שאלה
אני ממש רוצה לעבוד את ה' בשמחה כל יום וים..אבל..מה אני יכולה לעשות כשיום אחד אני קמה בבוקר וממש מאמינה אמונה גדולה ושלימה בה' ועובדת אותו באהבה..ויום אחרי זה אני אקום ולא אכיר במציאות ה' ואחשוב שהכל שטיות.. מה אפשר לעשות כדי לשנות זאת???
תשובה
שלום לך,
כל פעם מחדש כשאני נתקל בשאלות באתר אני נדהם. איפה ראינו בעבר כזה דור שכל אחד, גדולים וקטנים, נשים וגברים, כולם מנסים ומחפשים? ממש משמח אותי לראות את השאלות הללו, משום ששאלה אין פרושה חסרון ובעיה, להפך! שאלה פרושה רצון לתקן. וכשרוצים לתקן ה' עוזר. וכשה' עוזר מצליחים.
השאלה ששאלת היא שאלה חשובה מאוד מאוד. כל אדם נתקל בה והיא בעצם מהווה מפתח חשוב לעולם העבודה - איך להצליח לעבוד בבחינת "תמידים כסדרם", לאורך תקופה באותה דרך, באותו כיוון. והרי סה"כ את יודעת שזו הדרך הנכונה, אלא שלפעמים היא קצת מסתתרת מאחורי ענני החיים החולפים על חיינו מידי יום ביומו...
כל יום ויום, ובעצם כל רגע ושבריר של שבריר של רגע, אנחנו מסתכלים אחרת על העולם. לא דומה דבר שעשית אותו היום לדבר שעשית לפני שנתיים, גם אם עשית את אותו הדבר בדיוק. לא רק בגלל שבמשך השנתיים הללו התפתחת, למדת והעמקת את ההסתכלות שלך על החיים, אלא גם, ובעיקר, משום שאת מעבדת את המידע שאת קולטת בעולם בדרך אחרת בכל רגע. יש רגע שאת באה בגישה יותר חיובית, ויש רגע שאת באה בגישה מעט יותר פסימית. לפעמים את רוצה לעשות דברים ולכן תשמחי שיטילו עלייך עבודות, ולפעמים הכבדוּת כל כך תתפוס אותך עד שאפילו לאכול ולישון לא יהיה לך כוח. זה הכל עניין של השתנות הזמן והרגשות שעוברים עלינו.
ההשתנות וההתחדשות הזו מעידה על חיים. היא מעידה על כך שאנחנו לא צומח ולא דומם, אלא חי ונושם. לכן, זה טבעי וחיובי שאת משתנית מיום ליום. הרי כולנו יודעים שבבית חולים, במכונה הזו שכרגע אני לא זוכר את שמה, אם הקו ישר זה סימן שהבן אדם איננו עמנו עוד, אך אם הוא עולה ויורד זה סימן שהוא חי ונושם. בעצם השאיפה שלנו כעובדי ה' איננה לחיות בקו ישר כל החיים, אלא בקו עולה, אך כדי לעלות אנחנו חייבים גם זמנים של ירידה. לדבר הזה קוראים בלשון החסידית – רצוא ושוב.
אך איך אפשר להתקדם במצב שכזה?
ראינו שיש דברים שהם ברורים לך, שלא בכל יום את בודקת אותם מחדש ואולי אף פעם. הרי מה השם שלך, אני משער, לא שאלת את עצמך מאז שאת זוכרת את עצמך. מדוע? כי הדבר התיישב לך בלב בצורה כזו שמתאימה לכל הזמנים. בשמחה ובעצב, ברוגע וברוגז, ברור לך שהשם שלך הוא אותו השם. שום דבר בעולם לא יוכל להזיז אותך מהידיעה הזו. מדוע? כי היא ברורה לך, היא יושבת לך בלב טוב מאוד.
את יכולה לקחת את היסוד הזה וליישם אותו בעבודת ה', בדברים הבסיסיים והחשובים וגם בדברים שחשבת עליהם מחדש והגעת למסקנה מסוימת לגביהם. המטרה היא ליישב אותם על הלב בצורה שמתאימה לכל הזמנים, בצורה שלא כל רוח חולפת, ואף לא סופה קשה, תוכל להזיז מהמקום.
איך עושים את זה?
אז קודם כל את צריכה לברר בעצמך על איזה נושאים את חושבת? איזה דברים באמונה מציקים לך. בכל נושא יש היום ברוך ה' ספרים ושיעורים - אחרי שתקראי ספרים שעוסקים בנושא, תחשבי עליו לבד ועם חברות, תנסי לבחון כיצד מה שלמדת והבנת יורד לחיי המעשה ואיך הדברים מתקיימים, לא תתביישי לשאול את השאלות הכי נוקבות שעולות לך (כל עוד הן באות ממקום נכון של הקשבה וחיפוש אמיתי לתשובה. עדיף שאת תשאלי, וממילא גם תחפשי תשובה, מאשר שהיצר הרע ישאל, והוא, כידוע, לא מחפש תשובות...). פשוט לרדת לעומק הדברים, לקרוא אותם גם כמה פעמים, עד שהם ישבו על הלב. טבעם של דברים חדשים (כמו נעל לדוג') שבהתחלה הם לא כ"כ יושבים טוב, אבל אחרי זמן, כשחושבים על הדבר, מדברים עליו עם חברות, ומתבוננים בו, הוא פשוט מתאים את עצמו לצורה שלנו, בדרך שלנו, עפ"י האופי שלנו.
חשוב מאוד שהדברים ישבו על הלב. הכוונה היא שהם ישבו טוב. טוב מאוד. רק כך תוכלי, בחסדי ה', ליצור מערכת של עבודת ה' לאורך תקופה בצורה סדירה ויפה. זה הכל עניין של עיכול, של הפנמה. לאט לאט הדברים חודרים ומתיישבים על הלב. אפשר גם לבחור ספר אחד שאת מרגישה שמדבר אליך ותקראי את הקטעים שאת מרגישה שהם הכי חשובים לך כמה פעמים. אם את יכולה, אני מציע לך לקרוא אותם פעם ביומיים (תחלקי אותם לחצי) במשך שלושה חודשים. אם את חושבת שזה הרבה בשבילך (בעיקרון זה לא אמור לקחת יותר מחצי שעה ביום), אז פחות. את המינון המדויק תחליטי על פי יכולותייך האישיות, אבל לעניות דעתי חשוב מאוד לקרוא את הדברים חזור וקרוֹא עד שהאמונה לעולם תשב בליבך.
בהצלחה רבה!
אם תרצי עוד הרחבות, שאלות, או המלצות על ספרים מתאימים וכדו', את מוזמנת לפנות בשמחה לאי-מייל שלי,
עדיאל
calev72@gmail.com