ספקות וקשיים באמונה

שלום וברכה.
אני חייבת לציין שהשאלה שלך עוררה בי משהו. היא נגעה בנקודה מאוד פנימית אצלי שעד לא מזמן היתה חשופה בעצמה. והדברים שכתבת מתחברים לי מאוד למחשבות שחשבתי בעצמי בחיים. ואני באמת מלאה ברצון גדול להגיד לך כ"כ הרבה דברים, אני מקווה ומתפללת שהמילים יצאו כמו שצריך ואצליח להבהיר לך מה אני מרגישה.
ובכן, נראה שיש פה שתי נקודות עיקריות:
הריחוק שלך מהקב"ה ומה"חובות" הדתיות.
חוסר ההבנה שלך איך דברים פועלים בעולם. ומתוך כך את שואלת ותוהה אבל לא ניתן לך מענה.
ונקודה נוספת שמהבהבת לי באורות אדומים מתוך המכתב שלך הן האמירות שלך כמה קשה לך ועצוה לך הריחוק הזה.
זה לדעתי השלב הראשון. כשבנאדם חוזר בתשובה הוא עושה את זה כי הוא מרגיש קשר וקרבה לקב"ה, הוא רוצה להתפלל או ללמוד תורה כי הוא רוצה, לא כי הכריחו אותו. לא כי כפו עליו. כי הוא בחר. כי הוא רוצה להיות קרוב יותר לה'. הוא לומד תורה לא כמו שהוא לומד מתמטיקה, רובנו (אני לפחות:) לא רצינו ללמוד מתמטיקה בתיכון לא היתה לנו לזה קרבה רגשית. אבל עשינו את זה כי רצינו תעודת בגרות ורצינו להתקדם וכו' וכו'.. ואולי גם זו הסיבה שככה נראה הציון שלי במתמטיקה... כשאנחנו נגשים לתורה לעולם האמונה, לעשיית המצוות, זה אחרת לגמרי, כדי שזה יהפוך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, כדי שנחייה באמת את תורת ה' כי אנחנו בחרנו בה ולא כי כפו עלינו, אנחנו חייבים לרצות את זה באמת. ואני חושבת שאת השלב הז השגת. ז"א שכשאת אומרת שעצוב לך שאת לא קרובה לה' ושזה רע לך,ז"א שאת הרצון והרגש כבר קנית כבר יש לך אותו ומפה אני חושבת שהדרך פחות קשה.
כתבת שקשה לך להאמין בה' ומתוך כך קשה לך להתפלל, לטול ידיים וכו'..ועם זאת כמו שציינתי כתבת שעצוב לך המצב הזה. אז (ויכול להיות שאני טועה, את מוזמנת לתקן אותי) אולי את האמונה כבר יש לך כי את רוצה להיות שם, את שואלת שאלות, את אומנם לא מבינה איך העולם פועל אבל את יודעת כלפי מי לשאול את זה.. ז"א לא נראה לי שיש לך בעיה באמונה, נראה לי שיש פשוט בעיה בעשייה, ברצון שלך לפעול למען ה'. כשאני הייתי צעירה יותר הייתי "דוסית" בכל המובנים..בנ"ע, אולפנא, צניעות.. כלפי חוץ ממש בחורה דתיה טיפוסית. אבל בפנים היה חלל ריק..עשיתי כי כולם עשו, כי זאת המסגרת שגדלתי בה. היו דברים שעשיתי כי היו חשובים לי, כי היו קו אדום מבחינתי, אבל עדיין לא היה לי את הרגש (כמו שכתבתי מקודם) לעשוץ את זה למען הקב"ה, למען ההתקרבות אליו. רק כשגדלתי והבנתי שאני רוצה לקיים מצוות מתוך רצון ואהבה שלי לקב"ה רק אז התחדדה האמונה שלי, רק אז הרגשתי שאני באמת יכולה לקרוא לעצמי דתיה. ז"א שהבנתי שאני עושה כי אני רוצה להראות לקב"ה כמה אני מנסה בשבילו, כמה אני מנסה בשביל עמ"י. כי הוא, הקב"ה אף פעם לא סובב לי את הגב כשלא עשיתי כלום למענו..כשלא הלכתי בדרכו, אף פעם לא נתן לי ליפול. את הדברים שאני כותבת לך עכשיו אני כותבת בלב שלם בזכות זה ששאלתי ללא הרף, ולא התייאשתי עד שקיבלתי תשובות, כי זו הדרך היחידה שאנו לומדים. את כותבת שיש לך המון שאלות וזה נפלא! אנחנו רוצים להבין, רוצים לחקור. ומגיע לך לקבל תשובות. פשוט אל תתיאשי! תמשיכי לשאול ולחפש אנשים שיענו לך עד שתגיעי לתשובות שלך. "אין שמחה כהתרת הספקות"..ואני בטוחה שברגע שתקבלי מענה לתשובותייך, מענה מעודד ומנחם. תרגישי הרבה יותר הקלה ונחת לעבוד את ה'.
חשבתי על כמה טיפים יותר מעשיים בשבילך.. אז קודם כל יש לך את האתר שלנו שיישמח לענות על כל שאלה. כמה שהיא נראית לך כופרת ומפחידה, מתוך השאלות הכי עמוקות ובסיסיות אנו בונים את האמונה שלנו ומחזקים את עבודת ה' שלנו. כל יסוד האמונה הוא על שאילת שאלות. בפסח שזהו חג שהוא בסיס האמונה שלנו אנחנו מצווים לדבר ולשאול ולגרום לילדים לשאול ולחקור. אל תשכחי ש "לא הביישן למד"
בנוסף אני ממליצה (אני לא יודעת בת כמה את ואם יש לך פנאי לזה כרגע בחיים) לשמוע שיעורים של "שורשים" או "מכון מאיר" (מכון אורה) שם לדעתי תקבלי מענה לשאלות ולבניין האמונה והבטחון בעבודת ה'.
ולסיום, כדי לחזק את הקרבה שלך ואת הרצון לעשות למען הקב"ה, אני ממליצה לקרוא את הספרים של הרב ארז משה דורון. (אני ממליצה על "הלב והמעיין)

מקווה שעזרתי..
תרגישי חופשי לשאול! תמיד...
חנה