על הסתכלות בבנות ועל ענינים באמונה

אהלן אחי!

ברשותך, אני מעדיף להתחיל בשאלה השנייה שלך, היות והיא שורשית יותר ונוגעת לרעיון העומד מאחורי שמירת העיניים. לאחר מכן, נמשיך אל ההתמודדות ה´טכנית´ עם עצם העניין ואולי טיפים להתגברות.

קשה, קשה מאד לשמור את העיניים. זוהי עבודה קשה מאד. לאן שאנחנו לא הולכים ואיפה שלא נהיה, תמיד אנחנו צריכים לשמור את עצמנו מנפילות בעניין הזה. מדבריך ברור שאתה מודע לכך שהבטה והסתכלות בנשים אסורה לפי ההלכה.

אם כן, לגיטימי לשאול – מדוע הקב"ה ברא כאלו בריות נאות, רבות כל כך, ואסור להסתכל על אף אחת מהן להנאתנו? ויותר מכך, למה הקב"ה מעמיד אותי בניסיון כזה?

עלינו לדעת שהקב"ה הוא טוב, וברוב טובו הוא חפץ לעשות ולהשפיע טוב לברואיו.
הקב"ה ברא את העולם הזה בכדי שנהיה ראויים לטוב שהוא משפיע עלינו.
אם תשאל – מדוע הקב"ה לא משפיע עלינו טוב בלי שנצטרך לעבור את כל הסבל של העולם הזה? שייתן לנו את העולם הבא כבר עכשיו, הרי זוהי הטובה האולטימטיבית!!! עונים על כך בחסידות ובקבלה – הקב"ה לא רוצה שנקבל "נהמא דכיסופא" = “לחם של בושה". מהו הלחם הזה?
בא נצייר לעצמנו אדם ששמו ג´ו. ג´ו גר באמריקה וזה עתה איבד את העבודה שלו בתור יועץ פיננסי עקב המשבר הכלכלי. חברת הייעוץ שעבורה עבד ג´ו היתה דואגת לו לצ´ופרים רבים – רכב צמוד, פלאפון, משרד משלו, כרטיסים למסעדות שבהם יוכל לאכול עם הלקוחות... בקיצור, עד היום הוא היה חי ממש טוב. אבל בשביל החיים הטובים האלה הוא עבד מאד קשה. החברה תבעה ממנו הרבה, הוא עבד לפעמים 18 שעות ברצף בניסיון לסגור עיסקה. גם היו זמנים שהוא נאלץ לנסוע לחו"ל, אפילו אם זה לא התאים לו בלו"ז, ואפילו אם אשתו כעסה מאד והילדים התגעגעו. בקיצור, לא הכל היה דבש, אבל לפחות זה השתלם כספית.
כך היה חי לו, אך עכשיו הוא מפוטר, מסתובב לו חסר מעש ברחובות ואינו יודע מאין ישיג כסף לשלם על החודש הבא.
בא נניח לרגע שלפתע מגיחה לימוזינה ענקית ויפהפיה מרחוב צדדי ועוצרת מול ג´ו. החלון החשמלי יורד לו ואדם חביב מוציא את הראש. “ג´ו ידידי, שמעתי שפוטרת... צר לי מאד לשמוע על כך.” ג´ו עדין המום ואיננו מבין מה בכלל מתרחש סביבו. “שמע חביבי, אתה נראה קצת בשוק, בא תיכנס ללימוזינה ונדבר.” לג´ו אין כל כך מה לעשות חוץ מזה, אז הוא נכנס.
הלימוזינה החדישה והיפה נראית אפילו יותר טוב מבפנים. האיש מגיש לו כוס מיץ ומרגיע אותו - “בא תשתה.....אתה בטח לא זוכר אותי, אני קארל, עבדתי תחתיך לפני 15 שנה...” ג´ו ממלמל משהו שנשמע כמו "קארלללבלבל...” ובינתיים קארל ממשיך לספר את סיפורו במרץ רב: “שמע, אתה היית גאון פיננסי! אני למדתי ממך את כל הטריקים והשטיקים של שוק ההון...” ג´ו שותה מיץ בשקט. “עזבתי את חברת הייעוץ והתחלתי להשקיע. תוך זמן קצר עשיתי את המיליון הראשון שלי, והיום אני כאן, עם רבע טריליון דולר בבנק...” קארל חייך לעברו, בעוד מוחו של ג´ו רץ. קארל?? איך בכלל??? הרי הוא היה נראה כזה לא יוצלח, כל כך חסר ביטחון עצמי... איך הצליח להגיע למעמד כזה?! אני כרנאה חולם....
קארל המשיך לדבר בטון שליו: “שמע ג´ו, אני חושב שאתה זקוק לנתח מהכסף. אני רוצה לתת 100 מיליון דולר. מתאים לך?”

המיץ נתקע בגרונו של ג´ו. “מממאאה מיליון...??”

"כן" השיב קארל, “ואולי עוד 50 מיליון בשביל זה שאמרת לי בוקר טוב כל יום בחברה. לא הרבה אנשים אמרו לי בוקר טוב כשעבדתי שם...”

"בוקר טוב?....”

מוחו של ג´ו כבר טס. על מה הוא נותן לי את הכסף? על שאמרתי לו בוקר טוב?! האיש הזה הזוי ומוזר... לא יודע מה יש לו.
ג´ו החזיק מעצמו מאז ומעולם כאיש עובד. איש הוגן שעובד קשה ומקבל תמורה. הוא לא האמין במתנות חינם. בטח לא ב50 מיליון דולר על אמירת בוקר טוב....

בא נצייר לעצמנו שג´ו לוקח את הכסף.

הוא חוזר הביתה ואומר לאישתו בקול רפה - “היום קיבלתי מעובד שלי 150 מיליון דולר...”
איך אישתו מגיבה? איך ג´ו מסביר את עצמו? איזו בושה עמוקה הוא חש על כך שהוא מחזיק בכל כך הרבה כסף שקיבל במתנה על.... כלום.

ג´ו לא ישן בלילה. הוא מתהפך במיטה החדשה שקנה וחושב לעצמו – הכסף הזה לא מגיע לי.... הוא לא מגיע לי..... המחשבות רודפות אותו. הוא מחפש את קארל ורוצה להחזיר לו את הכסף אך קארל נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

הכסף הזה של ג´ו – הוא לחם של בושה.

אולי אתה אומר – מה כל כך רע בכזו מתנה?! אני הייתי שמח לקבל 150 מיליון....
הגמרא (בבא מציעא לח עמוד א) אומרת "רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו". כלומר – אדם מעדיף שתהיה לו אפילו רק כמות קטנה משלו, מאשר לקבל כמות גדולה מהחבר. זוהי תובנה פסיכולוגית מעמיקה שחכמינו מסבירים לנו. אדם רוצה להרוויח מעצמו. הוא אינו רוצה מתנות חינם.
בא נחשוב בתור דוגמא על כסף שילד מקבל בחופש מהורים שלו לביזבוזים. הוא יוצא בשמחה ומוציא להנאתו את הכסף – בריכה, ארטיק, באולינג, טיולים...
עכשיו בא נחשוב על ילד שעבד במכולת במשך חצי שנה ועם הכסף שלו הוא יוצא לבזבוזים של החופש. מה הוא קונה? אולי חצי ארטיק.... הכסף שלו יקר לו!!! הוא אינו מסוגל להוציא אותו בכזאת קלות.... זה צורב לו וכואב לו על כל שקל שהולך....
דוגמא נוספת היא הזוכים בלוטו. פעמים רבות מספרים לנו בעיתונות שהזוכים בלוטו אינם מאושרים כלל וכלל. מדוע? כולנו קוראים כתבות כאלה ואיננו מאמינים. תמיד אומרים לעצמנו - “איזה טיפשים, אם אני הייתי מקבל את הכסף הייתי יודע מה לעשות איתו...” ואולי, הסיבה היא שאחרי מתנה כל כך גדולה כל המאמצים שאדם עושה נראים חסרי משמעות... בא נחשוב איך נראה היום שאחרי הזכייה במקום העבודה של הזוכה. כולם צוחקים עליו שהוא בכלל בא לעבודה - “מה אתה עושה פה? לך הביתה ותחגוג!!!” והזוכה אומר לעצמו, “באמת, מה זה משנה אם אני ארוויח עוד 100 שקל, הרי את המיליונים כבר יש לי" הוא חוזר הביתה מהורהר ולאט לאט תחושה של יאוש מזדחלת לה ואין לו תוחלת בחיים חסרי המאמץ האלו.
בחסידות מוסברת האמירה שהבאנו ("רוצה אדם בקב שלו") גם על רוחניות. ר´ צדוק הכהן מלובלין מסביר שהכוונה היא שהפעולות של האדם להשגת שלמות הן יקרות יותר מהפעולות שהקב"ה עושה בכדי להעלות את האדם.
ישנו סיפור על הגר"א, שוויתר על האפשרות לקבל מלאך מן השמים שיבוא ויגלה לו רזי תורה, משום שרצה להתאמץ ולהשיג את כל הסודות בכוחות עצמו.

הקב"ה לא רוצה שנחוש שהטוב שלו לא מגיע לנו. לפיכך אנו מגיעים לעולם הזה על כל הניסיונות והקשיים שלו, כל האתגרים והנפילות. כך אנו משפרים את עצמנו, נלחמים בעצמנו, מעדנים את עצמנו ומוודאים שנהיה ראויים לטובו של ה´.

לפיכך, התורה מתווה לנו דרך בעולם הזה, מה אסור ומה מותר, מהי הדרך להיזדכך ולהתקדש, מה מקרב אותנו להשם ומה מרחיק. הקושי שאנו חשים, הוא בעצם כל מטרת בואנו לעולם הזה. אם לא היה קושי – היינו נשארים עם לחם של בושה בידיים.
הקב"ה ברא בעולמנו דברים רבים שיכולים להרחיק אותנו מן האמת, הקדושה והטהרה. הוא ברא אותם דווקא כדי שנוכל להתעלם מהם ולהתגבר על הקושי. על כך נאמר במדרש על בראשית שכשנאמר "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". טוב – זהו יצר הטוב, טוב מאד – זהו יצר הרע.
מה זאת אומרת?! טוב מאד – זה יצר הרע?! מה טוב בו? הרי הוא רק ממרר לי את החיים כל הזמן וחורש מזימות לעשות דברים אסורים ונוראיים..... איפה הטוב?
אלא שהיצר הרע הוא זה שמונע מאיתנו לחם של בושה. הוא זה שנותן את כל הטעם והבסיס לחיים האלה.

אכן, בריות טובות רבות מאד יש בעולמנו, אך אנו החפצים בטוב האלוקי, מתגברים ודוחים את כל מה שמרחיק אותנו מהקב"ה.

עכשיו מתבקשת השאלה – מדוע הסתכלות בבנות מרחיקה אותנו מהטוב האלוקי?
בכדי לענות לשאלה זו אין אפילו צורך להיכנס למוסר האלוקי העליון המתגלם בתורה, די לנו במוסר האנושי וממנו נראה את הבעייתיות שבהסתכלות אסורה על בנות ונבין מדוע התורה בוודאי אוסרת זאת.
החברה המערבית של היום היא מעודנת ומתוקנת יותר מהחברה של ימים עברו בתחומים רבים. אחד מתחומים אלו הוא מעמד האישה. בימי קדם בעולם האלילי, האישה היוותה כלי ולא יותר מכך. היא הביאה ילדים לעולם, מילאה את כל צרכיו של הגבר וגידלה ילדים מתוך כניעה וצייתנות.
כיום, ברוך ה´, החברה התקדמה והבינה שלאישה ישנה נשמה כמו לגבר, ויש לה חיים משלה. אמנם, עדיין נותרו ספיחים מסוימים בחברה שלנו: כשמישהו נותן את עיניו באישה מסוימת, הוא אינו מכיר אותה, מי היא, מאין באה, מה עבר עליה בחיים, כמה היא חכמה, אולי כשרונית, אולי אפילו היא גאון מהלך – כל זה לא מעניין אותו. הוא כרגע ממוקד לחלוטין בגוף שלה. מבחינתו היא כרגע כלי שממלא את רצונו ותאוותו. לא יותר מכך.
ואם יקום אדם ויאמר – הרי הנשים עצמן רוצות בכך! נאמר לו שאין זה תירוץ כלל, שהרי האדם הנותן את עיניו באישה מזלזל בצלם האנוש שבה ובכל התוכן המצוי בה, הוא מוריד אותה בכך לדרגה של חיה או בהמה שמשרתת אותו!!! העובדה שהאישה אף היא מורידה עצמה לדרגה זו, אינה מורידה מחומרת המעשה שעושה הגבר שמסתכל.

כפי שאנו איננו מוכנים לקבל את מוכנותו אדם לוותר על צלם האנוש שבו ולהפוך לקניבל, כך אל לנו לנצל או לקבל את רצונה אישה לוותר על כל התוכן המצוי בה ולהפוך לגוף בלבד, קליפה ריקה חסרת כל ערך.

אם כן, ברור שמבחינת התורה לעשות מעשה כזה של הפשטת הצלם מאישה הוא מעשה בלתי מוסרי שמרחיק אותנו מהקב"ה ופוגם את הקשר שלנו עימו.
בא נסכם – למה הקב"ה שם אותנו במצב הזה?
רצונו להשפיע טוב עלינו, אך בכדי שלא נקבל לחם של בושה ניתנו לנו הניסיונות של העולם הזה שיאפשרו לנו לקבל את הטוב והקירבה לה´ ללא בושה. הסתכלות בנשים היא אחת מהניסיונות הללו שבהתגברות עליהם אנו מתקרבים לה´.

עתה, נפנה לחלק השני של שאלתך – איך מתגברים???

ראשית כל, מודעות!
אם אתה קם בבוקר ומחליט לעצמך שהיום אתה הולך ברחוב בכוונת תחילה שלא להביט בנשים לא צנועות, אתה תצליח הרבה יותר מאשר אם תלך סתם בלי שום כוונה. העיניים נגררות... זה טבען. אתה צריך לשמור על פוקוס ולא להיגרר לשום מקום. עליך לשלוט בגופך ולא לתת לו לשלוט בך.

תרגיל נוסף שיכול לחזק הוא הרגלת העיניים להיעצם לפרק זמן מסוים. קבל על עצמך למשך שעה או שעתיים לעצום עיניים כשאתה רואה משהו לא צנוע. כל כמה זמן פשוט תחליט שבשעה הקרובה את מכריז מצב חירום ועוצם עיניים על כל מראה אסור. כך תרגיל את המוח כבר להתעלם באופן אינסטינקטיבי מבנות לא צנועות.

לפני יציאה לרחוב שנן לעצמך שבעצימת העין בפני הרע, אתה מתקדש ומזדכך ומתקרב לבוראך.

אם אינך חושש שתתקל בעמודים, אתה יכול להוריד משקפיים (אם יש לך) בעת הליכה ברחוב.... זה נשמע אולי משהו שדוסים כבדים עושים, אבל מה אכפת לך? אם אתה רוצה קירבה לה´ – יאללה לך על זה.

טריק אחרון שהוא טריק מחשבתי נוסף – דמיין לעצמך שמישהו מסתכל על אמא שלך או על אחותך באופן לא צנוע. איך תרגיש??? האם הדבר יראה לך לגיטימי??? האם הדבר ימצא חן בעיניך? תנסה לשמור את התחושה הזו ולהשליך אותה על ההסתכלות שלך.

הרב קוק כותב באורות הקודש – שידיעה, רצון, ויכולת הם אחוזים זה בזה. כשאדם מגביר את הידיעה, כלומר – הוא לומד ומעמיק את הבנתו בעניין מסוים, כך גדל הרצון שלו לקיים את מה שלמד היות והוא עכשיו מבין שזהו דבר מוסרי, טוב וראוי. הרצון שמתגבר בתוכו – הוא זה המייצר את היכולת לפעול. הרב קוק תמיד מלמד אותנו שברגע שהרצון חזק מספיק – אין דבר שעומד בפניו והיכולת של האדם היא עצומה.

לפיכך, העצה העיקרית היא – שמור על מודעות!!! למד את הנושא לעומקו, לרוחבו ולאורכו. חזק את הפוקוס שעליו דיברנו והוא ישפיע על הרצון שלך לשמור את העיניים, שבתורו יגיע עד למעשים, כך תתחזק ותתחשל ותוכל למנוע את עיניך מראות רע.

"וטהר ליבנו לעבדך באמת"

בהצלחה רבה!

כל טוב,
יהודה.

נ.ב. אם רצונך לשאול עוד, להאיר, להעיר או סתם לדבר – judajo84@gmail.com