עזרה!! - על רווקות ולקראת חתונה

שלום לך!!!

צר לי לשמוע על הבדידות שאת חשה. הבדידות היא דבר קשה מאד לאדם, כולנו צריכים חברה ואוזן קשבת. כולי תקווה שבעזרת השם תמצאי חבר נפש אמיתי שאיתו תוכלי לבנות בית נאמן בישראל.

בינתיים, נראה לי שחשוב שננסה להעמיק ולהבין את תקופת הרווקות. למה היא מיועדת, למה היא נצרכת ולאן פנינו מועדות.


א. חדר המתנה

בואי נצייר לעצמנו חדר המתנה אצל הרב הצדיק רבינו האדמו"ר מדיזנגוף. רבים צובאים על דלתו יום יום. מי לברכה, מי לעצה, ומי לזיווג הגון. כולם רוצים רק לזכות לראות את פניו המאירות של רבינו הקדוש מדיזנגוף.

בחדר ההמתנה של רבינו יש כמה כיסאות פשוטים ושולחן קטן ומלא בספרים שנראה שכל רגע יקרוס תחת העומס. אנשים רבים יושבים צפופים בחדר ההמתנה מתוחים. אחד אחד, נכנסים האנשים לדבר עם האדמו"ר. ישנם אנשים שיושבים לחכות כמה שעות ויש אגדות על כאלו שאפילו ישבו שם כמה ימים...
בואי נעיף מבט על היושבים בחדר ההמתנה. מה הם עושים? הרי הם יהיו תקועים שם מן הסתם למשך זמן רב, אז איך מעסיקים את עצמם?
רוב האנשים יושבים שפופים ומקומטים, מבט משומם בעיניהם, הם מחכים ומחכים ורק תוהים מתי יבוא המשמש של הרבי לקרוא להם... אך יש כמה שהחליטו לנצל את הזמן! אחד הביא איתו עיתון גדול והוא קורא בו ללא הפסקה. אחרי מוסף תרבות הוא עובר למוסף הספורט ומשם חזרה לעיתון הראשי. עוד אחד בחר להביא איתו אייפוד והוא יושב ומקשיב לטראנסים (מערוצי הקודש) שלו – יחד עם כל הסובבים אותו ששומעים הכל מהאוזניות שמפוצצות בפול ווליום. עוד אחת החליטה שזה זמן מצויין לשים לק ואיפור והיא משקיעה את נשמתה על כל פרט ופרט. בקיצור, מעניין מאד בחדר.
אדם אחד, בחור צעיר למדי, הביט על כל מה שיושב על השולחן העמוס בחדר ההמתנה. השולחן מלא בספרים ישנים ודהויים. ספרי קודש שונים ומשונים. הוא פותח את אחד הספרים ומגלה שבעצם זהו ספר התהילים של הרב!!! הוא רוצה לצעוק מרוב התרגשות, אך הוא משתלט על עצמו. הוא עובר דף אחר דף בהתרגשות עצומה ובחרדת קודש. פיו ממלמל פסוקי תהילים והוא מתעלה לו מעלה מעלה. העולם מתעמעם סביבו. הוא לא שומע טראנסים ולא רואה עיתונים, ריח הלק לא מטריד אותו והדחיפות והצפיפות כאילו לא נוגעים לו כלל, הוא רק עסוק באמירת תהילים בקדושה....
המשמש של הרב יוצא החוצה וקורא לו. ברגליים כושלות ורועדות הוא נכנס לקבל את פניו של הרב. הוא מעיף מבט זריז בשעון ומגלה שחלפו עברו להם חמש שעות!!! לאן הזמן נעלם?! הזמן טס כשנהנים....

תקופת הרווקות היא חדר המתנה למשהו גדול יותר. אין ספק שחיי נישואין הם שלב גדול מאד בחיים, ושתקופת הרווקות היא לא מצב אידיאלי כפי שאנו רואים בפרשת בראשית - “לא טוב היות האדם לבדו". אולם, השאלה הגדולה היא מה עושה אדם בחדר ההמתנה???

אפשר לשבת ולחכות עם פרצוף חמוץ ולהשתעמם ולתת לזמן לעבור לו בעיסוקים שונים ומשונים. אפשר לנסות למלא את החלל שבלב על ידי עבודה או לימודים או טיולים ברחבי העולם. הכל אפשרי. אבל מה האופציה הכדאית ביותר?
את יכולה להיות זו שבוחרת להרים את ספר התהילים. למצוא דווקא את נקודת החיבור להקב"ה ולדבוק בו. דווקא מתוך דבקות זו, התקופה הזו תקבל משמעות, לא יהיה רק חושך ואפלה אלא דבקות בה´ ואור ושמחה שיעזרו להתגבר על כל הקשיים. עד שתמצאי במהרה את בעלך המיוחל הזמן יעבור כהרף עין ופתאום תמצאי את עצמך תחת חופה...

איך להתחבר להשם?! איפה הוא מופיע בכל הבלאגן הזה?! על כך בסעיף הבא....


ב. עקבות

קשה לנו. הכל מבאס ומעצבן ומייאש כל כך. ואיפה הקב"ה? לאן הוא נעלם?

אני מניח שאת מכירה את הסיפור עם העקבות, אך אני אספר אותו שוב רק ליתר ביטחון...

אדם הולך במדבר, עוברות עליו צרות קשות ורבות. חם לו, תופקים אותו שודדים, הוא צמא ורעב, כואב לו כבר בכל הגוף. בסוף היום הוא מגיע לעיר מבטחים ומביט לאחוריו. הוא רואה רק זוג אחד של עקבות. הוא פונה להשם ושואל "השם יתברך! אני מסתכל ורואה שהלכתי בכל הדרך הזו לבד! איפה היית בכל הצרות שלי? לאן נעלמת כשתקפו אותי השודדים? איפה היית כשהיה לי קשה וחם וכואב?! איפה נעלמת?!“ הקב"ה עונה לו מן המרומים – "בני היקר, היית איתך בכל רגע ורגע. ליוויתי אותך על כל צעד ושעל, בכל צרה ובכל כאב, הלא זוג העקבות שראית היה שלי! אני נשאתי אותך על כפיי כל הזמן והבאתי אותך לעיר המבטחים!”

המסילת ישרים מלמד אותנו בהקדמתו שדווקא הדברים הידועים והמוכרים ביותר – בהם מצויה השיכחה הגדולה ביותר. גם הסיפור הזה הוא קלאסי ומוכר, אך עם כל זה יש בו אמת אדירה שלפעמים אנו מפספסים: ההסתכלות שלנו על החיים והעולם היא מאד מצומצמת. קשה לנו לראות את התמונה המלאה. אנו סבורים שברגעים הכי קשים שלנו אנו מסכנים ובודדים ואין אף אחד לצידנו, ואיננו מסוגלים לראות שדווקא ברגעים האלה הקב"ה נוטע בנו את הכוחות לעבור את המשוכה, להמשיך הלאה, להתקדם בחיים ולהתחזק עוד ועוד. איננו שמים לב שהקב"ה נושא אותנו על כפיו כל הזמן ומגן עלינו שלא נתפרק. נוטע בנו את האומץ לקום ביום הבא ולחיות את החיים. האם זהו דבר קטן?!
דווקא כשנדמה לנו שאנחנו כל כך לבד, הקב"ה נמצא לצידנו, אוהב ומרחם כל כך...


ג. להתחבר

מהם הדברים שמחברים אותך הכי הרבה לקב"ה?
תפילה? לימוד תורה? גמילות חסדים? טיולים בחיק הטבע? שמיעת שירי קודש שמעוררים את הנפש? לא משנה! תמצאי את הדברים שהכי מחברים אותך לה´ ותקפצי עליהם!

לעניות דעתי, ומניסיוני הדל, במצבים כאלה הכי טוב זה תפילות בהתבודדות.
לא, אני לא ברסלבר, אבל לא צריך להיות חסיד ברסלב כדי להאמין בכח של תפילה בהתבודדות. כותב הרמח"ל בפרק על דרכי קניית חסידות במסילת ישרים -
“...ובהתבוננו על רוב חסדיו עמנו, ועל גודל אהבתו יתברך לישראל, ועל קרבת הישרים אליו ומעלת התורה והמצות, וכיוצא מן העיונים והלימודים, ודאי שתתלהט בו אהבה עזה, ויבחר ויתאוה לידבק בו, כי בראותו שהשם יתברך הוא לנו לאב ממש, ומרחם עלינו כאב על בנים, יתעורר בו בהמשך החפץ והתשוקה לגמול לו כבן על אביו.
והנה לזה צריך האדם שיתבודד בחדריו, ויקבוץ כל מדעו ותבונתו על ההסתכלות ואל העיון בדברים האמתיים האלה. והנה ודאי שיעזרהו לזה רוב ההתמדה והעיון במזמורי דוד המלך ע"ה וההתבוננות במאמריהם וענינם, כי בהיותם כולם מלאים אהבה ויראה וכל מיני חסידות, הנה בהתבוננו בם, לא ימנע מהתעורר בו התעוררות גדול לצאת בעקבותיו וללכת בדרכיו...”

אנו רואים מדברי הרמח"ל שכדי להתחבר להשם ולמצוא אותו ולאהוב אותו ולהתחבר אליו, כדאי לך לתפוס איזה חדר שקט בבית או בכל מקום אחר, מקום שלא יפריעו לך ויטרידו אותך. לכבות פלאפונים, להיתנתק מכל הסביבה הטורדת, ולעשות קצת חושבים. לחשוב על הטוב שה´ גמל לך, כמה דברים נפלאים יש לך בחיים – משפחה, חברה, אוכל ובגדים וכל טוב, שכל ישר ובריא ועוד בלי סוף.

אחר כך תחשבי כמה את רוצה להיות קשורה לה´, ותתחילי לדבר עם הקב"ה... ככה... בלי יותר מדי סיבוכים. פשוט תספרי לו מה קורה בחיים שלך, כמה קשה לך, מה עובד עלייך, מה את רוצה מה השאיפות שלך.
בהתחלה זה ייראה לך מוזר. בטח תרגישי שפאדיחות לשבת ככה, אבל תתגברי. תשבי ותדברי. זה כל כך נפלא. כל כך מקשר לה´ ומשחרר ומחבר.
אם המילים נתקעות לך, קחי ספר תהילים ותתחילי לומר כמה פרקים עד שתשתחררי מספיק כדי לדבר דוגרי עם הקב"ה. הרמח"ל בעצמו מעיד עד כמה ספר תהילים מיוחד ועוזר לנו להתקשר עם השם.

לפעמים אנשים אומרים שלדבר עם הקב"ה בשפה פשוטה כל כך זה לא רציני, זה מוריד את רמת הקשר שלנו לה´. לעניות דעתי אין זה כך כלל וכלל. ומי לנו גדול כר´ נחמן מברסלב שאמר שראוי לכל אחד להתפלל תפילה פרטית להשם בשפתו שלו. רבי נחמן התכוון לפולנית או רוסית, כך אנשים יותר יבינו ויתחברו לתפילות. בימינו לא צריך להתפלל ברוסית, אבל אפשר לדבר בשפה קצת יותר של היומיום עם קצת סלנג, זה בסדר, הקב"ה מבין סלנג.

חשוב לא להפוך את התפילה למקרה חד פעמי של התעלות, אלא לקשר מתמשך וקבוע עם הקב"ה. לבחור לעצמך תפילות מסויימות שמאד מדברות אלייך ולהתמיד בהן וכדומה.

אם ממש לא מתאים לך לעשות התבודדות, יש עוד המון אפשרויות! החל בלימוד ואמירה של פרקי תהילים, וכלה בגמילות חסד אינטנסיבית, אולם תפילה היא שיא הקשר שבין האדם ובוראו. אם לא בהתבודדות, אז בכותל, אם לא בכותל אז בממערת המכפלה. הכי חשוב להתפלל ולדבר עם הקב"ה!!!


הקב"ה מחכה לשמוע את קולך.



ד. תפקיד

בכל תקופה בחיים יש לנו תפקיד מסויים. העולם נברא כך שדברים מתרחשים בשלבים. אין קפיצות. בתור תינוקות אנו לומדים על העולם, טועמים וחווים אותו, רואים ושומעים. אחר כך מגיעה תקופת הילדות. אנו נעשים מעט יותר אינטלגנטים ונפתחים לעולם של השפה הכתובה. ספרים וסיפורים פותחים בפנינו אופקים חדשים שלא הכרנו. בתקופת הנעורים אנו עמלים לפתח ישות עצמאית שאיננה תלוייה בחיק ההורים. אט אט אנו מתבגרים והולכים וכל העת אנו עמלים בתפקיד של אותה תקופה. בתקופת טרום-חתונה, הלא היא תקופת ה´רווקות´, אנו עמלים על הכנה נפשית מקסימלית לקראת חיי נישואין בריאים וטובים.
בתקופה זו תפקידנו הוא לעבוד על המידות, ללמוד ולהחכים ולהבשיל לקראת חיים משותפים עם אדם אחר. לא חסרה עבודה – הוספת ענווה, התגברות על הכעס, כבישת הקנאה, והגברת יכולת הנתינה. כל אלה הן תכונות קריטיות לחיי הנישואין, ואלו לא דברים שאנו נולדים איתם. אנו מוכרחים לעבוד קשה בכדי להיות מתוקנים במידותינו... בנוסף, זהו זמן בו עלינו להגדיל ולהגביר את החיבור שלנו להשם יתברך. ככל שאנו נתעלה ונגדל ביכולות הרוחניות שלנו – כך הבית שנבנה יהיה יציב יותר ועמוק יותר ותורני יותר.

חשוב מאד שתדעי שחתונה היא לא מטה קסם! מדברייך ברור שאת מודעת לכך, שהרי את אומרת שאת צריכה להיות שלימה עם עצמך לפני שתוכלי להיות שלימה עם בחור. וזה נכון מאד. אני רוצה רק להוסיף ולחזק את הנקודה הזו.

כאשר גבר ואישה מתחתנים, הם מתעלים לעולמות עליונים. הם נסחפים באהבה אדירה ומרגשת וחולמים זה על זו כל היום... הם חולקים סודות ומספרים סיפורים ונהנים ביחד ויוצאים לבלות ומה לא, אך חשוב לדעת שכל הרומנטיקה המופלאה הזו שאסור לזלזל בה והיא חשובה מאד, היא מצב נפש זמני.

אינני אומר חלילה שלא ניתן לשמר את הרומנטיקה בין בני זוג, אלא שתחושת ההתאהבות הראשונית חולפת עם הזמן ובני אדם מוצאים את עצמם בתוך חיי היומיום על כל הכרוך בכך – ניקיונות, קניות, סידורים, ויכוחים, בישולים, לחצים ובלאגן. וכאן מתחילה העבודה הגדולה באמת! האם אנו מוכנים נפשית למצב הזה? האם השכלנו לעבוד על המידות שלנו באופן כזה שכאשר יגיעו חיי היומיום והשיגרה אנו נדע לצמוח מתוכם ולהצמיח מתוכם אך ורק ברכה? כל זה תלוי מאד בעבודה ובהשקעה שעשינו בתקופת הרווקות. עלינו לעבוד קשה על המידות שלנו, לפתח אישיות עדינה ונעימה, עלינו לחסל את מידות הכעס ולהתגבר בענווה. אלו אבני בניין יסודיות לחיי נישואין טובים.

את אומרת ש "אמא לא נהיית אמא עד שהיא הופכת לאחת כזו..." מצד אחד זה ממש נכון, שהרי אין חכם כבעל הניסיון ובסופו של דבר כל ההכנה שבעולם עדין לא משתווה לדבר האמיתי, אך מצד שני ברור שיש מינימום מסוים שכל אדם נדרש אליו בכדי להגיע להורות ושעדיף להגיע כמה שיותר מוכנים וחמושים בידע תיאורטי.

אותו הדבר תקף גם במקרה שלנו. כולנו בטוחים שאנחנו מוכנים במאה אחוז לחתונה, ואומרים לעצמנו "כשזה יבוא - אני כבר אדע להתמודד". אך לצערנו המציאות מוכיחה שזה לא תמיד כך... זוגות שמעולם לא חשבו שיוכלו לריב - רבים, זוגות שהיו בטוחים שלא ייפרדו לנצח - נפרדים. לכן כדאי להתכונן כמה שיותר ולהשתלם ולהתעלות כמה שאפשר בכדי שלא נופתע...

תנסי לוודא שאת מוכנה כמה שיותר. אל תצטערי על תקופת הרווקות הזו אלא נצלי אותה עד כמה שאפשר!

ה. אתגרים

כל אתגר שאנו פוגשים בדרך נועד להיטיב לנו ולחזק אותנו. נחום איש גמזו מלמד אותנו לומר תמיד "גם זו לטובה!” לא מפני שאנו טיפוסים אופטימיים מרחפים ולא מציאותיים, אלא מפני שהאמת היא שכל מה שהקב"ה עושה – הכל באמת לטובה! היום זה עוד קשה לראות, אבל בסוף דברים מתחברים ומבינים כמה טוב היה מה שקרה אז והיה נראה כצרה צרורה. שימי את מבטחך בהשם ואמרי לעצמך כל הזמן: כל מה שהשם עושה – הכל לטובה!!! בסופו של דבר תגלי שהוא נשא אותך על כפיו כל הדרך עד לבניין הבית המיוחל...


חזקי ואמצי! ובעזרת השם תמצאי את זיווגך בקרוב!
כל טוב,
יהודה.

judajo84@gmail.com