קשרי חברות בין מדש''ים (על קשרים בינו לבינה בצוות הדרכה)

שלום.

ראשית, אין סיבה להתנצל על אריכות השאלה. אדרבא, ככל שהיא כוללת יותר פרטים לנו המשיבים יש יותר מידע שיכול לכוון אותנו לתשובה מתאימה.
באופן כללי את צודקת בהנחה שלך שקשר מקצועי בין מדריכים אמור להתמקד בעניינים שקשורים להדרכה. אבל חלק ממה שעושה אותנו מדריכים כל כך טובים הוא שאנחנו בני אדם ולא מחשבים מהלכים. אנחנו מרגישים לפעמים צורך לשתף, להתבדח, להתייעץ וסתם לדבר עם הסובבים אותנו. שיחות "לא קשורות" לא בהכרח הופכות קשר מקצועי לקשר לא מקצועי. מה שכן, לשיחות כאלה יש פוטנציאל לזרום למקומות שלפחות אחד הצדדים לא תמיד מעוניין בהם, ואז באמת יכול להיווצר בלבול. גם באופן כללי יותר ולאו דווקא בהקשר של הדרכה, ל"שיחות נפש" יש נטייה ליצור אווירה מאוד רגשית ולעורר תחושות של קירבה ורעות – גם אם המשוחחים בכלל לא מתכוונים לזה מלכתחילה. ואז בהחלט יכולות להיווצר התלבטויות אצל כל צד כשלעצמו ואי הבנות בין שני הצדדים.
אז נקודת הפתיחה שלנו היא יחסית טובה מבחינת בהירות הדברים: לך בעצם ברור שאת לא מעוניינת ביחסי "חברות" עם המד"ש, ברור לך שאת לא מרגישה כלפיו משהו מעבר לידידות "רגילה", ואת לא בטוחה מה הוא מרגיש כלפייך, אם כי יש כמה רמזים שמסמנים שאולי הוא מעוניין להעביר את הקשר איתך לפסים אחרים. עכשיו המשימה היא להבהיר לצד השני – המד"ש – את הציפיות שלך לגבי המשך הקשר ביניכם בהקשר של ההדרכה – ובכלל, באופן שמאפשר לכם להמשיך ולהדריך יחד.
איך אפשר לעשות את זה? אחת הדרכים היא להבהיר את הערפל שהכניס אותנו לסיפור הזה מלכתחילה. להסביר למד"ש שקשר מקצועי יכול לכלול גם שיחות בנושאים אחרים, אבל ששיחות כאלה ממש לא מעידות באופן אוטומטי על רצון לקשר של חברות בין בנים לבנות. במיוחד בצוותי הדרכה, שבהם בדרך כלל מתקיים קשר מתמשך בין בנים לבנות מתוקף התפקיד, חשוב להבהיר חד משמעית את הנקודה הזאת. כיוון ששיחה אישית, ואפילו שיחת נפש, היא לא איזה רמז שמסמן בהכרח על רצון ממשי בקשר עמוק, אין סיבה שתרגישי איזו שהיא אשמה על כך שהכנסת כביכול את המד"ש ואותך למצב בעייתי. ולכן את בהחלט יכולה לשבת איתו לשיחה ולהסביר את העניין הזה באופן כללי (שיחות נפש הן לא רמיזה לקשר "רומנטי") ובאופן ספציפי להבהיר שמבחינתך את תשמחי להשאיר את היחסים האישיים שלכם במקום שבו הם נמצאים כרגע: אתם מדריכים יחד, מדברים בכיף מדי פעם באופן כללי אבל לא יותר מזה כרגע (כמובן שאת תמצאי את הניסוח שיהיה לך נוח ומתאים). באופן הזה את גם לא צריכה בעצם לברר מה הוא מרגיש כלפייך. זה גם בעצם לא ממש משנה כיוון שהעמדה שלך לגבי הקשר הרצוי לך ברורה. אם בכל זאת את חוששת שתיווצר מבוכה את יכולה גם להסביר שבאופן כללי רצוי שמדריכים (בן ובת) שיש ביניהם קשר מקצועי קרוב יבהירו מדי פעם את הכוונות שלהם כדי לא ליצור אי הבנות, ואת בחרת לעשות את זה עכשיו, כי הייתה לך תחושה שאולי יש קצת חוסר בהירות סביב העניין הזה בגלל כל השחנ"שים. בכל מקרה, מאוד מאוד (!) מומלץ לקיים את השיחה הזאת באופן ישיר ולא להתפתות להיעזר בקומונרית או בחברות כדי להעביר את המסר. זו דרך כאילו נוחה להימנע ממבוכה אבל בטווח הארוך עלולה רק לסבך עוד יותר את הדברים.
בהזדמנות זו חשוב לי להבהיר חד משמעית שגם במצב שבו בהתחלה מישהי (מדריכה או לא) נמצאת מרצונה בקשר חברי עם מישהו – בשיחות נפש, בדיבורים על רגשות או בתיאור שולחן השבת האידיאלי שלהם – ואחרי זמן מסוים מחליטה שזה לא מתאים לה, יש לה את מלוא הלגיטימציה לומר לחבר (ברגישות כמובן אך מצד שני בנחרצות): "שמע, כבר לא מתאים לי, בוא נעצור את הכיוון הזה". אין צורך להסביר, אין חובה להתנצל, יש קביעת עובדה. יחסים בין אנשים יכולים תמיד להשתנות לכל מיני כיוונים, ומי שלא מפנים את העובדה הזאת כנראה לא לגמרי בשל ליחסים משמעותיים ובוגרים – בהקשר מקצועי או בכל הקשר אחר.
הנקודה שבה את נמצאת כרגע מספקת הזדמנות נוספת (יש המון הזדמנויות בשאלה שלך...) לחדד ולהסביר למה בעצם יש בעיה כללית ורחבה בקשר אישי "מדי" בין מדריכים בצוות מעורב – ודווקא מההיבט המקצועי ולא הדתי (על ההקשר הדתי של הבעיות הקיימות בחברה מעורבת כתבנו כאן ב"חברים מקשיבים" בהרחבה רבה). באופן כללי, למשל בסניף, בית ספר או מקום עבודה, אנשים יכולים להתעניין בבני ובנות המין השני בכל מיני צורות, תלוי כמובן באיזו מין חברה הם נמצאים. אותה בת, לצורך הדוגמא, שמקבלת פנייה מבן בסביבתה שמעוניין בקשר, יכולה להסכים או לסרב. בשני המקרים, אין בדרך כלל לקשר בין השניים השלכות משמעותיות עם אחרים מלבדם, ויש להם אפשרות לבחור להתקרב, להתרחק וגם להתנתק בכל רגע שמתחשק להם. במסגרת של צוות מקצועי יש בעיה: כשמדריך ומדריכה עובדים עם קבוצה אחת, הם בעצם חייבים לוודא שלא תהיינה טלטלות גדולות מדי בקשר האישי ביניהם, כיוון שמצב כזה יכול לחבל בצורה משמעותית ביכולת שלהם להדריך יחד, כלומר ביחסים המקצועיים ביניהם, ולפעמים גם בהדרכה עצמה. למשל, מדריך שמציע למדריכה שאיתו חברות והיא מסרבת, או זוג מדריכים שהיו חברים ואז היא או הוא הפסיקו את הקשר, מן הסתם יתקשו להמשיך ולתפקד מבחינה מקצועית כאילו לא קרה כלום. יכולות להיות ביניהם תחושות מאוד חזקות של מבוכה, אשמה, כעס ועוד. זה לא אומר שמבחינה מקצועית מדובר במשהו "אסור" או קריטי, אבל זה בהחלט סיכון שכדאי להכיר את ההשלכות האפשריות שלו לפני שלוקחים אותו.
אנחנו ב"חברים מקשיבים" התייחסנו בתשובות רבות לנושא של חברה מעורבת ולבעיות שכרוכות בה. עדיין, גם כשכבר נמצאים בחברה כזאת, יש אפשרות לשמור על גבולות מסוימים ולא להיסחף למקומות שלא רוצים להגיע אליהם.
לסיכום: כשיש ערפל הדבר הטוב ביותר הוא לבנות מגדלור שמסמן היכן יש ים והיכן יבשה. ככל שמדברים בצורה ישירה וברורה ומשדרים מסרים ברורים וחד משמעיים – נחסכות אי הבנות ומבוכות שונות ומשונות. את יכולה להבהיר למדריך שאיתך שבין קשר מקצועי "טהור" לבין קשר עמוק של חברות יש עוד הרבה סוגים של יחסים, כמו שבין השחור והלבן יש הרבה גוונים של אפור. הבחירה אם להמשיך לשחנ"ש איתו או לא היא בחירה שלך, ואין לה קשר לסירוב שלך לקשר שאיננו רומנטי או מאוד מאוד קרוב. מצד שני, כיוון שבמקרה המסוים שלך כבר "גילית" שאולי למד"ש שלך יש נטייה להתבלבל קצת במקרים כאלה, כדאי יהיה לחסוך לו את ההתלבטויות ופשוט למצוא אוזן קשבת יותר מתאימה (וכמובן שאנחנו בחברים מקשיבים תמיד נכנסים לקטגוריה של אוזן קשבת כשיש צורך: באתר, במייל או בטלפון).
בהצלחה רבה!
אוהד
nuvy23@gmail.com