נפש ונשמה

בס"ד ליקבה"ו

שלום לך שואלת יקרה,

שאלתך יפה מאוד, ובעצם אם מבינים ומקבלים את התשובה לעומק אפשר להגיע רחוק. אם את מחפשת את השורה המעשית, את יכולה לקפוץ לפיסקה האחרונה. אך אם את חפצה גם להבין את שורש הדברים, את מוזמנת לקרוא את הדברים מתחילה ועד סוף.

כל בן אדם מורכב משני חלקים- אחד רוחני, ואחד גשמי. את הגשמי כולנו מכירים באופן כללי, הרי הוא הגוף שלנו. אך מהו אותו חלק רוחני?
בד"כ אנחנו קוראים לחלק הרוחני שבנו נפש או נשמה. קריאת שמות אלו איננה מדוייקת, על אף שאנו נזקקים לה מכיוון שאין לנו דרך אחרת. אני אקרא לחלק הרוחני נפש, וכשעלולים להתבלבל אציין אם אני מתכוון לנפש הכללית, שהיא כל החלק הרוחני שבנו, או לנפש הפרטית, עליה נרחיב עוד מעט בע"ה, שהיא בעצם חלק מהנפש הכללית.

אנחנו נלך שלא על פי הסדר, זאת על מנת שהדברים יהיו יותר מסודרים אצלנו.
הנפש- הנפש, כמובן שהכוונה לנפש הפרטית, היא החלק הקרוב ביותר לגשמיות. היא נקשרת בדם, כמו שנאמר: "הדם הוא הנפש". ובאמת האיבר שהיא ממוקמת כנגדו הוא הכבד, שכנודע מייצר את כדוריות הדם האדומות. הנפש אחראית לכל החיבור שלנו לעולם הזה- האכילה, השתייה, השינה, התאוות וכדו´. היא רוצה בצורה קיצונית לחיות אך ורק במושגים של העולם הזה.
הנשמה- הנשמה היא החלק היותר אלוקי שבתוכנו. היא נקראת "חלק א-לוה ממעל". היא בעצם מכשיר הקשר שלנו עם אלוקים. הנשמה אחראית לרצונות הרוחניים שלנו, כמו שנאמר: "נר ה´ נשמת אדם", ועל כך אומר בעל התניא (פרק י"ט) שהנשמה רוצה תמיד את ה´, בדיוק כמו שלהבת הנר שבוערת תמיד כלפי מעלה. ועל אף שכשהנשמה תשוב להתחבר לה´ היא תעלם באין-סוף בכל זאת היא רוצה את זה, בדיוק כמו השלהבת, שברגע שהיא תתנתק מהפתילה היא תכבה, על אף זאת לעולם היא תשאף למקום גבוה יותר, ובכך תהיה שמחתה. כשצץ לנו הרהור תשובה, רצון של קדושה, משום מקום, נדע שהוא בא מן הנשמה שלנו. הנשמה מכוונת כנגד המח שלנו.
הרוח- הרוח היא הכוח הממצע והמחבר בין הנפש והנשמה. היא מורכבת גם מרצונות רוחניים וגם מרצונות גשמיים בו זמנית. ובעצם, האדם נמצא במקומה של הרוח. מהמקום הזה האדם בוחר בין הרוחניות לגשמיות, בין הקישור לה´ לבין הקישור לעולם הזה. הרוח ממוקמת כנגד הלב, "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי".

ובעצם, היוצא מכל האמור, שיש בתוכנו שתי נטיות- חומרית וגשמית. ושתיהן לוחמות אחת בשניה. הנשמה שלנו תמיד תמיד רוצה את ה´, לא משנה כמה דברים רעים עשינו, לא משנה שחטאנו בכל החטאים הכי חמורים שקיימים, היא עדיין נשמרת ברצונה הטהור לדבוק בה´. לעומתה, הנפש, תמיד תרצה להתמלא מהעולם הזה (אגב, הנפש לאו דווקא רוצה חטאים, רק שאת כוח החיים שלה היא מקבלת מהעולם הזה, בהיתר או באיסור). ואנחנו נקרעים תמיד בין שתיהן.
ומה יעשה האדם וחי?
לכל אחת מהן, לנפש ולנשמה, צריך לתת כדי צרכה. כאמור, אין זה אומר לחטוא או לא לקיים כמה מצוות. קיום המצוות בא באופן מלא ושלם ככל יכולתנו, אך יחד עם קיום המצוות המלא, בא גם הסיפוק של הנפש, של אכילה בצורה טובה, שתייה בצורה טובה, שינה בצורה טובה, וכן על זו הדרך. בסופו של דבר גם הנפש וגם הנשמה שמחות מכך שחברתן מקבלת את רצונה, כי כך האדם יכול לחיות בשלום ושלווה פנימיים.

אין דבר כזה שלנשמה אין כוח. זה בא רק מהנפש, שיש לה כוח- לישון, לאכול ולשתות. אז צריך לישון, וחשוב לישון, אך כמו שהבן איש חי כותב, לא פחות משש שעות (בדרך כלל) ולא יותר משמונה שעות (טענה שהוכחה מחקרית- גם שינה עודפת מזיקה לגוף!). הנשמה תמיד רוצה להתפלל, לבקש את ה´, לדבר איתו בלב גלוי ונשפך, אך הנפש רוצה גם לדבר עם בני אדם. לכל אחת יש רצון משלה, וכל אחת תקבל אותו בזמן הנכון וברגע המתאים. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים". חפץ הוא גם רצון...

בהצלחה רבה בכל, ושנזכה לאיזון פנימי נכון, ולשמוע את קולות נפשנו ונשמתנו, ורוח נכון יחדש ה´ בקרבנו,
עדיאל
calev72@gmail.com