סגולת ישראל, אמיתות התורה,(ועוד..) - תשובה מקיפה

בס"ד

שלום,
ישר כח על השאלות והבירור.

לשאלות שלך יש תשובה בעלת שני רבדים. הראשון- התשובה לה אתה מצפה. הרובד השני לעניות דעתי הוא התשובה לשאלותיך.

למען האמת לא הבנתי בדיוק את כל הנקודות השונות שהזכרת בשאלות, אךמקווה אני כי הבנתי את הכוונה. אם תראה שלא הבנתי כלל את השאלה, או שלא עניתי לשאלתך אשמח אם תסביר לי ביתר ביאור ואשתדל להשיב שנית.

אתחיל בע"ה עם הרובד הראשון של התשובה, וכך אולי נוכל לגעת ברובד שמעליו בצורה יותר נינוחה ודעה מיושבת.

[ההסטוריה של עם ישראל]
הספר של פרופסור שלמה זנד הוא לא הראשון שנכתב בנוגע לשכתוב ההסטוריה של עם ישראל, ואולי גם לא יהיה האחרון. המשותף לכל הספרים האלה הוא שכמו שהם טוענים שסיפור ההסטוריה של עם ישראל מלא ב´סדקים´, כך גם הטענות שלהם חלשות מאד ולוקות בחסר.
להקשות קושיות זה דבר מאד קל, אך בכדי לבסס תיאוריה אתה צריך ראיות מאד ברורות וחזקות. התיאוריות שהוא כותב בספרו, באותה המידה שהן יכולות להיות אמיתיות- הן גם יכולות להיות שגויות, ובהגיון רב יותר. הן פשוט תיאוריות יפות שמתלבשות על המציאות. וכך רוב ה´עובדות´ ההיסטוריות השונות.
זה שאדם כותב הרבה, ומביא ראיות רבות לדבריו- אין זה אומר שראיותיו אכן חזקות ומיוסדות, ובטח שאין זה מוכיח שדבריו הם אמת.

אתן לך דוגמא שהרב קוק זצ"ל כותב על הרמב"ם, מובא בספר ´מאמרי הראי"ה´ במאמר ´לדמות דיוקנו של הרמב"ם´ בפסקה ב.
הרמב"ם כתב בסוף ימיו שני חיבורים גדולים. ´היד החזקה´- הלכות מסודרות המאגדות את הדינים בגמרא, ו´מורה הנבוכים´- ספר פילוסופיה העונה על שאלות ומבאר עניינים שונים בתורה.
חוקרים שונים טענו בגלל השוני הכל-כך מהותי שלא ייתכן שהרמב"ם הוא זה שכתב את שני הספרים גם יחד. בודאי היה עוד רמב"ם נוסף...
מבחינה מחקרית גרידא- הדבר נראה הגיוני בעליל. הרב קוק אף מונה שם בשפתו הייחודית את כל שלל הסיבות המובילות למסקנה זו. אולי גם אני הייתי משתכנע...
אך לבסוף אומר הרב- “אמנם, המסורת החיה והקיימת היא העומדת מנגד לכל שרירות הלב הזאת, והיא העוצרת בעד נבובי הלב מלהפוך את המציאות הנפלאה והמרוממת לאיזה צל דמיוני, שלא היה ולא נברא".

אף אני אביא לך את דברי הרמב"ן (דברים ד, ט)-
"...כי כשנעתיק הדבר גם כן לבנינו ידעו שהדבר אמת בלא ספק כאילו ראוהו כל הדורות. כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו וכל מה שסיפרנו להם".

המסורת היא דבר חזק ומיוסד מאד. לכן לא נכון לומר למשל שיש ממצאים ארכיאולוגים שסותרים את ה´סיפור היהודי´ או כאלה המאשרים אותם ורק על פיהם אנו חיים. המסורת חיה וקיימת, והיא יציבה וחזקה.
עד לדורות האחרונים לא הייתה כלל שאלה בנוגע לאמיתות ההיסטוריה הישראלית ועוד יותר מכך- לקשר שלנו אליה. לנו לא היו ספקות כאלה כלל, ואף לא לאומות. כל האומות האמינו בהסטוריה שלנו ובשייכות הישירה שלנו אליה.
כשאתה רוצה ליצור תיאריה חדשה- לא מספיק לנסות ולהחליש, וליצור כל מני סיפורי בדים חדשים. קל מאד להמציא סיפורים, אפשר למלא מהם מדפים שלמים (אם במקרה יצא לך לקרוא למשל את הספר ´צופן דה וינצי´ הוא עושה זאת מצויין)- אך אין זה נותן להם תוקף. כדי לבנות תיאוריה חדשה- אתה צריך להתמודד עם המסורת העוברת מאב לבן, ועם המסורת העוברת בכל העולם עוד מאותם הזמנים. לצורך כך יש להביא ראיות מוצקות.

מלבד זאת בנוגע, לספר של שלמה זנד עצמו- יצאו נגד ספרו מאמרים רבים. תוכל לחפש באינטרנט. בין השאר תוכל לראות גם ב´ויקיפדיה´ בערך ´שלמה זנד´.
אחת מהפירכות היא למשל השוואת ד.נ.א. בין התפוצה השונה של היהדות בגלות. נמצא ד.נ.א. ייחודי ליהודי העולם, והוא זהה בין כולם. מחקר הסותר את טענתו שכל חלק מהעם הגיע מעם זר.

אך לעניות דעתי התשובה האמיתית לשאלתך נמצאת באפיק אחר לחלוטין.

ויכוח בין האדם הפלגמטי (אדיש וסבלני) לבין הטיפוס האידיאליסט יכול להיגמר בנצחון הראשון, ולאו דווקא משום שהוא צודק.
האידיאליסט כולו בוער באש, שלהבתו מתנשאת מעלה וזוקפת ראשה. כשמגיע הספקן הקר והצונן, מקרר הוא את ההתלהבות של האידיאליסט. על ידי פסימיות והטלת ספקות בכל צעד ושעל, ובקור רוח אדיר- הוא כביכול מצליח לשבור את הרעיון הגדול של חברו, ובכך גם לשבור את עוז רוחו. הוא עם הפסימיות והעין הצרה שלו אינו מצליח להתגבר מעל לפרטים קטנים ושוליים. הוא מומחה לייצור סדקים שלא היו ולא נבראו.
אך לא כל אידיאליסט נחלש ממפגש כזה. יש כאלה שאינם נופלים ברשת הקרירה הזו.
קור מנצח חום כל עוד הוא בא עמו במגע. אם תשפוך מים על שלהבת שאינה בוערת באש יוקדת- תכבה האש.
אך אם תהיה חציצה- אזי האש תחמם את המים.

הכל תלוי בגישה אל הדברים.

כשניגשים אל דבר גדול בצורה פרטנית, לפעמים הדבר מאבד מהגודל שלו שלא לצורך, ומביא לידי סילוף.
יש אנשים שכשהם רואים בצורה מוחשית ממה עשוי האוכל שלהם- הם לא מסוגלים לאכול לאחר מכן.
אם היינו אנחנו רואים ממה בנוי כל תא ותא בגוף שלנו, מתבוננים בגופנו דרך עדשת המיקרוסקופ, ולא היינו מכירים את הגוף במבנה השלם שלו- לא היינו מסוגלים לעכל את העובדה שגוף כה גדול בעל כל כך הרבה אברים ותפקידים שונים יכול להיות מורכב מכל הפיסות הקטנות, ומכל כך הרבה תאים קטנטנים.
לפעמים כדי לגעת בפרטים צריך קודם כל לראות את המכלול. מתוכו, לאחר שהבנו אותו כראוי, צורתו ומראהו נחקקו היטב בראשנו- אז אפשר לרדת ולהתבונן גם בפרטים, לברר אותם וללבנם.

חס וחלילה- איננו בורחים מבירור ולימוד. אדרבא- נשאל שאלות נוקבות ונרד לעומקם של הדברים. אך כל דבר בעיתו.
הרב קוק זצ"ל נותן לכך דוגמא באגרותיו. תאר לך שהיה מתגלה בעבר שהעולם עגול, עוד קודם שידעו על כח המשיכה- הרי היה זה אסון. העולם בקושי היה מתפתח כיוון שהיו חוששים כל הזמן שמא יפול בניין עם כמה קומות.
לכל דעה והבנה יש את השלב שלה.

ילד לומד לדבר באופן טבעי מגיל קטן. אם הוא יתחיל ללמוד כיצד פועל הדיבור, עם מערכת מיתרי הקול, החיך והלשון, השיניים וכו´- הדבר יקשה עליו מאד. לרוב הוא לא יוכל לדבר, הוא יתחיל לגמגם.

לכן קודם כל עלינו ללמוד את הדברים בצורה הכללית שהיא חשובה מאד. ויש כל כך הרבה מה ללמוד, אם בתורה ובנביאים על פי חז"ל והפרשנים הרבים, ומשנה וגמרא, אמונה והלכה.
צריך ללמוד את המסורת מההורים בבית, ללמוד מרבנים- בישיבה התיכונית ובכלל.

איננו ´מבקרי התורה´, או ´מבקרי התלמוד´. יש שיטה הנקראת ´ביקורת המקרא´. הם כמבקרים בתורה, מתבוננים מבחוץ וחווים את דעתם הפרטית.
אנחנו לא כך- אנחנו חיים את התורה, לומדים אותה, והיא מחייה אותנו. אנו עם ישראל- בנים לד´, ואף אחד לא יוכל לנשל אותנו מחיים אלה.
כשלאדם יש קשיים בביתו עם הוריו או אחיו- הוא תמיד יחזור הביתה ולא משנה כמה רוגז יהיה לו מאיזו סיבה שהיא.
אנחנו לא מבקרים. בשמות רבים נקראנו- בנים, תלמידים, עבדי ד´. אך לא אורחים מבקרים.

על כן חשוב שקודם כל נראה את הגוייה בשלמותה. נלמד תורה ביראה ובאהבה, נתחמם לאורם של תלמידי חכמים ונזהר בכבודם שלא להכוות (אבות ב, י). עדיין אולי לא הגיע השלב להיפגש עם הקרירות המחשבתית של החוקרים השונים המתבוננים לפעמים במן מבט ילדותי על המציאות הרואה פרטים שונים ולא נכנסים יותר לעומק, לראות את המכלול של הדברים ואת הנשמה שלהם. חושבים שיש רק מה שבכליהם להשיג ותו לא. הם לעיתים רבות חוטאים בחטא הגאוה ומצהירים לכל מי שרק מוכן לשמוע ´אני ואפסי עוד´. ואותנו הדבר יכול כרגע רק לבלבל. לימוד כזה לא בהכרח מעשיר את הידע שלנו, אלא מראה לנו דברים בצורה מסולפת, אם לא רכשנו עדיין את הכשרון להיפגש עם הפרטים.

על ידי זה שיפעל הגוף כולו בשלמות, נדע כיצד פועל כל איבר, מהו תפקידו וייחודיותו, ומה החשיבות שיש לכל איבר, מי יותר ומי פחות וההרמוניה השלמה של כולם יחד- אז נוכל גם לגשת לבדוק גם את הפרטים השונים שקיימים בגוף בלי שיפגע הדבר ביכולת התפקוד הנפלאה שלו, אלא להיפך- תעזור להגביר את הפעילות שתהיה אפילו יותר גדולה.
ללמוד מתוך יראת שמים, לשמש תלמידי חכמים, להכיר את ´מי שאמר והיה העולם´ מתוך תורה, מתוך הבריאה ומתוך ההסטוריה הנפלאה של עם ישראל המספרים תהילות ד´ בעולם.
אל לנו לזלזל בלימודים אלה. זהו חלב האם שאנו יונקים בתחילת לימודנו, ובו יש את המזון המבריא שאין בשום תחליף אחר. לאחר שמתבגרים מעט שאר המזונות אינם מזיקים כל כך.


[קושיות מפסוקים בנביא]

א. אולי הפסוק מיחזקאל אליו התכוונת הוא מפרק כ, לב- “והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן".
אם הבנתי נכון את הקושיה- בתורה משמע שיעבדו בני ישראל אלילים בעתיד, דבר שנחזה ברוח הקודש, אולם ביחזקאל נאמר שלא יהיה כן- הרי כתוב ´היו לא תהיה´.
אז ראשית כל- מה שאמרה התורה ´ולא יהיה מנוח לכף רגליכם´ התקיים במלואו לצערנו הרב.
אך גם לגבי קושייתך, אני חושב שתלוי הדבר בהבנת הפסוק. ואם נסביר בע"ה את הפסוק באופן קצת שונה, תראה שאין קושי.

עיין בפרשנים ביחזקאל, שם תראה שהמחשבה שעלתה בלב אנשים מישראל היא לא רק לעבוד עבודה זרה חלילה, אלא בכך להסיר עולו של הקב"ה. כביכול לצאת מתחת מלכותו עלינו ולהיות עם אחר.
זהו דבר ידוע שישראל עבדו ל"ע עבודה זרה הן בארץ והן בחוצה לארץ בזמן הגלות. מה שאמר הקב"ה ´היו לא תהיה´ הוא הבטחה שדבר זה לא יוכל להמשיך לאורך זמן, והקב"ה ימלוך עלינו אף בעל כרחנו ולעולם נהיה עמו צאן מרעיתו.

ב. הסתירה כביכול בין גאולה ברחמים לבין גאולה ביד חזקה וקשה.
אין בכך קושיה.
זהו נושא רחב, אך באופן כללי ועל מנת לשבר את האזן- ראית פעם אבא הרואה את בנו משחק עם חוטי חשמל? דבר ראשון שעושה האב הוא לגהור בשאגה מעל בנו, לאסוף אותו בזרועותיו ו...להנחית עליו שתי מהלומות חזקות או לפחות להרים עליו קולו.
לפעמים צריך לנער את הילד על מנת שיבין שהוא עשה מעשה אסור ומסוכן. המעשה של האב נעשה בצורה קשה הנראית אפילו אכזרית, אך יש לה מטרה- לחנך את הילד. כמובן שמעשה זה נובע מרחמים גדולים ואהבה רבה של האב לבנו.

בתהליך הגאולה של עם ישראל הדבר מורכב קצת יותר. אך באופן כללי- נצרכת גם מידת הדין של הקב"ה בגאולתם של ישראל, יחד עם מידת הרחמים. ושתיהן מופיעות בצורה אדירה.
יש לכל דרך בהנהגת הבורא את התפקיד שלה. לצורך קידום הבריאה כולה ובתוכה הצמיחה של עם ישראל. אך הן לא סותרות אלא מקבילות.


[ייחוסים גשמיים לבורא]

חז"ל הקדושים נותנים לנו הדרכה חשובה כשניגשים אנו ללמוד את תורתנו האלוקית. “דברה תורה כלשון בני אדם" (ברכות לא ע"ב).
התורה ניתנה לנו על מנת שנלמד ממנה, נכיר על ידה את הבורא יתברך. כיוון שאנו מוגבלים בגופנו ובשכלנו ואין לנו יכולת להבין ברוחנו דברים עליונים אלוקיים- צריכה התורה ללמד אותנו את מידותיו של הקב"ה דרך המושגים הידועים לנו. כך נוכל להידבק במידותיו וללכת בדרכיו. “לא בשמים היא ולא מעבר לים היא".

הפסוק שהבאת למשל משבעים הזקנים- “ויראו את אלוקי ישראל... ויחזו את האלוקים ויאלכו וישתו" רבו בו הפירושים. אף כאן ברור שלא ראו את הקב"ה. אין לנו העיניים לחזות ברבש"ע.
נביא נקרא בתנ"ך ´רואה´. כיוון שישנה ראייה פנימית יותר, ראיית הלב. "כאשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכו´"- במראה הנבואה. וגם בפסוק זה שהבאת מפרש הנצי"ב בפירושו על התורה ´העמק דבר´ שמדובר על ראייה לביית. ראייה נבואית.

בנוגע לדברי הרמב"ם- לא די לפתוח רק בתחילת ה´מורה´. על מנת להבין את דברי הרמב"ם לאשורם יש ללמוד את הדברים היטב, לעמוד על עמקם.
אך מלבד זאת- הרמב"ם עוסק בנושא זה ביותר מחצי הפרק הראשון בספרו.
למענה על שאלתך תוכל לעיין בעיקר בפרקים כו, ו-מו.
וכן בהלכות יסודי התורה בפרק א´ מהלכה ח´ והלאה.
וישנם עוד מקומות נוספים.

לאחר מכן תוכל גם לעיין שוב במושגים ´צלם´ ו´דמות´ אשר הם רק תחילת בירורו של הרמב"ם.
וכשניגשים אנו ללימוד צריך להתמלא בהרבה ענווה. רק כך אפשר לקנות תורה. ´”וממדבר מתנה"- אם משים אדם עצמו כמדבר הזה שהכל דשים בו תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו´ (עירובין נד).


[היהדות- בניין קלפים?!]

אני יכול ללכת ברחוב ולראות בניין, אך הוא יראה בעיני מטושטש. להתבונן במראה ולראות שאני ממש מלוכלך.
הבניין לא באמת מטושטש, אלא אני צריך לנקות את משקפי הראייה, ואני לא תמיד מלוכלך (רגע, הרי רק לפני מספר דקות התקלחתי)- אלא המראה מלאה באבק ולכלוך.
לפעמים אנחנו צריכים לשנות את ההסתכלות.
ואם רק יהיה לנו העז והרצון להיכנס אל הבניין שכרגע מבחוץ נראה כאילו הוא רעוע, נבין כי הבניין העתיק הזה, שכרגע נראה לך כאילו הוא מתפורר ומט ליפול הוא הבניין העתיק ששרד כל כך הרבה זמן, מאורעות כה קשים, סופות קרה ורעידות אדמה קשות. זהו בניין יציב וחזק מאין כמותו. לא נמצא עוד בניין כזה...
והוא עוד עתיד לשרוד למשך זמן רב, כמה שיצטרך..!
החומר ממנו קורץ הוא מאיכות מעולה.
זקן העמים שלא נס ליחו.

כל שעלינו לעשות הוא פשוט להיכנס אל תוך הבניין ולהפסיק להתבונן מן החוץ. מבחוץ אולי היו כל מני גורמים שבמהלך השנים גרמו לשחיקה ולהסרת הטיח. אך בפנים- הכל זוהר באור יקרות.
צריך רק לדעת למצוא את הדרך אל מבוא העיר, להיכנס אל תוך הטרקלין.

הרב קוק זצ"ל ב´מאמרי הראי"ה´ כותב מאמר לפסח בשם ´מצה זו´. שם הוא מרבה לתאר את הייחודיות של בצקם של אבותינו שלא החמיץ, וממשיל זאת על האומה שלנו.
הבצק מורכב מפירורים פירורים של חיטה או שעורה, טוחנים אותם דק, מנפים ועושים את כל הפעולות הדרושות עד שמקבלים את הקמח. אך אין זה מספיק. לשם הכנת הבצק צריך גם להביא מים.
אם אנו מסתכלים על היהדות ורואים רק פירורים חלילה- עלינו להוסיף לשד של חיים, ללחלח מעט את הפירורים הפרודים עם מעט מים.ו´אין מים אלא תורה´. על ידי חיבור שלם של עם ישראל עם קיום התורה והמצוות נקבל את העיסה המגובשת והאחדותית שאיתה ניתן יהיה לאפות את הלחם, היסוד המזין המחייה את כל האנושות.
אך לשם כך צריך לדעת את המתכון כמו שצריך. ובפרט- שלא יחמיץ הבצק.

התרבות שלנו אינה קטנה חלילה.
כשאדם מסתכל על קרחון בים הוא רואה רק את קצהו, ואינו מבין כיצד ספינות טובעות בגלל דבר כה קטן.
ההסתכלות שלנו לעיתים מוגבלת מעט, וכדי להסתכל כמו שצריך עלינו לרכוש ידיעות, מיומנות וכו´.
בעניינים רוחניים, בהתבוננות בעם ישראל ופגישה עם רבש"ע- אנו עושים זאת על ידי התורה ודברי חז"ל הקדושים, ועל ידי שימוש רבותינו.
מי שאינו מתבונן בצורה הנכונה- ראייתו תהיה לקויה.


[דמויות חול מוסריות]

וגם לגבי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. כמובן שיש אנשים נפלאים מאד בקרב אחינו שאינם שומרי תורה.
אולם על התופעה עליה אתה מדבר, שרואה אתה בקרבם אנשים יותר מוסריים מהרבנים הנפלאים שלנו- זה דבר הטעון מעט בדיקה.
אתה מדבר על דמויות. לרוב אנחנו לא מכירים את האישים בצורה אישית, אלא דרך המרקע, העיתונים השונים ובקיצור- התקשורת. שם מציגים כל אחד לפי ראות עיניהם. זו הבימה שלהם והם יכולים להחליט כיצד ייראה כל אחד ומה תהיה התהודה שייצור בקרב הציבור.
כפי שאמרתי קודם- באמת שיש אנשים נפלאים בקרב מי שלא שומר תורה ומצוות. אין צורך כלל לתת על כך הסכמה. אולם יש רבים מהם, בעיקר בקרב שחקנים וכד´ שעל פני המרקע נראים זוהרים, ומוצגים גם במעשי חסד שונים- אך בחיי היום-יום שלהם הם טיפוס אחר לחלוטין.
אולם מלבד זאת יכולים להיות גם אנשים שונים מסביבנו בחיים השוטפים אשר מתנהגים בצורה מאד מוסרית, תרבותית ומנומסת, והם אכן אנשים נפלאים.
אבל אולי אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו. את המדד שלנו.
אולי דווקא מהם אנחנו לא מצפים כל כך למוסריות ולמעלות תרומיות(אפילו שלא במודע), כיוון שאינם שומרי תורה, ומשום כך כל מעלה שלהם הופכת גדולה בעינינו. אולם מהרבנים שלנו אנו מצפים ליותר ולא תמיד מצליחים לראות זאת.
אם אתה באמת רוצה להבחין בגדלות של הרבנים- אדרבה, התבונן בהם יותר מקרוב. וככל שהרב יהיה גדול יותר, תראה עוד יותר את גדלותו. בלי מסכים חוצצים ובלי אנשי קשר שכביכול ידווחו על הרב. שימוש תלמידי חכמים, וזה כולל גם לשאול אותם שאלות, ללמוד מתורתם ומדרכיהם.


אם תרצה לשאול את שאלותיך, נשמח לשמוע אותן.
אך ראשית כל נסה אתה להשיב לעצמך. אני מאמין שלרוב שאלותיך תוכל לנסות ולמצוא תשובה, אתה אדם עם שכל ישר ואני מוצא שניחנת ב"ה באהבה ללמוד ולעיין בספרים. אם תתקשה ותראה שהגעת למבוי סתום- כמובן שתוכל לפנות שוב אלינו ונשתדל לעזור.

מקווה שקיבלת מענה,

ניר
nirka10@gmail.com