קשה לי ואני רוצה להיות שמחה

יקירתי!
ראשית, סליחה גדולה על האיחור בתשובה. אני מקווה שהתשובה תוכל להועיל..

לפני כל דבר שאכתוב לך, לפני כל מה שתחשבי על עצמך ועל העולם - תקראי שוב, בבקשה, את השאלה שלך.
השאלה שלך רוויה ברצון גדול ועוצמתי להיות דבקה בקב"ה, לצעוד בדרך שלך ולעשות לו נחת רוח. וזה דבר מדהים. הרצון לך ניבט בין השורות חזק ועיקבי - ורוצה להיות קרוב קרוב לקב"ה.
אשרייך שזכית!

השאלה שהעלית לא נוגעת רק באירוע מסויים, ולא מדברת על מקרה ספציפי. את כותבת על הרגשה כללית לא כל-כך נעימה של ´מבול´ כביכול של נסיונות קשים, ותחושה כאילו ´ננטשת´ (חלילה חלילה!) על ידי הקדוש ברוך הוא.

רבים טובים ממני כתבו בנושא, ומצאתי כמה תשובות שיעניינו אותך, ולעניות דעתי יכולות לענות לך, או לפחות לעזור בכיווני מחשבה, אבל לפני כן חשוב לי לכתוב לך שני דברים שאני עצמי משתמת בהם בזמנים כאלה, כשיש תחושה כאילו אני בודדה במערכה, כאילו אין מי שצועד לצידי בדרך, כאילו שאין מי שמכוון את השבילים בהם אני הולכת...
הדבר הראשון - ולקחו לי כמה דמעות וימים כאובים להבין את זה - תחושת הבדידות הזו, ה´נטישה´ הזו - היא [תחפושת של ייאוש]. הייאוש הוא כמו ערפל, מעמיד מסך בינך ובין המציאות כפי שרואים אותה בעיניים אמוניות - וחוצץ בינך ובין ההתבוננות האמונית.
יש לייאוש פנים רבות, גם גלויות וגם נסתרות, ואחת מהן, כך גיליתי היא לנטוע בנו תחושה שאנחנו רחוקים מהקב"ה, שהמציאות הולכת נגדנו, כמו רוח שמצליפה בפנינו. והייאוש הזה מנסה לצבוע את ההבנה שלנו, את כל המבט שלנו באפור בלי טיפת שמחה והתחדשות.
הייאוש יכול להתחבא בשיגרה, הוא יכול להתחבא כשמגיעים לתפילה, או לחג... אז... מה עושים?

כאן מגיע הדבר השני - קודם כל עצם הזיהוי - הוא כבר רגל מחוץ לצרה הזו הנקראת ´ייאוש´. מדוע? כי ברגע שאני מודעת לכך שיכול להיות שיש מולי את המכשול, את הייאוש, אני כבר מסתכלת מבט אחר על המציאות שלי.

ועכשיו מה? עכשיו מוטלת עליי משימה גדולה - להתרכז ככל יכולתי בתפילה לרבונו-של-עולם. [תפילה מהלב, תפילה זכה], גם במילים פשוטות, להביע כמה הרצון שלך להידבק בו חזק, כמה אני רוצה לצעוד בשביל שהוא ברא בשבילי. כמה שחשוב לי להוסיף את הגוון לי, את היכולות שלי, לעולם שהוא ברא. להתפלל באמת מלב נשבר (חס וחלילה לא מתוך עצבות, אלא מלב נשבר - שמעתי הסבר על זה שזה מצב כאשר האדם מבין כמה חסר דבר מסויים, והוא מצטער על החיסרון מתוך רצון למלא את החיסרון, מתוך תקווה ואמונה שהחיסרון אינו לחינם ושגם החסר הזה כלול בתוכנית של הקב"ה).

כתבתי לך איך אני מנסה להתגבר על רגעי ייאוש, אבל כמובן שכשם שפרצופינו שונים, גם דרכינו לגירוש הייאוש שונות... ולכן טוב תעשי אם תחשבי בעצמך על הדרכים שלך, על ה´תחבולות´ שלך מול הייאוש.
נראה בעיניי שהנקודה החשובה בעבודת שכרוכה בגירוש הייאוש היא התחדשות ותפילה. התחדשות של נקודת מבט, של מעשים, של מחשבות, ותפילה חזקה מעומק הלב - שבכוחה לשבר חומות.

בסדר. הבנו את הרעיון. אבל איך זה קשור לשמחה? איך אהיה שמחה מזה?
שמחה היא מצב מיוחד מאוד. היא אינה ´רק´ רגש, שמחה היא נקודה פנימית מאוד באדם, שבאה לידי ביטוי באופן חיצוני. הנשמה שלנו כמהה תמיד להידבק ביוצרה, הנשמה שלנו יוצרת בתוכנו את הרצון להדבק בקב"ה, ובכל זמן שאנחנו צועדים איתה יד ביד, בכל זמן שאנחנו מאפשרים לנשמה לנו ´להתבטא´ זה יוצר ´ניצוץ´ של שמחה בתוכנו.
דרכי הביטוי של הנשמה שלנו, לעניות דעתי, אינן, רק דרך התפילה, אלא גם בעזרת הגשמה של כשרונות שנטועים בך בדרך ישרה ונכונה בגבולות מדוייקים ומשורטטים בעדינות - גם הם הוצאה לפועל של הנשמה שלך - גם הם יגרמו בך לשמחה...

הנה קישורים למספר תשובות שנראות לי קשורות..:
- http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=17255
- https://www.kipa.co.il/ask/show/42503
- http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=5124

(כמובן שגם את יכולה לחפש עוד באתר של חברים מקשיבים...)

["רחמנא ליבא בעי"] =הקב"ה רוצה את הלב שלנו, את עומק הרצנות שלנו, הכוונות שלנו, המחשבות שלנו - שמהם מתגלגלים המעשים. עם רצון כמו שלך, אני מאמינה שתצליחי להתגבר על מכשלוי הייאוש, וגם אם ח"ו לפעמים תיפלי - וודאי שגם תקומי! "כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ד´ אור לי" (ישעיהו)

יקרה! אם את מרגישה שלא דייקתי בתשובה, או שלא עניתי לך בכלל, את יותר ממוזמנת ישנו מוקד לפניות ל´חברים מקשיבים´ בימים א´-ה´ מ 21:00 עד 1:00 שמספרו - 6518388 - 02.
את גם יותר ממוזמנת ליצור איתי קשר במייל שכתוב למטה..

ובנתיים,
רק אור וברכה, שמחה וטוב!
שתזכי ונזכה כולנו לשמחה אמתית של נשמתנו,
ולדבקות בקב"ה.

נ.ב. תודה רבה לך על השאלה. בזכותך זכיתי לחשוב שוב על הדברים, להתחדד ולהתחדש... תודה!
חג חירותי ושמח!

אביגיל

avigail.p1@gmail.com