית (סניף, התנדבויות, אח של חברה וכו´) וכשנכנסים לקשר בגילאים האלה כבר לא שייך לעצור אותו ויותר נכון להתחתן.
אבל לדעתי אין לזה חוקים וכללים שמתאימים לכולם.

את נשמעת מבולבלת מעודף הרעיונות ושני הקצוות שאת רואה.
ואת צודקת, זה באמת מבלבל.
אבל נראה לי שהדבר הכי טוב שתוכלי לעשות עם עצמך זה להתנתק רגע מכל מה שקורה מסביב,
להיכנס פנימה- לתוכך, ולהקשיב למה ש[את] רוצה, למה של[לך] מתאים.

ממה שכתבת נשמע שאת ממש לא בקטע להתחתן עכשיו.
הגיוני לגמרי. את בסך הכל בת 18, לא?
את יכולה להרגיש לגמרי בנוח...
את מרגישה שאת צריכה עוד זמן לבנות את עצמך, לעשות שירות לאומי ואחר כך לבדוק איך את ממשיכה הלאה וזה אחלה.
תני לעצמך את ההרגשה הנוחה, למרות שיש מסביבך בנות שלחוצות להתחתן.
מאד חשוב שתהיי קשובה לעצמך ולמה שמתאים [לך] בלבד, למרות שהדיבורים על חתונה יכולים להיות לפעמים מאד מושכים.
ובעזרת ה´, כשיגיע הזמן לחשוב על זה, את כבר תרגישי לבד שזה מה שאת רוצה ונכון לך לעשות.

יקרה,
שיהיה המון ב"הצלחה בבחירות שלך, בשירות ובכלל בחיים.
תזכרי שאת יודעת הכי טוב מה נכון לך (למרות שאף פעם לא מזיק להתייעץ קצת...),
ושבניית בית היא משימה חשובה מאד מאד, אבל יש לה את הזמן שלה.
והוא יגיע, אל דאגה...

מקווה שהצלחתי לסדר קצת את המחשבות בנושא, ואם לא- את מוזמנת בכיף לחזור אלי למייל-
לשאול, להבהיר או לברר. תרגישי חופשי!
שיהיו ימים של טוב,
נעה.
noale@shoresh.org.il