פחד מכישלון חוזר.... (על עצלנות בהתמודדות עם היצר)

שלום לך!


א. כבשי דרחמנא
הגמרא במסכת ברכות (דף י´) מספרת לנו על חזקיהו שהיה חולה, ובא ישעיהו הנביא לבקרו. בעת הביקור מוסר ישעיהו לחזקיהו חדשות רעות ביותר, הוא אומר לו שעוד מעט הוא ימות ואף לא יזכה לעולם הבא. חזקיהו, שהיה מלך צדיק, שואל בפליאה – מה פתאום?.... מסביר לו ישעיהו שכיוון שלא עסק בפריה ורבייה ולא הביא ילדים לעולם – לא יזכה לעולם הבא. חזקיהו מצטדק באומרו שראה ברוח הקודש שיהיו לו בנים רעים שיחטאו לה´. ישעיהו עונה לו תשובה עוצמתית שצריכה להנחות אותנו - “בהדי כבשי דרחמנא למה לך?! מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא – לעביד.” כלומר – מה לך ולחשבונות של הקב"ה?! אתה צריך לעשות את המוטל עליך ולהוליד ילדים ומה שנוח להקב"ה לעשות – הוא יעשה!!!

בסופו של דבר התחתן חזקיהו עם בתו של ישעיהו ונולד להם בן שאכן היה רשע – הלא הוא המלך אחז.

נשאלת השאלה הגדולה – הרי חזקיהו צדק! הוא באמת ילד בסוף בן שהיה רשע! מדוע הקב"ה לא מקבל את ההגיון שמאחורי דבריו?

התשובה היא שאנחנו לא צריכים לנחש (או אפילו לשמוע בנבואה) מה יהיה בעתיד ועל פי זה לקבוע את מעשינו. הרגע היחיד שעלינו להתמקד בו הוא עכשיו. אנחנו לא צריכים להתעמק בחשבונות של הקב"ה...

בסופו של הסיפור אנו רואים שחזקיהו המלך מפנים את המסר של ההתמקדות ברגע. לאחר שישעיהו הודיע לו שהוא עומד למות בתור עונש על מעשיו, אומר חזקיהו לישיעהו שיתן לו את בתו לאישה, ואולי יזכו בזכות מעשיהם הטובים שיצאו ילדים צדיקים. אומר לו ישעיהו שכבר נגזרה גזירת מוות עליו, ואי אפשר לשנותה. אומר לו חזקיהו - “כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים...” הרגע היחיד שאני מתמקד בו הוא עכשיו. גם אם יש חרב על הצוואר, וכבר נראה בבירור שהעתיד הצפוי הוא מוות, אני מתמקד ברגע שמולי. עוד אפשר להתפלל? אז אני אתפלל ואנסה לשנות את הגזירה!

את אומרת שאת יודעת שבסוף היצר הרע ינצח, אולי את אפילו צודקת... אבל איזו רלוונטיות יש לעכשיו? כלום! ברגע זה את יכולה להתקדם? לתקן את המידות? לקיים מצוות? ללמוד תורה? אז תלכי על זה!
מה לנו ולעתיד? את זה נשאיר לקב"ה....

נפלת?
אוקיי, מתחילים מחדש. האם העבר מעניין אותך? לא. האם העתיד של הטיפוס הארוך במעלה הדרך? גם לא...
מה מעניין אותך? אך ורק הרגע הבא. מתמקדים רק בכאן ועכשיו!!!


ב. דאגה מנין?
הסתכלות כזו על החיים מאפשרת לנו להיפטר מהתסכול של העליות והנפילות שמלוות את חיינו. היא מאפשרת לנו להתגבר על הפחדים מפני העתיד הלא ידוע, והיא נותנת לנו כוחות להתנתק מהעבר המעציב והמייאש. כל מה שחשוב הוא עכשיו!!!

אנו מורגלים בסגנון החיים שלנו לעסוק כל הזמן בעתיד ולחטט בו ללא הפסקה. מה יהיה כשנתחיל תיכון, כשנתחיל שירות לאומי או צבא, כשנלמד באוניברסיטה, כשנתקבל לעבודה, כמה נרוויח? איפה נחייה? איך נשלם? מאיפה נשיג?....
במקום לחיות את הרגע, אנו נמצאים במקום אחר לגמרי, כך איננו חיים אף רגע במלואו. איננו חיים כלל, רק דואגים על העבר והעתיד. ישנו שיר רבי אברהם אבן עזרא - “העבר אין והעתיד עדיין, וההווה כהרף עין – אם כן דאגה מנין?”
ראיתי שהרב שטיינזלץ שואל – אם דרך החיים שלנו היא כזו של הסתכלות מתמדת אל רגע שהוא לא עכשיו – אז השאלה בסוף השיר צריכה להיות "אם כן – חיים מניין?!”
אם אדם איננו חי את רגע ההווה שהוא "כהרף עין", הוא מפספס אותו ואין לו חיים!

כמו כן, אומר לנו בעל חובות הלבבות (בהקדמה לשער הבחינה) שאחת הסיבות שאנשים לא מחפשים את ה´ בעולם הזה היא מפני שהם כל הזמן עסוקים בריצה קדימה בעולם הזה. הם רוצים כל כך להתקדם יותר ולהרוויח יותר ולעלות ולהגיע למקום שהוא כאן, שהם לא מסוגלים לעצור ולהסתכל על כל הטובה שהקב"ה משפיע עליהם ברגע הזה...
אני חושב שזה תקף גם להתקדמות רוחנית. כולנו רוצים לעלות מעלה מעלה במעלות התורה והיראה, אולם ריצה ללא הפסקה אינה הדרך. אם נרוץ כל הזמן למקום אחר ולא נשמח במעלה שאנו נמצאים בה ונחפש את ה´ גם במעלה הזו (אפילו אם היא ירודה במקצת... הקב"ה נמצא בכל מקום ובכל דרגה - “קרוב ה´ לכל קוראיו...”) נאבד את הדרך ולא נהיה מחוברים לקב"ה אף פעם. עלינו לשמוח עם מי שאנחנו ולשמוח עם הקב"ה בכל שלב ושלב.

על כן, המלצתי הכנה היא שבמקום לחשוב על העתיד, תתפסי את הרגע הזה שבו את נמצאת ותנצלי אותו עד תום. תשאלי את עצמך כל שניה - “מה הקב"ה רוצה ממני עכשיו ברגע זה?”



ג. איך לנצח עצלנות?
עצלנות היא מחלה קשה שפוקדת את כולנו. אומר לנו הרמח"ל במסילת ישרים: "ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החמריות גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה. ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך, צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו ויתגבר ויזדרז, שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו, ודאי הוא שלא יצליח....”
מעצם טבענו החומרי אנו עצלנים וכבדים. כדי להתגבר אנחנו צריכים להתנגד לטבע הבסיסי שלנו.
על כן, הדבר הכי חשוב והכי בסיסי הוא המוכנות לכך שלא יהיה לנו נוח. אם אנחנו נתעקש על נוחות ונעימות בכל דבר בחיינו, לא יהיה בנו הכוח להתרומם ולעשות דברים כשזה לא מתחשק. השינוי התודעתי הזה הוא חשוב וגדול.

אחרי שעשינו את השינוי המחשבתי הזה, עלינו להתכונן לעבודה. אם נבוא באותה גישה שהיינו בה עד עכשיו, כנראה שבאמת ניכשל וניפול... לכן, עלינו לפתח טקטיקה חדשה ולמצוא טיפים חדשים שיעזרו לנו להצליח.

אז הנה טיפ שעובד בשבילי:
אחת הדרכים המתוחכמות ביותר לנצח את היצר הרע היא על ידי להסית אותו נגד עצמו!
תחליטי על אתגר מסויים שאת רוצה לעמוד בו. משהו חשוב שייתן לך כוח ויקדם אותך בחיים. אחר כך תלכי לחברה קרובה שאותה את יכולה לשתף ותספרי לה על האתגר, אפשר אפילו להציע לה להצטרף או למצוא אתגר משלה שהיא מעוניינת להגשים. תסכמו שכל אחת אחראית לבדוק מה קורה עם השנייה. אם זה מתאים לך, תעשי תחרות מי מצליחה בסוף באתגר. אפשר להחליט על פרס כלשהו או על חגיגה משותפת אחרי שמצליחים.
למה זה כדאי?
הבושה שטבעית שלנו שגורמת לנו לכסות את הכישלונות שלנו מאחרים, היא זו שתדחף אותנו לעשייה. כך בעצם היצר הרע פועל נגד עצמו! בגלל יצר הגאווה שלנו אנו קמים ומנצחים את היצר הרע של עצלנות שמונע מאיתנו להתקדם!!!
זהו טיפ קטן ויעיל, אך חשוב לדעת שלכל אחד מאיתנו יש טיפים שמתאימים לו יותר ומתאימים פחות. לכל אחד יש דרך אחרת להמודד עם היצה"ר. כדאי לך לשבת ולחשוב על כמה תחבולות משלך איך לנצח במלחמה כנגד העצלות.


חזקי ואמצי!
תזכרי - “העבר אין, העתיד עדין, וההווה כהרף עין, אם כן - דאגה מנין?”

כל טוב,
יהודה.

אם יש לך שאלות נוספות – judajo84@gmail.com